|
||||
|
||||
לדעתי שיקול הדעת המוסרי של עורכים צריך להגמר ברגע שהמעשה עצמו לא פוגע. אם סגל היה מפרסם מאמרים בו הוא היה נותן הסבר טכני על איך למקסם את הנזק במעשי טרור (למשל) הייתי רואה בעיה מוסרית מסויימת בפרסום דבריו. הוא לא עושה את זה. אם לקצב היה משהו מעניין להגיד על יחסי עובד מעביד הייתי מאד רוצה שיהיה עורך שיפרסם את זה. אני לא חושב שנכון לסתום לפושעים שלא הביעו חרטה את הפה אם כבר, חבל שאין לנו יותר סגלים. יחסית לרוב העיתנאים מהמחנה שלו (ומהמחנה השני, ומ"המרכז") הוא יודע להתנסח, הוא יודע להקשיב (ואפילו עושה את זה), הוא לא סובל מטמטום1 ולרוב נמנע מצדקנות וצביעות. עוד 30 כאלה והיתה הצדקה כלכלית ותרבותית להמשך קיומה של העיתונות העברית. 1 לגבי רוב המטומטמים נכון יותר להגיד "נהנה מטמטום". |
|
||||
|
||||
אני לא מסכים. המהות והלב של תפקיד העורך הם שיקול הדעת. אני מסכים עם המחמאות שאתה מרעיף על סגל, וגם אני הייתי שמח לראות עוד 30 כמוהו בעיתונות, אבל כאלו שלא היו במחתרת. ראה תגובה 673091 |
|
||||
|
||||
אני מבין. להביל ממך, אני הייתי רוצה ששיקול הדעת שעורכים מפעילים יהיה שיקול דעת מערכתי בלבד (נגיד: לא לפרסם שקרים. לא לפרסם שטויות. לא לפרסם צעקות. לא לפרסם צדקנות. לא לפרסם צביעות. לא לפרסם דמגוגיה. לא לפרסם קללות. לא לפרסם סתירות...) ולא לגבי התוכן עצמו. כל מה שראוי לדפוס צריך להיות מודפס, וזה לא שהם טובעים בחומר טוב... |
|
||||
|
||||
אתה רוצה שירות ידיעות, לא עיתון. תעשה מנוי על רויטרס. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |