בתשובה להפונז, 20/07/15 11:29
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ברוח האנקדוטות השורה פה בשבועיים האחרונים, אני חייב לומר לך שזה לא היה ספורט פופולרי לא אצלי1 ולא אצל אף אחד מבני משפחתי המורחבת, שכני או מכרי. רק מה, למה שתראה בחדשות את החרדי התמים שחי לו בשלווה? וודאי שיראו לך את אלה שזורקים אבנים. שה תמים באחו - לא סקופ. שה נשך כלב - חתיכת סקופ. _____________ 1 להלן - אביר הקרנפים הפרוע. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הערבי התמים שחי לו בשלווה תמיד מקבל מקום במהדורה המרכזית. אפילו יותר מכך. לפעמים אפילו מפסיקים פרק בהאח הגדול, כדי לעבור לידיעה מתפרצת מהאולפן, שמבשרת על נס האזרח הערבי שלא זרק אבנים בחזרה הביתה מיום העבודה. קצת פרסומות ואז חוזרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמימות או חוסר תמימות, כשמשווים בין תדירות השלכות האבנים1, שאר דברים המושלכים עם האבנים2 או כוונתם של זורקי האבנים3 - נראה שיש חוסר התאמה גדול בין שתי התופעות, וזה לא מדויק ואפילו מציג תמונה שקרית כשמנסים להקביל ביניהן. ____________ 1 כמה וכמה פעמים ביום, או פעם בכמה שבועות. 2 בקבוקי תבערה, קליעים חיים וסכינים, או טיטולים צואים ושקיות מים. 3 לרצוח או לפגוע קשה, מול רצון להכאיב ולהעליב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2 ברוב המקרים שיש שימוש בקליעים חיים בהפגנות, הם באים מכיוון המשטרה או מג"ב. וכבר אמרתי כאן שגם התנהגויות המשטרה בשני המקרים האלה שונה מאד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שטענתי בפעמים האחרות בהן דיברנו על הנושא, המשטרה משתמשת בקליעים חיים בגלל הידיעה שהמפגינים רוצים ומתכוונים ומסוגלים לרצוח. אם נשווה את מספר ההפגנות בהן היו כוונות ונסיונות לרצח, לבין מספר המקרים בהם השתמשו באש חיה, תראה שהמשטרה מקמצת בקליעים חיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם נצרף מילים ברנדומלי אופן קרקס נודד1 שולל חמש שני אלף סוס2 או נביט בתלת גרף אין אפשרות - תראה בו מחק בין שני תאגידים3, וזה כן או לא השוואה בלתי ניתנת לגישור. _ 1 ממקום למקום. 2 שמדבר עברית. 3 שוק חופשי! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה גדול? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נגיד ש-1000%, למה זה משנה כל כך בהקשר של תחושת הביטחון האישי או פחד מערבים? A - כמות הערבים באוכלוסיה DA - כמות הערבים המסוכנים ליהודים באוכלוסיה J - כמות היהודים באוכלוסיה DJ - כמות היהודים המסוכנים ליהודים באוכלוסיה למה זה כל כך מעניין היחס בין DA/A לבין DJ/J כאשר אנחנו רוצים לשפוט אם צריך לפחד מ-A? מה שיותר מעניין זה אם DA ו-DJ הם חלק מספיק גדול מ-A ומ-J כדי שאנחנו נפגין מידה רבה יותר של פחד ופאניקה מאשר אזרחים במקומות אחרים בעולם (וכבר הראו פה נתונים שמדינת ישראל היא מדינה די בטוחה לאזרחיה בהשוואה למקומות אחרים בעולם). למה אני צריך לתת לנתון שהסיכוי שלי להרצח בידי ערבי גדול פי מאה (נניח) מהסיכוי שלי להרצח בידי יהודי, אם הסיכוי בשני המקרים קטן בכמה סידרי גודל מהסיכוי שלי למות סתם בתאונת דרכים (למשל). מה הטיעון הרציונלי שאמור לשכנע אותי לצאת מלא פחדים מהבית בבוקר ולעבור לצד השני של הכביש כשאני רואה ערבי? (התשובה לשאלה הרטורית הזאת היא: לא באמת מדברים פה על ביטחון אישי, כפי שהמתדינים פה מתימרים לדבר. הדיון הוא פוליטי/לאומי/מדיני. כדי לנתח את הדיון הזה צריך לדבר על הפסיכולוגיה של הטרור וההשפעה שלה על תפיסת המציאות של פרטים באוכלוסיה.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה משנה כי מקור הדיון הוא בטענה לפיה יהודים מקופחים בכך שהם נרדפים על ידי הערבים והרשויות לא עושות מספיק בנידון, יחסית למקרים מקבילים בהם יהודים עוברים על החוק ואיתם ממצים את הדין. אם היהודי נפגע על ידי הערבי רק כחלק מאחוזי פשיעה הקיימים במדינה, אין שום בסיס לטענה שמפלים את היהודי ורודפים אותו. אבל אם הערבי פוגע ביהודי באופן החורג מן הנורמה המקובלת, יש כאן קיפוח ורדיפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גדול כמו ההבדל בין תקיפה בנסיבות מחמירות לרצח. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |