בתשובה לנועה ו, 09/07/15 9:53
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא מכיר את שירת הומרוס. אנסה לזרוק דוגמאות שמוכרות לי: מסביב לעולם ב-80 יום. יש שם רק אישה אחת - אאודה. וזה עוד סיפור מסע שחלקו הגדול עובר במקומות מיושבים, בצורה מסודרת של ספינות ורכבות. יד הנפץ הוא סיפור מסע שיותר מתאים. כמו פרודו בגינס, יד הנפץ יוצא מהאזור המיושב אל הספר והפרא. גם שם (בספר הראשון) יש רק אישה אחת, הממלאת בערך את אותו תפקיד של אאודה. בספר "יד הנפץ ווינטו" יש את ריבנה, ואולי גם את אשתו ובתו של איזה ראש כפר בו ביקר יד הנפץ. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ב'מסביב לעולם ב-80 יום' יש מעט מאוד דמויות מלכתחילה. וגם ב'יד הנפץ' אין דמויות בכמויות. ושניהם לא סאגה בהיקף של 'שר הטבעות'. ________________ יצא תרגום חדש לאיליאדה לא מזמן, של אהרן שבתאי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב'מסביב לעולם ב-80 יום' יש דמויות למכביר. כפי שאני זוכר אותם: משרתיו של פיליאס פוג - הישן והחדש. ביירון ושרידן, חברי המועדון 'רפורם קלאב', השגריר או הקונסול שאצלו החתים את הדרכון במצרים, הבלש פיקס, הכלכל בספינה להודו וחבריו למשחקי הקלפים, המלצר שהגיש לו תבשיל חתול בתחנת הרכבת בבומביי, אנשי הפגודה שהתקוטטו עם פאספארטו, בעליו של קיוני הפיל, שומרי הראז'ה המנוח, השופט ששפט את פיליאס פוג בכלכותה, עוד שותפים למשחק, קברניטים, כלכלים, האיש שסחר בבגדיו של פאספארטו, בעל הקרקס ששכר אותו למופע האפים הארוכים של האל טינגו, ואנשי המופע. קולונל פרוקטור בסאן פרנסיסקו, מאנדיבוי וקאמרפילד המתמודדים לתפקיד שופט השלום, המטיף המורמוני, עוד שותפים למשחקי הקלפים של פיליאס פוג, נהג הקטר והכרטיסן ברכבת החוצה את ארה"ב, נהג המזחלת בשלג, אנדרו מה שמו, קברניט הספינה הנרייטה, שכחתי את המטיף המורמוני מהרכבת ואת המורמוני שקפץ עליה כשעזבה את התחנה ותפס את תשומת לבו של פאספארטו, הכומר שאמור לחתן את פיליאס פוג עם אאודה. זה מספיק. מתוך כל הדמויות האלה, רק אאודה היא אשה, עם אזכור שולי על הבאיאדרות שחוללו בפסטיבל בבומביי. אני יכול למנות את הדמויות בספרי יד הנפץ השונים, אבל זה יהיה מאוד מעייף. אני מחזיק בדעתי שמסעות באזורי הפרא ויציאה למלחמות והשתתפות בקרבות, אלה דברים שמאפיינים גברים באחוזים גבוהים בהרבה מנשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טרילוגיית soldier sun של רובין הוב. מסעות, חברה פטריארכלית, ועם זאת יש שם לא מעט נשים, ובתפקידים חשובים בעלילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מכיר את הטרילוגיה עליה את מדברת, אולי כי היא לא תורגמה לעברית. אני מכיר את הטרילוגיות האחרות שלה - הרואים למרחק, סוחרי הספינות החיות וטרילוגיית האיש הזהוב - וגם את הספר הראשון בטרילוגיה החדשה: הרוצח של הליצן. בטרילוגיה שלה היא באמת מטשטשת את ההבדלים בין גברים לנשים בצורה הסותרת את המציאות. לפי הספרות שלה, אישה יכולה להניף חרב וגרזן ולשאת שריון באותה מידה כמו גבר. זה פשוט לא מסתדר עם המציאות, בה הגבר הממוצע גדול וחזק מן האישה הממוצעת, ורק כדי לבלום את המכה שלו האישה תצטרך לספוג זעזוע רציני. שלא לדבר על התעייפות מהירה יותר של שרירים בעמל ובקרב ועומס גדול יותר במשא שריון הקרב וציוד למסע. בנוסף, גברים יותר הרפתקנים ונוטים לקחת על עצמם יותר סיכונים. כל זה מוביל לתוצאה לפיה בעולם האמיתי, רובם המוחלט ש הנוסעים והלוחמים מורכב מגברים. החברה שאני מכיר מסיפוריה של רובין הוב לגמרי אינה פטריארכלית. למעשה, החברה בששת הדוכסויות שוויונית לחלוטין, אותו דבר בבינגטאון, בגשם הפראי ובמקומות מושבם של העבדים המשוחררים/נמלטים או בארץ ההרים, החברה באיי החוץ מטריארכלית לגמרי, והחברה היולדת את הנביאים הלבנים היא חברה של פוליאמוריה ביגמית. החברה הפטריארכלית היחידה בסיפורים שלה היא של ארצות הצ'לסד, ורובין הוב יצרה אותה מלכתחילה בתור חברה מושחתת, רקובה ומרושעת. כל סופר מחלחל את תפישת עולמו אל הספרים אותם הוא כותב, ואין ספק שרובין הוב יצקה את ראית העולם הפמיניסטית שלה אל תוך הספרים שלה. נתקלתי בתופעה די דומה אצל סופרת פנטזיה אחרת - ליאן הרן שכתבה את סדרת "סיפורי האוטורי". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא קראתי את האחרים, זה הראשון שלה שאני קוראת. הוא אכן לא תורגם. החברה בספר הזה פטריארכלית ביותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיר של אש וקרח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה בקשר לשיר של אש ושל קרח? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספר. סדרה, ליתר דיוק. מתעסק במלחמה ומסעות וזה. מתאר מלחמה בצורה מאוד ריאליסטית, מבחינת המחיר שמשלם האדם הקטן, שהמלחמה נוגעת לו כשלג של החורף הקודם, אבל נוגעת בו היטב. ויש שם נשים. הרבה נשים. ומעטות מאוד מהן לוחמות1. 1 בריאן, שהיא חריגה מאוד. היא סוג של מרת-עולם. אשה/יארה, שמשתייכת לגויי הים, שלוחמים בצורה קלה ולא משוריינת, וגם היא חריגה. הדובה, שהיא - ובכן, הדובה. נשות החנית של אנשי-הפרא-שמעבר-לחומה, שגם הם לא ממש עוטים שריון, וחיות בחברה שבה לית דין ולית דיין, וכל דאלים גבר, וכל גבר אלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא זו הדוגמה שבחרת לך? אזהרת ספוילרים לכל הספרים, למי שלא קרא אותם עד סופו של ריקוד עם דרקונים. בריאן עלמת טארת' היא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל. אם קראת את משתה לעורבים, את אמורה לדעת איך התייחסו אליה במחנה הצבא. ובריאן היא לא אשה רגילה. לא כל אחת יכולה לשאת חרב ושריון כמוה, ולעמוד בתלאות המסע. בריאן בין הנשים, היא כמו ההר הרוכב בין הגברים. אם אני זוכר נכון, מבעד לעיניה של קייטלין סטארק נראית בריאן משפילה מבט אל רנלי באראתיאון כשהוא כורך לכתפיה את גלימת הקשת בענן. הבאראתיאונים הם אנשים גדולים. בערך שני מטר ומעלה. כל אחד שנתקל בבריאן מתאר כמה היא חריגה בגודלה. כשקייטלין רואה אותה לראשונה בטורניר, היא מתארת אותה כ"האביר הגדול בשריון בצבע קובלט". גדולה גם יחסית לאביר - גבר. ענקית יחסית לאישה. גם ג'יים לאניסטר מתרשם מגודלה ומכוחה, ומשווה אותה לאנשים כמו הקלגאנים וג'ונגדול וג'ונקטן אומבר. אשה יכולה לשחק בריקוד האצבעות כמה שבא לה. קרב אמיתי נראה אחרת לגמרי. את הקרב האמיתי היחיד שלה היא הפסידה, וכשקארל העלמה רצה לשכב איתה, הוא אנס אותה למרות שניסתה להלחם בו. גם באיי הברזל היא נחשבת חריגה, ואם היא חריגה, זה אומר משהו על האישה הממוצעת. הדובה - היא דובה. מאיג' מורמונט מתוארת כאישה גדלת גוף, וביתה הבכורה דייסי מורמונט מתנשאת לגובה של מטר שמונים לפחות. מה בדבר אישה רגילה שאיננה דובה? הכידונאיות של אנשי הפרא זו לא הדוגמה הכי מוצלחת. הרי כל אחד שרוצה אונס אותן, או חוטף אותן להיות לו לאישה. זה בדיוק מה שקורה לנשים במלחמה. נדמה לי שהיה זה ג'יים לאניסטר שתהה האם יש עלמה אחת בארצות הקלשון שלא נאנסה. עוד דוגמה ששכחת היא מריס היפה מפלוגות שכירי החרב מהמצור על מירין. וגם ברסינה שחורת השיער מבורות הלחימה של מירין. ברסינה הרגה כל אישה שנלחמה בה, אבל משום מה היא לא נלחמת נגד גברים. למה? מה יקרה לה אם תילחם למשל נגד בלוואס החזק, או קראז, או באלאק שובר העצמות? אמר מי שאמר: "כשהיה סטארק בוינטרפל, נערה בתולה יכלה ללכת עירומה בדרך המלך כששק זהב על גבה" או משהו כזה. במילים אחרות - נשים יכולות להלך בבטחון, במקומות מיושבים בהם מושל שלטון החוק והשלום שורר, מאחורי מחסה הבטחון שמספקים הגברים נושאי החרב, שומרי המשטר מאויב מבחוץ ומפורעי חוק מבית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא שאמרתי. אבל הנקודה היא, לא כמה נשים הן לוחמות, אלא כמה נשים הן דמויות משמעותיות, אף על פי שמדובר בספר מלחמה. אצל ג.ר.ר מרטין? הרבה. אצל ג.ר.ר טולקין? אפשר לספור אותן על כף יד אחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצד שני, בכמה ספרים שאת מכירה דוקא הגברים רודפים אחרי הטבעת? אולי מצאנו כאן מסר חתרני1? 1 וכמובן מגלים שהיא תביא לאובדנם - The thick plottens. יש פה כר נרחב לקריאה מגדרית מחודשת של הטקסט הקלאסי הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהקשר שלנו לא The thick plottens אלא The chick flattens | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיטוח עופות זה מה שנקרא שניצל במקומותינו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הוא שאמרתי". לא הבנתי. מה הנקודה שלך? וכאן יש לך טעות. סדרת שיר של אש ושל קרח לא עוסקת במלחמה בלבד. היא עוסקת בפוליטיקה למרכיביה. בתחילה אנו מתוודעים לפוליטיקה הטהורה המתנהלת על ידי השליטים ובני האצולה, ועם הזמן גם בשאר היסודות המרכיבים את החברה ומהווים את כוחם של בני האצולה במהלכי הפוליטיקה. נדמה לי שזה העיקרון שעומד בבסיס העלילה, והוא משתקף בשני משלים המופיעים במהלך העלילה. אל הראשון אנו מתוודעים מפיו של ג'ון שלג, שמספר לנו על משמעויותיה של שרשרת המלומדים, ועל כך שהחוליות השונות מסמלות בין השאר גם שממלכה לא מורכבת רק מבני האצולה - שרואים את עצמם כיחידים שחשובים באמת. ממלכה זקוקה גם לכורים, בנאים, נפחים, חקלאים, סוחרים וכו'. ואריז מביא לנו את המשל השני, ובו החידה על כהן-דת, מלך ואיש עשיר הניצבים בחדר אחד עם חייל פשוט החמוש בחרב, וכל אחד מנסה לשכנע את החייל להרוג את האחרים. כוחם של שלושת הראשונים נובע רק מן העובדה שיש חיילים שיניפו חרב בשמם. ...וחיילים לא מופיעים מן האוויר. כוחה של הממלכה או של אזור שליטה כפוטנציאל לגיוס חיילים, טמון ביכולתו של אותו אזור לגדל חיילים ולפרנס מלחמה. חלק מהמכלול הזה הוא הנשים בממלכה, וגם להן תפקידים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר אולי להזכיר כאן לזכות גם את ספרי נרניה שנכתבו על ידי ידידו של טולקין, ק.ס. לואיס, והיו אהובים עלי מאד כנער1. בכל הספרים כמדומני, דמויות של נשים (או ילדות) הן שוות ערך או ראשיות לא פחות מאשר דמויות הגברים. כולל בסצינות של קרבות אפיים למיניהם. 1 מן הסתם עזר מאד שהסימבוליקה הנוצרית הבוטה שלהם חלפה מעל ראשי בקלות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ראיתי אם הזכירו בפתיל הזה את הקוסם מארץ עוץ: גם הגיבורה הראשית וגם הרשעה הראשית הן בנות. הדמויות הזכריות (הקוסם עצמו כמובן, ושלשת בני הלוויה של דורותי) כולן חסרות בטחון וזקוקות להכוונה. הדמויות הנשיות הראשיות כולן עצמאיות ובטוחות בעצמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה הולם שטוטו גולם בסרט על-ידי נקבה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |