בתשובה למאיה, 24/12/15 16:36
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא מבין את הקשר בין הביקורת כלפי המחנה לגזענות שמשתמעת מדברייך. הטענה, אם לא הובנתי (נימוס וקשב לרחשי הקהל) שהמחנה אוסף, מפיץ מעצים וחוגג אשמה רק כשהיהודים וסמליהם ניצבים במוקד. המחנה נגוע בצביעות, אטימות, ניתוק ועוד כמה איכויות אנטי יהודיות. אולי את באמת לא מבינה מה ההבדל המוסרי בין דקירת תמונה לעומת רצח משפחות ואזרחים. מעניין איך שוקלים מטעני אשמה כה דומים. רוצה שנשתמש במאזניים שלך? במאזני בית המשפט? בדיני העולם הבא? בנורמות תרבותיות? בתגובות לכאב? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שיר הנקמה ההוא הוא שיר מקובל בחתונות מאותו החוג (תועד בערוץ 2 לפני שנתיים, לפי החדשות היום). אני לא משווה אותנו לאחרים. אני מסתכל עלינו (ככה אני. לא רלטוויסט). אני לא אוהב לראות אותנו קוראים להרג ("רעבים לדם"). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יצרת את ההשוואה בשיר. התבלבלת, המשתמע מדברי הוא ההיפך מגזענות. טענתי היא שוויונית: כולנו בני אדם ואם כאשר איננו נאלצים להתמודד עם בני משפחה שנעלמים לשנים ארוכות מבלי לראות שופט (צווים מנהליים שתוקפם מתחדש כמעט אוטומטית), מבלי שנצטרך בכל יום לקום כ3-6(!) שעות לפני העבודה במשך עשרות שנים וכאשר כוחנו גדול עשרת מונים וריבונותנו איתנה ועדיין יוצאים מפגעים מתוכנו - שער בנפשך למה היינו אולי נהפכים אם כל הלחץ הזה היה חלק מחיינו. הדרישה להביע זעזוע מכך שיהודים נרצחים היא כמו הדרישה לומר: "השמש שוב זרחה!". רק מי שבטחונו מעורער נאלץ להצהיר הצהרות טריוויאליות. ברור שהשמש זורחת, ברור שנורא שיהודים נרצחים. בנוסף, הערכים של העם שלי חשובים לי, של עם אחר, הרבה פחות. אדם קרוב אצל עצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם 1 את מוצאת שוויון מוסרי וערכי בין התרבות הערבית ליהודית תסבירי כיצד הוא מתבטא לאור העובדות היבשות והמדממות. ______ ואם לא, תפרידי בין דברים שמדינת ישראל עושה כדי להגן על אזרחיה מהטרור האנטישמי, הגזענות והשנאה שמחלחלים מבעד למחסומים לבין בני האדם השווים אלייך, שמעדיפים שתמותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(שוב) לא קראת את תגובתי. ההסבר: "טענתי היא שוויונית: כולנו בני אדם ואם כאשר איננו נאלצים להתמודד עם בני משפחה שנעלמים לשנים ארוכות מבלי לראות שופט (צווים מנהליים שתוקפם מתחדש כמעט אוטומטית), מבלי שנצטרך בכל יום לקום כ3-6(!) שעות לפני העבודה במשך עשרות שנים וכאשר כוחנו גדול עשרת מונים וריבונותנו איתנה ועדיין יוצאים מפגעים מתוכנו - שער בנפשך למה היינו אולי נהפכים אם כל הלחץ הזה היה חלק מחיינו." טענתי ברורה, נסיבות קיצוניות של חיים יוצרות תגובות קיצוניות. מתברר שנסיבות הרבה פחות קיצוניות מייצרות אצלנו מרצחים בפוטנציה (כל הפעמים שלא שמעת עליהן בהן הושלך בקבוק תבערה על בית פלסטיני הנם את שנתו ופספס) ובפועל, כך שהפוטנציאל לשוויון מוסרי וערכי מתבטא כבר בשטח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין מדוע את חושבת שאינני קורא את התגובות שלך במלואן. טענתי ברורה, נסיבות קיצוניות של חיים יוצרות תגובות קיצוניות. ___________________ -גם הנוער היהודי שרואה כל יום נסיונות לרצוח את שכניו ומשפחתו סובל מנסיבות קיצוניות. שוב נראה שאת מבינה (לא מצדיקה חו"ח, רק מבינה) אלימות מצד אחד שאינו משתייך לגזע היהודי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי ביקשת הסבר שכבר נתתי ולכן נאלצתי לצטט את עצמי (אם היית טוען ומנמק נגד ההסבר שלי או מקבל אותו חלקית, לא הייתי מתרשמת כך). אני מבינה מאד את הנוער היהודי הקיצוני. את המניעים ואת המוטיבציה. את כאב האי שייכות, התלישות והאכזבה לפעמים שהם יודעים שהם מסבים למשפחותיהם, את הגאווה ותחושת השייכות והמטרה (רגע, המילים הללו נכתבו כבר על ידי בהקשר אחר...) של כביכול להציל את עם ישראל, את הרצון לנקום את מותם של הנרצחים. בהחלט מובן. היום התראיין דודו של החשוד העיקרי בפרשת דומא וסיפר שכמחצית מנערי הגבעות מגיעים ממשפחות במצב סוציואקונומי בינוני פלוס (שוב, מילים מוכרות בהקשר אחר) ורבם ככולם (למרות שיש מי מביניהם שנשוי ואב) צעירים שנפלטו ממסגרות החינוך. מניע השייכות, במיוחד למי שנזרק / עזב את חמימות השייכות המשפחתית, הוא מניע חזק כמו גם תחושת המטרה והגשמת יעוד "נשגב". אני מבינה אותם. האם משמעות ההבנה הזו היא שאני מצדיקה את מעשיהם המתועבים ואת החגיגה על הדם? חס וחלילה. (עשה את ההיקש לטרוריסטים המוסלמים בעצמך). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו נשאר להבין את סדרי הגודל והנסיבות. את סדרי הגודל וההבדל הכמותי אפשר למצוא בקלות אבל הנסיבות ומאות המרכיבים השונים יזכו לפרשנות שונה בהתאם להשתייכות הפוליטית שלך ושלי. את מן הסתם טוענת שהכיבוש (מחסומים, נכבה, פליטים) הוא הסיבה העיקרית ואני אענה שאנשטימיות והתרבות הערבית הביאו למצב המדמם שבו אנחנו והם (ובני בני הפליטים) נתונים. פרשנות הנסיבות שמתעלמת מהחלקים המשמעותיים בהיסטוריה של הסכסוך, מכחישה את האנטישמיות הערבית 1 ומתמקדת בגבולות 67' כפתרון שמיימי נתפסת בעיני כמשנה פוליטית שטחית ולא כנסיון כנה להבין באמת את המצב. מבחינתי לא מדובר בשוני הזהותי (ימין, שמאל) אלא בהבדל ערכי. אני רואה הבדל גדול בין מאמצים להוכחת אשמה של צד מסויים לבין בירור סיבות. זאת הסיבה שאינני מוצא ערך בכינויים, בהאשמות וההשוואות השקריות שיצרו אבירי ההומאניות בשם הצדק המדיני והמוסר. אני מוצא שם יותר אנטישמיות ואמונות מוזרות יותר מכל איכות אחרת. 1 כי נאורים תמיד לא הבינו ועדיין לא רוצים ללמוד ערבית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כוחנו גדול עשרת מונים וריבונותנו איתנה" אולי קצת קשה לך לשים לב, אבל בשלושים השנים האחרונות ריבונותנו מתפוררת לה וכוחנו הולך וכשל. כמעט כל אחד מכיר מישהו קרוב שנפגע בפיגוע, וחלקם נעלמו לצמיתות מבלי לראות שופט. כמעט כל אחד מאותם נערים חווה על בשרו טרור אמיתי - ולא המתנה במחסומים. ניסו לרצוח אותו! אבל ברור שמה שהם עושים מוצדק. הם באמת סובלים. השוואה מוצלחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טענתך היא שפל מוסרי חדש. את מצדיקה רצח בגלל פקקי תנועה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שפל מוסרי חדש: להתייחס לקטע קצר מהמשפט, לעקר אותו ממשמעותו האמיתית ולצקת לתוכו תכנים קיצוניים מומצאים. (לא מכובד, אבל-) יצירתי. אגב, משה הרג את המצרי שפגע בבן עמו. הפלסטינים ממשיכי דרכו המוסרית של משה. כאמור, כולנו בני אדם אם כי יש ביננו שלא יבחלו כאן ועכשיו לעוות את דברי בן שיחם כדי לייצר משמעות שקרית, מדומיינת. הגנון זה כאן (וזו מחמאה שכן אם באמת כך הבנת, הבעיה אינה בחוסר היושר הילדותי המופגן אלא עמוקה בהרבה). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |