בתשובה לירון, 03/08/15 19:10
 |
|
 |
||
|
||||
 |
סליחה על העיכוב בתשובה. נראה שגם למבקר המדינה יש אג'נדה... והיא דומה לשלי. בניגוד להתחייבות שצה"ל לקח על עצמו בהסכמה עם מסקנות דו"ח ברודט הוא פעל הפוך והגדיל את מצבת כוח האדם שלו. כך קורה כשהחתול שומר על השמנת. גם לך יש אג'נדה. כמי שדוגל בשו"ח, מצבם של אזרחי המדינה, סבלותיהם וקשייהם אינם בראש סדר עדיפויותיך. וגם לך סיפרו סיפורים. שדובר וקציני צה"ל לא משקרים, שהם פטריוטים ואינם מונעים משיקולים נחותים ככסף ופנסיות. נו, אלו טיעונים חלשים ("אג'נדה" ו"סיפורים"). העניין הוא האם אנחנו יכולים למרות ההטיה שלנו לבדוק נתונים, להקשיב לאנשי מקצוע ולגבש דעה סבירה. ישנו תסריט צפוי וידוע מראש בו צה"ל "מסכים" להתייעל ולקצץ בתקציבים ובכוח האדם ובפועל מתנהל כגוף שמן ומפונק ומגדיל את הללו. ההבדל הגדול ביותר בין תוכנית "גדעון" להמלצות דו"ח לוקר הוא הקיצוץ בפנסיות. (הנתונים אינם תחת ידי כרגע אבל זכור לי שהפער מתקרב ל-10%) וצה"ל כמובן וכרגיל מתנגד ולא מופרז להניח שבפועל התסריט יחזור על עצמו כי אין כל פיקוח ודרישה אמיתיים. דו"ח לוקר נכתב ע"י אנשים רציניים שחרדים לביטחון ולמעמדו של צה"ל. הם ממליצים על תקציב מוגדל ו-5 שנתי קבוע, על הגדלת ההתעצמות, ההצטיידות והאימונים לעומת שכר וגימלאות ועל הגדלת השקיפות והפיקוח. מאד ענייני ודואג לביטחון המדינה. וצה"ל? תקף וניסה להפחיד בכל הכוח. וכנראה שוב מצליח. כשנשאלה ענת לוין ממחברי דו"ח לוקר מהי ההמלצה החשובה ביותר בעיניה מתוך 53 ההמלצות שבדו"ח היא ענתה: "שקיפות. כדי לנהל דיאלוג אמיתי, כדי לקבל החלטות יש צורך לדעת את העובדות: איזה סיכון באיזה מחיר. וכך ניתן לנהל שיח מכונן". הנה, אשה רצינית שבכל מלה שלה ניכר שהיא מעוניינת להגן על הצבא והביטחון סבורה גם כן שאור השמש הוא היחיד שיאפשר לדעת את העובדות ולקבל החלטה מושכלת לביטחוננו ולרווחתנו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הפיסקה השלישית שלך חשובה מאוד. נכון מאוד, יש לי אג'נדה. רוב הדיונים באייל הם דיונים אמוניים, בין אנשים שמייחסים משקל רגשי שונה לעניינים שונים. לפי דעתי אנחנו לא יכולים לבדוק נתונים וכולי, ולגבש עמדה עניינית. השאלה החשובה יותר היא, האם אנחנו מסוגלים להודות בכך שאנחנו לא יודעים. אילו טענת שצריך לסגור את גלי צה"ל, או פעילות לא צבאית מובהקת אחרת, ולהעביר את התקציב לסל התרופות, יתכן שהייתי מסכים איתך. אם באופן תאורטי היו מזמנים חבר מושבעים מתוך הציבור, כדי להכריע באופן נקודתי בין תקציבי שלוש תוכניות חלופיות ששייכות למשרדי הביטחון, החינוך והבריאות, ואם היו מעמידים לרשותם שבועיים ללמוד את הנושא, יתכן שהיו יכולים להגיע בהצבעה להחלטה איכותית. זו לא השאלה שאנחנו צריכים להשיב עליה. אנחנו צריכים להכריע האם להעביר כסף מכותרת תקציבית אחת, לכותרת תקציבית אחרת. הדרישה לקצץ בביטחון ולהעביר את הכסף למשרדים האזרחיים, היא סיסמה פוליטית. היא לא יכולה להיות דרישה רציונלית, מפני שמדובר בהעברה בין שני סלים ענקיים שבכל אחד מהם יש פעילוות חיוניות, ופעולות מיותרות. בכל אחד מהסלים יש ביזבוזים, העברות לטובת המימסדים שמספקים את השירות, וסדרי עדיפויות שנובעים משיקולים זרים לאינטרס הציבורי. קראתי שצה"ל רוכש רק 30 נגמשי נמר בשנה, ומתכנן שעד 2027 יהיו לו 531 נגמ"שים כאלה. מהצד השני אני שומע שמירי רגב הממונה על דסק הפופוליזם בליכוד, זכתה להישג פוליטי, ובפעם הראשונה תקציב משרד התרבות והספורט יעבור את מיליארד השקלים. כתוב בויקיפדיה שעלות נמר אחד היא 3 מליון דולר. אני שואל אותך, מה יותר חשוב? אין לך קצת רחמנות על על החיילים שאנחנו שולחים להגן עלינו? (לי אין רחמנות, אבל לך יש...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. הרי אפשר להשקיע אינסוף בביטחון1. כשאני הייתי חייל לימדו אותנו שאנחנו מסכנים את החיים שלנו כדי שבעורף האזרחים יוכלו לחיות חיים נורמליים. זה אומר שיוכלו גם ללכת לסרט או לקנות קוטג' או לנסוע לחו"ל. נגיד שבנאדם עבד כל החודש וקיבל משכורת. עכשיו הוא חושב ללכת לסרט או למסעדה, או אולי לחסוך קצת כדי שביום מן הימים הוא יוכל להחליף את האוטו או לשלוח את הילד לחוג. אז לא יותר חשוב לתרום את הכסף הזה למערכת הביטחון לקניית נגמ"שים ושכפ"צים? לא עדיף לקנות סמארטפון קצת פחות משוכלל ולתת את שאר הכסף לצבא? אין לאנשים רחמנות? שנחתוך את כל ההכנסה של האזרחים מעל שכר המינימום וניתן את הכסף לצבא? 2. כשמוסיפים תקציב לקניית נמ"רים אז גם בונים בסיסים ומגדילים תקנים וכו', ועל הדרך גם משתחרר תקציב ומערכים אחרים פתאום מקבלים צ'אנס לגדול (והם ינצלו את הצ'אנס הזה בין אם הם באמת צריכים לגדול ובין אם לא, כי אם תוותר על התקן היום, לך תדע אם תקבל אותו מחר). אבל כשאין כסף וצריך לקצץ, לא יקצצו בתקנים המיותרים האלה, אלא בביטחון השוטף שלנו. מערכת הביטחון מבזבזת המון כסף, אני לא מבין איך אתה יכול להתעלם מזה. אפילו אם לא היית בצבא ולא חווית את זה מיד ראשונה, זה הרי אחד החוקים הבסיסיים של מערכות בירוקרטיות גדולות, שהן גדלות ללא סוף אלא אם מגבילים אותן. 3. יש בזבוז רב גם במערכות האזרחיות, לכן צריך להקטין אותן למינימום. אני לא מבין איך ראש הממשלה נתניהו שכח את מה ששר האוצר נתניהו עשה בצורה מוצלחת2 רק לפני קצת יותר מעשור. סיכום: הגדלת תקציב הביטחון לא מגדילה את הביטחון. אפשר להקטין את תקציב הביטחון ולא להקטין את הביטחון. 1 מה שאתה מדבר עליו הוא "ביטחון", ולא ביטחון אמיתי. אפשר לקנות גם 5000 נמ"רים אבל אם תורת הלחימה שלך מתבססת על לשבת בנמ"ר ממוגן ולספוג אש במקום להסתער, אתה תפסיד במערכה או שלא תוכל לשאת את עלותה הכלכלית. 2 כוכבית: חלק מההפרטות בוצעו בצורה מהירה מדי מבלי לשקול איך למנוע את יצירת קבוצות הריכוז במשק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי הרגשה משונה בשיחה הזו איתך. אני שבה ואומרת שאין לי בעיה אפילו עם הגדלת תקציב הביטחון כפי שדו"ח לוקר ממליץ. אני בעד התעצמות, קניית נשק, הגדלת מספר ימי האימונים והמילואים ואתה שב וחושד בי שהביטחון אינו משמעותי מספיק בעיני. אני נגד עמימות ומתן שכר וגימלאות לא מוצדקים, בגיל כה צעיר לאנשים שאינם קרביים. מדוע מתכנת, רופא או כל בעל תפקיד אזרחי מקביל יחל לקבל פנסיה מגיל 45? אתה יודע כמה זה עולה לנו? (לא, כי יש הסתרה ועמימות). אתה אומר שגם במשרדים אחרים יש בזבוז. נכון, אבל בשלושה הבדלים שראוי לבחון: 1. חלוקת התקציב הפנים משרדי שקוף ונתון לבקרה ציבורית בניגוד לתקציב הביטחון. 2. תקציב הביטחון בולע כמה פעמים את התקציבים האחרים וטוב שכך, כולנו בעד ביטחון, אבל שתהיה שקיפות ופיקוח ושיח ציבורי. מדובר במיליארדים שאתה מבטל במחי יד ואח"כ מצר על מיעוט נגמשי נמר. 3. הצבא מסרב למסור את הנתון המשמעותי: כמה אחוזים מתקציבו עוברים לשכר ופנסיה. אם יתברר כי מדובר ביותר מ- 50%, אין זה משנה את תמונת המצב? אני באמת ובתמים לא מבינה את ההתנגדות שלך לשקיפות כאשר כל הנוגעים בדבר מדברים על הגדלת התקציב, הגברת ההתעצמות החיילית והקטנת הסיאוב הפנסיוני והמשכורתי. האם החשש שלך, למרות העובדות הללו, עדיין ביטחוני? האם החשש שלך הוא פגיעה תדמיתית בפרה הקדושה כאשר הנתונים יחשפו? שיקול לא ענייני בעיני. אני באמת מנסה להבין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערה נוספת: לא לקצץ בביטחון זו סיסמא ריקה ומטעה. ההצעות משקפות הגדלת הביטחון הצבאי והקטנת הסיאוב הכספי הספציפי. אף אחד לא מציע דרכי פעולה שיקטינו את החימוש והאימונים, זה אישקש נוח וחוטא למציאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. תקציב החינוך לא רחוק בגודלו מתקציב הביטחון. לפי נתוני אתר התקציב1: ביטחון: 68.7 חינוך: 47.1 בריאות: 37.0 העברה לביטוח לאומי: 29.4 תחבורה: 15.9 בטחון פנים: 15.2 לא כללתי כאן החזר הוצאות קרן (96.6) וריבית (39.1).ו אפשר לראות שם הערה על הסעיף הראשי בהוצאות משרד הביטחון (הסעיף הגדול ביותר בתקציב, למעט סעיף החזר מלוות פנים) שמאז שנת 2009 (שנת התחלת איסוף הנתונים במיזם) הוא עלה בממוצע ב־25%. תקציב 2014 (המימוש בפועל). המספרים: מליוני ש"ח. 1 תוצאה של שקיפות. ממורשתו המבורכת של השר ללא תיק מיקי איתן שמצא לעצמו עיסוק מועיל וכמובן, של הסדנא לידע ציבורי. וכן: אנשי האוצר מאוד לא אהבו את הכלי הזה ודומיו, שחשף את כל תתי הסעיפים הקטנים שאתם הם יכלו לשחק. היום הם מדברים בשם השקיפות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המספרים הם, כמובן, במיליארדי ש''ח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתר מגניב. שכחת להוסיף שתקציב משרד הביטחון עלה בממוצע מאז 2009 ב25% *לשנה*. נראה כי זו מורשת מבורכת של מיקי איתן ושל המחאה הציבורית כמו גם שינוי השיח המקובל לבעד השקיפות. בחינוך, אם קראתי נכון, הוגדל התקציב לחינוך העצמאי (ש"ס ואגודה) ולישובי יהודה ושומרון והקיבוצים שם (עלה התאנה) אבל יחסית אליהם קטנו התקציבים למימון שיפוצים להנגשת בתי הספר לבעלי מוגבלויות ולבניית כיתות לימוד. ועוד לא דיברנו על הקטנת התקציבים (כלומר תקני כוח האדם הרפואי) של בתי החולים. זו לא ממשלה חברתית. זו ממשלה שחונקת את השירותים האזרחיים וכאשר הללו קורסים בשל כך, היא מפריטה אותם כמדיניות ייבוש והפרטה מכוונת וכך בהשוואה לעולם המערבי נעשה כאן פחות טוב לחיות, לחלות וללמוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה גם על הבאת הסדנא לידע ציבורי, לידע ציבורי. (ניסיתי לקשר לעמוד ''הכלים שלנו'' אבל הופיעה הודעת שגיאה) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אין לך בעיה עם הגדלת תקציב הביטחון (אני לא מאמין לך), אז אין ביננו מחלוקת. גם אני תומך בהתיעלות. "ש לי הרגשה משונה" שיותר משאת מעוניינת בהתיעלות המערכת, את מעוניינת בקיצוץ התגמול לאנשי הקבע, ואת מאמינה שהתגמול הזה נשמר בסוד. ראי כאן. חפשי במסמך את המילה "אלוף" למשל, ותקבלי טבלאות שכר של בעלי תפקידים שונים בצה"ל לפי דרגה. אני לא חושב שהשכר מוגזם, ואנשי הקבע הם לא שיאני השכר בשירות הציבורי. בעיתונות מתפרסמים כל הזמן נתונים (רישמיים) על עומס השכר והפנסיה של אנשי הקבע, למשל כאן. אי אפשר לשמור דברים כאלה בסוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא אוהבת שמאשימים אותי בהאשמות שווא. סיימתי. אשאיר לך את הזכות לומר את המלה האחרונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"בכל אחד מהסלים יש ביזבוזים, העברות לטובת המימסדים שמספקים את השירות, וסדרי עדיפויות שנובעים משיקולים זרים לאינטרס הציבורי" אמנם יכול להיות שהידע האישי שלי הוא אנקדוטלי, אבל מנסיוני כמי ששהה במתקנים שמומן על ידי משרד הביטחון1, במתקנים שממומנים על ידי משרד החינוך2 ובמתקנים שממומנים על ידי משרד הבריאות3 הביזבוזים במשרד הביטחון הם פשוט לא באותו סדר גודל במו באחרים. יש לי תחושה שאני לא היחיד שצבר כזה נסיון בשלושת המוסדות האלה, מעניין אם המסקנות של צופים אחרים שונות משלי. 1 שלוש שנים ברצף ב"שירות סדיר", ועוד 20 שנה לסירוגים ב"מילואים". 2 12 שנים בבתי ספר ועוד כמה שנים כצופה-הורה. 3 בתי חולים. למזלי הרבה הרבה פחות מהקודמים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |