 |
התשובה שלי התייחסה לתהייה לגבי האנגלוצנטריות המסורתית של המד"ב, ולכן לקחה בחשבון את ההתפתחות הטכנולוגית המואצת בארה"ב לעומת שאר העולם.
אגב, רבים מאלה שמנית כורכים את הטכנולוגיה בהשלכות החברתיות. דיק למשל כותב ספרות אקזיסטנציאליסטית אבל היא מסוגלת להתקיים רק בעולם שבו הטכנולוגיה הממשלתית מקדימה תמיד את הפרט בצעד אחד, או מגמדת אותו כך שייאלץ להיאבק כדי לשמור על עצמיותו. המאבק הוא מול מכונה עצוממה (אפילו אם נטען שהמכונה היא רק משל) או מול אמצעי תקשורת המונים.
דגלאס אדאמס כתב פארודיות, אבל הן נטועות עמוק במד"ב החללי הטכני ואי אפשר להבין אותן בלי להכיר אותו.
כל הדיסטופיות הקלאסיות שחזו משטר טוטליטרי נאלצו לחזות גם אמצעים טכנולוגיים שבהם תשלוט החברה על הפרט - למעשה אי אפשר להפריד את הטכנולוגיה מהשליטה כפי שאי אפשר להפריד צורה מתוכן. ב-1984, הגיבור מתמודד מול העין הצופייה בו באמצעי ה"פרימיטיבי" ביותר: מניח שערה על דפי היומן שלו. אבל העולם שלו לא היה מתקיים לולא היכולת להציב מסכים ולהחזיק אמצעי שליטה, רישום ופיקוח שיבטיחו שכולם מגיעים להקרנות, כולם צופים וכולי. אפילו שיטות השבירה הפסיכולוגית נשענות על כלים מדעיים (טוב, פסיכולוגיים... אבל כאלה שהתפתחו לקראת המאה העשרים) ולא על לחשי מאגיה למשל - לו היית ממקם את הסיפור בימי הביניים הוא לא היה בר קיום (כסיפור, לא כהתרחשות ממש). אצל דיק הגיבורים שותים שיקויי מצב רוח, אבל הם מקבלים אותם ממכונה שמכווננת את המינונים הרצויים בדיוק מדעי. אותו הדבר אצל בראדבורי - יש טלוויזיות בבתים ויש יכולת טכנית שמאפשרת להתקיים בלי המילה הכתובה - זה עידן פוסט-דפוס, ששונה מאוד מהעידן של טרום-דפוס, כי הוא לא מאפשר ביזור ובורות כמו בימי הביניים, אלא פשוט קובע העדפות אחרות באופני הידע והקוגניציה של כלל האוכלוסייה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש