|
||||
|
||||
אני מקבל את ההנחה (הטרווילית) שכאשר הגושים קרובים כל כך בגודלם, קמפיין יכול להטות את המאזניים, וגם שיש השפעה לאישיות של הנבחרים, למזג האוויר, לגרבוז, לארנה בנאי, למזל, לאלוהים ולקש ששבר את גב הגמל. בתנאים האלו, אפשר להבין מדוע בוז'י לא רוצה לנצח: כי ניצחון היה מעמיד אותו בראשות ממשלת שיתוק (שתלויה בסחטנים כדרעי וליצמן) שאיננה מסוגלת לבצע את מה שצריך לבצע. בתנאים האלו "רק הימין יכול", כשהוא חלש מספיק ונתמך מבחוץ על ידי השמאל. קמפיין של חודשיים לפני הבחירות לא יעביר מסה קריטית של קולות מגוש אחד למשנהו. את זה צריך לעשות כל הזמן ולא רק לקראת בחירות. הכישלון של בוז'י ושותפיו הוא שאת זה הם לא עשו/ים מספיק. |
|
||||
|
||||
בדיוק. אחד הדברים שהכי מוזרים לי בדמוקרטיה הישראלית הוא המשפט ״טוב די, נגמרו הבחירות, קבלו את רצון הבוחר, שתקו עד הסיבוב הבא״. הקמפיין של אלה שמתימרים להיות מפלגת שלטון פוטנציאלית מתחיל ביום הראשון של ההליכה לאופוזיציה ונגמר ביום בו מרכיבים ממשלה. איך הציבור אמור לבחור באלטרנטיבה שאף אחד לא מציג לו כמשהו אמיתי שקיים בעולם? |
|
||||
|
||||
מסכים. באנגליה אפילו מרחיקים לכת עד כדי הקמת ממשלת צללים [ויקיפדיה]. הערך מסביר מדוע בארץ אין זו חלופה מקובלת, אך ההסבר חסר בעיני. מה שחסר בהסבר הוא שתפקיד השר הפך להיות "כיבוד" במקום משרה שמשרתת את הציבור. כבר הבעתי בעבר נוסטלגיה לתקופה שבה שר חינוך דאג לחינוך ושר בריאות דאג לבריאות. אמנם שי פירון נראה כמי שניסה לשוב לערכים האלו אבל אני סקפטי אם שר החינוך הבא ימשיך את המסורת. אולי היה זה אחד היתרונות הגדולים של שיטת "המחנות" בליכוד ובמערך, כשידעת מי הם מספר שתיים ושלוש שיאיישו בבוא העת את המשרדים המרכזיים. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |