|
האזנתי שוב לדבריהם של איילנד וידלין ושמתי לב שיש הבדל מהותי ביניהם. בעוד שאיילנד מדבר (כמוני) בפרוש על טעות בהתמקדות במענה לחיזבאללה מבלי להזכיר את הקשר למדינת לבנון, אצל ידלין כאילו הכל בהסברה שלנו בסדר כי "הם" יודעים שאנו נפגע גם במדינת לבנון אם החיזבאללה יתקוף אותנו. יש כאן חזרה על טעויות מהעבר שנעשו כל אימת שבצענו נסיגה החל מהאיומים של רבין למקרה שהפלשתינים יפרו את ההסכם ויפתחו באש, ועד לאיומי הסרק של מופז וחיים רמון בהקשר ההתנתקות. המציאות בעבר הוכיחה שברגע האמת לא רק ש"הם" לא יודעים, אלא שגם לא בטוח שאנחנו יודעים. לכן אני חוזר ואומר שהאיום צריך להיות מנוסח באופן מאד מפורט, ולהיראות כמין התחייבות שאנו לוקחים על עצמנו, כשקל לראות אם אנו עומדים בהתחייבות הזאת אם לא, ושאין שום מקום לתירוצים שיסבירו את מחדל אי התגובה.
|
|