בתשובה לאביר הקרנפים, 17/06/15 19:55
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הפרוזבול הפך דבר אסור (גביית חוב אחרי שנת שמיטה) לדבר מקובל, באמצעות ריקוד עדין, ובעקבות לחץ חוץ-הלכתי (סירוב לתת הלוואות טרם שנת השמיטה). אלא העובדות ההיסטוריות, והן סותרות את הגישה הפונדמטליסטית. פוסק הלכה ישר-דרך ישתדל למצוא את הריקוד הראוי כדי לפתור בעיה בקהילתו. רב צמא-דם ורשע יתיר התעללות בחתול כי יש אורק-בדמות-אדם שנהנה מסבלו של החתול. אלה ואלה יהודים. ההלכה איננה שביל, אלא דרך רחבה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
את מתעקשת להתמקד בהפיכת האסור למותר. לי חשוב להדגיש את הדרך. לאמור שהאסור לא הופך למותר בלחיצת כפתור, ולפני שהופכים אסור למותר צריך לבדוק אם זה אפשרי. הרי לא ראינו שהתירו את הפריצות בגלל שרבו הנכשלים, או לשון הרע, או הלבנת פנים... אם ל"נודע ביהודה" היה אכפת, הוא היה מתהפך בקברו על שכינית אותו "רב צמא-דם ורשע". הוא פסק שלאדם מותר לצוד להנאתו, מבחינה הלכתית - גם אם הסתייג מהמעשה שבמסורת ישראל נתפס כתרבותם של עשיו ונמרוד. כמו כן פסק הרמ"א (אם אינני טועה) שמותר לתלוש נוצות מאווז חי כדי לעשות קולמוס, למרות שהסתייג מהמעשה. מה, אי אפשר למרוט נוצות מאווז מת? - טוב, אולי זה מה שהיה לו בחצר, לסופר הלחוץ שלנו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |