בתשובה להמסביר לצרכן, 16/04/15 9:22
ההסתה של התקשורת הסיתה אותי להצביע לביבי 653566
הפונז • בתשובה להמסביר לצרכן יום ה', 16/4/2015, 9:42
כבר היינו קצת בדיון הזה, אבל אפשר להמשיך. מאחר ובכל זאת גודל הגושים די קרוב - מספיק שתעביר 4-3 מנדטים מהליכוד למחנ"צ‏1 והתמונה תשתנה באופן מהותי - אזי כדי לומר שלקמפיין אין השפעה, אתה צריך לומר שקמפיינים לא משפיעים אפילו על אדם אחד משלושים. זאת תפיסה לגיטימית, אבל היא מעלה תהייה למה בכלל אנשים טורחים להוציא מיליארדים על קמפיינים.

אם תקבל את ההנחה (היותר סבירה בעיני) שלקמפיינים יש השפעה, ולו קטנה, אזי קמפיין כושל יכול להטות את המאזניים.
(עדיין אתה יכול כמובן לטעון שכיון שהקמפיין משפיע על 10% מהקולות אזי רוב הקולות נקבעים בגלל שתומכי הימין וגו' כמו שאמרת, ולכן ה'בעיקר משום' שלך עדיין בתוקף. לדעתי מבחן התוצאה משפיע יותר).

‏1 כשלושה אחוז מהקולות.
ההסתה של התקשורת הסיתה אותי להצביע לביבי 653643
המסביר לצרכן • בתשובה להפונז יום ו', 17/4/2015, 9:33
אני מקבל את ההנחה (הטרווילית) שכאשר הגושים קרובים כל כך בגודלם, קמפיין יכול להטות את המאזניים, וגם שיש השפעה לאישיות של הנבחרים, למזג האוויר, לגרבוז, לארנה בנאי, למזל, לאלוהים ולקש ששבר את גב הגמל.

בתנאים האלו, אפשר להבין מדוע בוז'י לא רוצה לנצח: כי ניצחון היה מעמיד אותו בראשות ממשלת שיתוק (שתלויה בסחטנים כדרעי וליצמן) שאיננה מסוגלת לבצע את מה שצריך לבצע. בתנאים האלו "רק הימין יכול", כשהוא חלש מספיק ונתמך מבחוץ על ידי השמאל.

קמפיין של חודשיים לפני הבחירות לא יעביר מסה קריטית של קולות מגוש אחד למשנהו. את זה צריך לעשות כל הזמן ולא רק לקראת בחירות. הכישלון של בוז'י ושותפיו הוא שאת זה הם לא עשו/ים מספיק.
ההסתה של התקשורת הסיתה אותי להצביע לביבי 653646
האייל האלמוני • בתשובה להמסביר לצרכן יום ו', 17/4/2015, 12:30
בדיוק.

אחד הדברים שהכי מוזרים לי בדמוקרטיה הישראלית הוא המשפט ״טוב די, נגמרו הבחירות, קבלו את רצון הבוחר, שתקו עד הסיבוב הבא״.

הקמפיין של אלה שמתימרים להיות מפלגת שלטון פוטנציאלית מתחיל ביום הראשון של ההליכה לאופוזיציה ונגמר ביום בו מרכיבים ממשלה. איך הציבור אמור לבחור באלטרנטיבה שאף אחד לא מציג לו כמשהו אמיתי שקיים בעולם?
ההסתה של התקשורת הסיתה אותי להצביע לביבי 653652
אריק • בתשובה להאייל האלמוני יום ו', 17/4/2015, 23:03
מסכים. באנגליה אפילו מרחיקים לכת עד כדי הקמת ממשלת צללים [ויקיפדיה]. הערך מסביר מדוע בארץ אין זו חלופה מקובלת, אך ההסבר חסר בעיני. מה שחסר בהסבר הוא שתפקיד השר הפך להיות "כיבוד" במקום משרה שמשרתת את הציבור.
כבר הבעתי בעבר נוסטלגיה לתקופה שבה שר חינוך דאג לחינוך ושר בריאות דאג לבריאות. אמנם שי פירון נראה כמי שניסה לשוב לערכים האלו אבל אני סקפטי אם שר החינוך הבא ימשיך את המסורת.
אולי היה זה אחד היתרונות הגדולים של שיטת "המחנות" בליכוד ובמערך, כשידעת מי הם מספר שתיים ושלוש שיאיישו בבוא העת את המשרדים המרכזיים.
חזרה לעמוד הראשי
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות