|
||||
|
||||
המעשה בחצרוני הוא עצוב, לא משום עזיבת הארץ כשלעצמה - הרי הוא יכול לחזור בעוד שלוש-ארבע שנים - אלא משום שהצירוף של הפרובוקטיביות שבדמותו עם השנאה, חוסר הסבלנות והעיקר חוסר הסובלנות של ההמון המתלהם יצרו ביחד תבערה בלתי נסבלת שגרמה לבריחתו הבהולה. לא נעים ולא מקובל לדבר סרה באדם מת, לא כל שכן באדם שהצית עצמו בפומבי, ואעפי"כ, מישהו צריך לומר את זה: משה סילמן היה אדם "עם עיניים גדולות", כפי הביטוי העממי, כלומר - הוא היה בעל שאפתנות בלתי סבירה וכל התנהלותו לאורך שנים רבות היתה בלתי הגיונית ושגויה ביותר, ובכך האשים את הממשלה, את הרשויות - אבל במקרה שלו ההאשמות לא היו אפילו מחצית האמת אלא פחות מכך. על כך אמר חצרוני: "יכול להיות אפילו שנפטרנו בזול מפרזיט, אני כמובן מאחל לו בריאות שלמה" - התבטאות שנוסחה די בזהירות, יחסית, אבל באותם רגעים, יום-יומיים אחרי ההצתה, הסערה האמוציונלית שעוררו צילומי האש הבוערת לא אפשרה לאף אחד להתנהג ולהגיב בהגיון, לבדוק את פרטי המקרה וכו' - וחצרוני הפך לשטן התורן. |
|
||||
|
||||
אין כל זהירות או מתינות בביטוי ''נפטרנו בזול'' לגבי אדם שהצית את עצמו. חצרוני יכול היה לומר את ביקורתו על סילמן בדרך עניינית כפי שאת כתבת אבל הוא בחר (או שאינו מסוגל להתבטא אחרת) בהתבטאות מזלזלת, פרובוקטיבית ודוחה. העצוב הוא בהזדקקות העצומה שלו לתשומת לב שצובעת את התייחסויותיו בביטול קיצוני ופרובוקטיבי של כל מי שהוא מבקר ועל קיצוניות תקשורתית משלמים מחיר. יכול להיות שנפטרנו בזול מפרובוקטור בלתי נלאה, אני כמובן מאחלת לו בהצלחה. |
|
||||
|
||||
טוב, אני מודה שיקשה עלי להתווכח על "יכול להיות שנפטרנו בזול". ע"מ להוסיף בהירות לתמונה בקשר לסילמן עצמו: הוא היה בעל עבר פסיכיאטרי שפרטיו אינם ברורים מן התקשורת. במשך השנה האחרונה שלו, לפחות, הוא איים במקומות שונים, בין השאר במשרדי הבט"ל ובמשרדי עמידר, כי בכוונתו להתאבד. לדבריה של מישהי מארגון "רבנים למען זכויות אדם" (כנראה ארגון רפורמי) - "השגיחו עליו, אבל לא מספיק". האם ניתן לתאר טרגדיה שלגביה נכון יותר הביטוי "הכתובת היתה על הקיר"? לו היו "משגיחים מספיק" ו/או לו היו מחזירים אותו לאשפוז הפסיכיאטרי - סביר מאוד שההצתה והמוות שבעקבותיה היו נמנעים. סילמן הפך לגיבור מקודש, ומעשהו גרר בעקבותיו באופן מיידי, בתוך זמן קצר (נדמה לי שפחות משבוע) עוד ארבעה מקרי הצתה עצמית שחלקם הצליחו, למרבה הצער. |
|
||||
|
||||
הקיצוניות בה בחר לסיים את חייו אכן הקשתה על התייחסות ביקורתית כלפי סילמן והסיפור שלו הפך לחד ממדי. אני חושבת שקשה מאד ואולי בלתי אפשרי ''להשגיח מספיק'' על מי שנחוש להתאבד, בעיקר על בעל היסטוריה פסיכיאטרית ארוכה, אולי רק לדחות את המעשה. תודה שהוספת פרטים. |
|
||||
|
||||
אכן, אין שום צורך להפוך לגיבור אדם שהצית את עצמו. החברה לא צריכה שאנשים ילמדו ממנו ויציתו את עצמם, או יעשו שטויות אחרות שאותו אדם נהג לעשות. העובדה שהוא הפך לגיבור מקודש שכל המדבר בו סרה נענש קשות, מראה לנו על הסתכלות מעוותת וסולם ערכים קלוקל. את השוטר שהרביץ לחייל האתיופי לא צלבו כמו שעשו לחצרוני. |
|
||||
|
||||
אף אחד לא הפך אותו לגיבור, מה שכן הפכו אותו לסמל. |
|
||||
|
||||
עמר צנגוט (העוקץ), אלי לינדר (הגדה השמאלית), אחותו של סילמן, ועוד. |
|
||||
|
||||
סמל של...? |
|
||||
|
||||
יאן פאלאך, גם גיבור, גם סמל, גם קריאת קרב, גם תמרור אזהרה. |
|
||||
|
||||
אז ככה אנו רוצים שהילדים שלנו יפעלו? אם לא, צריך לגנות את האיש ומעשיו כשוטה שביצע שטויות. מי שמנגח את אלה ששוללים את האיש ומעשיו, כביכול טוען בעקיפין שאסור לשלול מעשים כאלה, ולפיכך הם לגיטימיים. |
|
||||
|
||||
תגובה מטומטמת, אטומת לב וחסרת הגיון. |
|
||||
|
||||
האמנם? אם האיש גיבור או סמל (חיובי) - זו דמות שרוצים לחקות. הלא נרצה שהילדים ילמדו להיות גיבורים ודוגמה חיובית לכל עם ישראל? ואם האיש אינו גיבור אלא סמל לאדם שהתנהל שלא בחוכמה וסיים את חייו בצורה נואלת - לא נרצה שהילדים ילמדו להתנהל בצורה נואלת, ואני בטוח שאף הורה לא רוצה שהילד שלו יצית את עצמו בראש חוצות. אם האפשרות השניה נכונה, למה לגנות את אלה שרוצים להבהיר לילדים ומבוגרים שאדם שמצית את עצמו זה לא מגניב ולא חיובי, אלא פסול, מעורר זלזול... וכל תואר שתרצה כדי ללמד את כולם שלא לחזור על המעשה. ועכשיו, תוכל להביע את חוסר הסכמתך בצורה מנומסת ומנומקת? |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |