בתשובה לרודי וגנר, 26/04/15 9:09
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ובנוסף, גורם קריטי פה הוא העובדה שישראל היא מדינה של מהגרים ופליטים, ש: א. החלו להגיע אליה די סמוך להקמתה. ב. מרגע הקמתה החל זרם מהיר של מהגרים/פליטים ששינה באופן מהותי מאד את התרבות הישראלית. אני אתן דוגמה קיצונית ומקווה שאף אחד לא ייעלב: נניח שעד 1948 אכלו 60 אחוז מהאוכלוסיה גפילטע פיש. ונניח שעקב הקמת המדינה1 הגיעו לארץ תוך שנה יותר מהגרים מהתושבים שהיו בה2, ואף אחד מהם לא אוכל גפילטע פיש. הופ, הנה נעלם הגפילטע פיש מרשימת המאכלים שניתן לקרוא להם 'ישראלים'34. וזה יכול להיות נכון בהכללה גם לתחומי תרבות אחרים. האם היתה מוזיקה ישראלית? אני לא יודע, אולי היתה מעט. המוזיקה מאז שהיום אתה תחשיב כישראלית, היא זאת ששרדה את המעבר למדינה וגיבוש המוזיקה המקומית במדינה. אם חלק מהמוזיקה אז כלל ריקודי פולקה פולניים, שתפוצתם ירדה עד שנעלמה שנים ספורות לאחר הקמת המדינה, אזי השאלה האם ריקודי הפולקה של טרום 48 ראויים להיחשב כתרבות ישראלית אכן ראויה לדיון. אני לא בטוח שהתשובה היא כן. 1 עקב - זאת מילה סיבתית, שלא רכיבה על אופניים ולא תאריך חתונתו של יששכר. זה אומר שהמסובב גורם לסיבה - לא קורלטיבי אליה גרידא, לא תואם לה בזמן - *גורם* לה. 2 לא לגמרי רחוק מהמציאות. 3 כשבוא נסכים שמאכל ישראלי צריך להיות בעל תפוצה רחבה באוכלוסיה, לא שולית. 4 אני אגב, אכן חושב שגם היום גפילטע פיש רחוק מאד מלהיות מאכל ישראלי. הוא מאכל יהודי אירופאי. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |