בתשובה לאביר הקרנפים, 23/03/15 6:44
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אבל בפועל אף אחד מהם לא לחץ עליו. מע"מ אפס של לפיד שעולה פסיק ממה שהמפלגות החרדיות יבקשו ויקבלו תוך 5 דקות? חוק הלאום שאין לו שום משמעות פרקטית (והמתנגדים כזכור היו בעיקר מפלגת קדימה שממש לא היתה באותו סדר גודל של שאר השותפים). יש איזה צעד "משילותי" שהוא לא הצליח לבצע? גם בקואליציה המסתמנת כחלון והחרדים יוכלו ללחוץ עליו באותה אפקטיביות. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אוי יוי יוי. הדמוקרטיה הזאת והצורך להגיע להסכמה או הכרעה של רוב עם נציגים של הציבור, ממש מפריעים לקיסר למשול ולמלוך. ממש לא בסדר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטרף ומעלה באחד. אם משהו לחץ עליו, זה הפחד מזה שיושגו הישגים כלשהם שיזקפו לזכותם של שרים אחרים ולא לזכותו של ביבי ומפלגתו. יש כבר הטוענים שככה בדיוק הוא יקבור גם את כחלון - הוא ילפד אותו באוצר ויעצור כל פעולה משמעותית שתביא להישגים משמעותיים, בכדי למנוע ממנו להיות מתמודד אטרקטיבי לראשות הממשלה בבחירות הבאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שהקש ששבר את גב הגמל היה נושא תקציב הביטחון, והחשד שמתכננים הפיכת חצר. זאב אלקין מעיד ב-5/12/14: "יריב לוין אמר כל הזמן שסבל בכל רגע, כי מה שקרה בממשלה הנוכחית לא קרה מעולם. כשסיים את התפקיד, אמר שמדובר בקואליציה שהיא גן ילדים אחד גדול, ושאינו יודע איך יפתח כעת את הבוקר בלי שמישהו יאיים במשבר, כי הוא הרי היה עסוק כל היום בניטרול איומים. שיטת העבודה הייתה של כיפופי ידיים, סחטנות ואיומים. כמה אדם יכול להיסחט? בסוף נמאס לו". ... אלקין לא מאמין להכחשות הנמרצות שהשמיעו אנשי יש עתיד בדבר פוטש שנרקם נגד נתניהו. "הם יכולים להכחיש עד מחר. קח למשל את ליצמן מ'יהדות התורה'. הוא לא נמצא בכנסת מהיום והוא גם לא שקרן. הוא סיפר בקולו שקיבל פניות מכיוון לפיד וגם בשם הרצוג להצטרף לקואליציה חלופית". "לפיד שבר סיכום שהיה לו עם ראש הממשלה לגבי תקציב הביטחון. נתניהו ויתר ללפיד בכל הנושאים שהיו חשובים לו. הוא ויתר בנושא הגדלת הגירעון, אף שחשב שהוא גדול מדי, ובדיעבד התברר שצדק. הוא הסכים לתוכנית מע"מ אפס, אף שחשב שמדובר בתוכנית שערורייתית. ... "הוא ויתר על העלאת המסים. בתמורה, ביקש ראש הממשלה דבר אחד: להעביר את תוספת התקציב לביטחון. מדובר בתקציב קטן בהרבה ממה שביקשו, אבל בסוף התפשרו על שישה מיליארד שקלים. מה עשה לפיד? הוא אמנם נתן את כל התוספת הזאת, אבל ביד השנייה לקח את כל התקציבים שהאוצר הקציב לביטחון מעבר לתקציב השוטף ושאושרו בהחלטות הממשלה, כמו המעבר לנגב ועוד. ביד אחת נתן, וביד השנייה לקח". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלקין כמובן מדבר מהפוזיציה. אין שום סיבה להאמין לו יותר מאשר ליש עתיד. וזה שלפיד לא התקפל בפני הגידול האוטומטי והפאבלובי של תקציב הביטחון רק מעלה את ערכו בעיני. הפוטש נשמע אגב כמו קשקוש פרנואידי מוחלט. אפילו לו היו גישושים באפלה, ממשלות עמדו כבר בפני תרגילים פוליטיים מחוכלכים מזה, קוראים לזה דמוקרטיה והמילה פוטש עצמה היא לא ראויה ואמורה רק לעורר קונוטציות שליליות אצל השומעים. ביבי הרי אשף בטקטיקות דמגוגיות כאלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה חושב שתיפקוד כוחות היבשה של צה"ל בצוק איתן מאפשר קיצוץ תקציב הבטחון? מה יהיה מול חיזבאללה ו/או מול הרשות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על איזה קיצוץ אתה מדבר? מדובר על *תוספת* של שישה מיליארד שקל לתקציב המקורי, שגם כך היה גבוה. מה הבעייה שלך עם תפקוד כוחות היבשה? ולמה אתה חושב שהיא כספית, כשאותו תפקוד בעייתי לשיטתך הוא תוצאה של שנים על שנים של תקציב בטחון מנופח, שאתה יכול להיות בטוח שעיקרו לא מופנה לכוחות היבשה הלוחמים. בנוסף, כבר אמרתי פה שמי שמגדיר את התקציב הרב שנתי של צה"ל ולא מניח מראש מבצע בסדר גודל של צוק איתן פעם בשנתיים, הוא או טיפש או שקרן. או ישן בשש השנים האחרונות ואין לו מושג מה קורה פה. אם התקציב הזה לא כולל בתכנון מראש מבצע קטן שקורה פה כל קיץ שני, איך הוא מתכונן להתמודד עם אירועים קצת יותר מז'וריים, כמו תקיפה באירן למשל? מנהל ששוגה פעם בשנתיים בכמה מיליארדים בהערכת התקציב שלו שנה קדימה, ראוי שימסור את המפתחות למישהו מוכשר יותר, ולא יגלגל באופן אוטומטי את הכשלונות שלו על כיסו של הציבור, שוב ושוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכסף שמוצע למטרות אסטרטגיות, נגרע מתקציב ההצטיידות והאימונים של כוחות היבשה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הליקויים בתיפקוד של כחות היבשה של צה״ל בצוק איתן לא נבעו ממחסור בתקציבי ביטחון אלא מהמדיניות ההססנית של ראש הממשלה שלנו. ראש הממשלה ההוא שיש לו פה גדול גדול אבל ביצים קטנות קטנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהקשר הזה אני שוב מזכיר את הלחצים המנוגדים שהפעילו על ראש הממשלה ההססן שלנו, השותפים הקואליציוניים שלו, שלכל אחד מהם הייתה מפלגה גדולה כמעט כשל ראש הממשלה, ויותר מדי כוח ללחוץ עליו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה של צה"ל אינה חוסר, היא בזבוז. בצוק איתן הטיל צה"ל 7,250 פצצות מהאוויר (לעומת 3,200 גיחות בכל מלחמת לבנון השניה). איך אמר אותו סמג"ד? "תפסיקו לירות כמו מטומטמים". כשיש פטיש גדול זה גורם לך לרצות להשתמש בפטיש הגדול, במקום בראש. לצה"ל חסר כסף? אז שינסה להסביר למה בדיוק הוא צריך עוד עסקה של מטוסי F-35 שנחתמה זה עתה בעלות הצנועה של 2.8 מיליארדי דולרים. בכל אופן, אני שמח לשמוע שאתה מכל האנשים תומך באי-קיצוץ ואף בתוספת תקציב. הרי אתה גם בטח לא חושב שתפקוד מערכת הבריאות או החנוך בארץ הוא אופטימלי, רחוק מזה - אז כשם שהפתרון לקשיי הצבא הוא תוספת תקציב, אולי גם זה המצב בתחומים אחרים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאשר אתה אומר ש"בצוק איתן הטיל צה"ל 7,250 פצצות מהאוויר (לעומת 3,200 גיחות בכל מלחמת לבנון השניה)" אתה (כנראה) משווה עגבניות למלפפונים. חסר הנתון של כמה פצצות מטיל מטוס בכל גיחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבצע צוק איתן ארך חמישים ימים. מלחמת לבנון השנייה ארכה 34 ימים. כמוכן במלחמת לבנון השנייה הארטילריה עבדה שעות רבות יותר, למיטב זכרוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודע. פנה לוואלה ותגיד להם, לי אין נתונים מעבר למה שהם מספקים. בכל אופן, אני סבור שממוצע הפצצות לגיחה הוא קטן מאחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבקר המדינה: מערך המילואים אינו כשיר דיו למלחמה הבאה. מתוך המאמר: "הדו"ח מגלה כי מאז שנת 2010 תרגילי החטיבות במילואים נפגעו בשל קיצוץ בתקציב, גם תרגילי הגדודים קוצרו ורודדו. הדו"ח מגלה כי בשנת 2013 נפגעה תוכנית האימונים בכל הרמות, ובחודש יוני 2014, חודש בלבד לפני צוק איתן, נעצרו למעשה לחלוטין אימוני המילואים. מפקדי אוגדות וחטיבות מילואים רבים סיימו תפקיד מבלי שעשו אפילו תרגיל אחד." קישור לדו"ח. תוספת תקציב לא מזיקה אף פעם למי שמקבל את הכסף. העניין הוא שלפי דעתי שינוי פרדיגמה בדרך בה מסופקים שירותי הבריאות והחינוך, היא הדרך היעילה לשפר אותם. השירותים האזרחיים כמו בריאות וחינוך יכולים להנתן ברובם ע"י ספקים פרטיים, והממשלה יכולה להסתפק בפעילות שאינה דורשת מצויינות, כמו סיבסוד, פיקוח מחירים והנגשת מידע לאזרחים. האזרחים יהפכו להיות לקוחות שבוחרים לעצמם את נותני השירות. באופן כזה השירות יתאים את עצמו לצרכים האמיתיים של הציבור, והתחרות תעודד מצויינות. אם יש צורך בהשקעה כספית נוספת, הצורך יתבטא בהשקעה הפרטית של כל אחד מאיתנו כלקוחות. הסיבסוד הממשלתי יכול להיות פרופורציה מסויימת של ההוצאה הפרטית הכוללת. אני לא יכול להציע אלטרנטיבה דומה בתחום הביטחון. הצבא הוא אמנם בירוקרטיה גדולה ואטומה, אבל אין חלופה פרטית לצבא ה"ממשלתי". לכן בפועל אנחנו צריכים להחליט האם נשקיע ברכש ואימונים, כך שתהיה לצבא אופציה יבשתית מול חיזבאללה, או שנשב תחת מטר רקטות במשך חודשים ארוכים של תיקו ומלחמת תעמולה. מדובר כמובן לא רק באי נוחות, אלא בשחיקה אסטרטגית במעמדה של ישראל. במקרה של תקציב הבטחון אין לנו ברירה. גם אם אנחנו מפקפקים בסידרי העדיפויות וביעילות של מערכת הביטחון, זה מה שיש. אני רוצה רק להעיר שבצבא אין ועדי עובדים, ולכן הצבא ניתן לניהול יותר מאשר משרד ממשלתי רגיל. הצבא עורך שינויים אירגוניים ומפטר אנשי קבע מעת לעת. ובנוסף, אם הצבא מפשל, הוא מקבל על הראש. זה מצב בלתי אפשרי במשרדים אחרים. האוייב שמעמיד את הצבא במצבי מבחן אמיתיים, מאלץ את הצבא להשתפר (בדרכו הרשלנית והמגושמת, אבל עדיין...). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעולם יש הרבה מדינות אם הרבה מבנים שונים. יש מדינות עם מערכות חינוך מופרטות, יש מדינות עם מערכות בריאות מופרטות. רובם, למיטב ידיעתי, מוכיחים את עצמם כפחות יעילים ממערכת החינוך והבריאות הישראלית (או, ממערכות חינוך ובריאות ממשלתיות במדינות מפותחות אחרות). אפשר ללמוד גם מטעויות של אחרים. לצבא, לפחות לזה הישראלי, יש ועד עובדים. אמנם לא רשמי, אבל ועד העובדים החזק ביותר במדינת ישראל (בכמה סדרי גודל מועדי עובדים אחרים) שנותן לעובדים שלו תנאי עבודה פנסיה שלא קיימים בעולם. כשהצבא מפשל, וצה''ל מפשל באופן די עקבי, הוא לא מקבל על הראש, להפך, הוא מקבל עוד תקציבים ומפקדיו מקבלים קידומים והעלאות. שום אוייב לא מאלץ את הצבא להשתפר, והוא באמת לא משתפר. כשהמציאות לא מתיישבת עם התיאוריה, יש מקום לשקול את התיאוריה מחדש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי לחדד את דבריך: ועד עובדים נבחן בהטבות ובתנאים שהוא משיג לעובדיו. בהתייחס לתוצאות, פנסיה מוקדמת כוללת לכולם, כולל בתפקידים עורפיים בגיל צעיר להפליא, תוספות תקציביות מופלגות בקשר הפוך לתוצאות בשטח, יש להוריד את טענת "אין להם ועד עובדים" מהשולחן. ועד עובדים שהיה משיג תנאים דומים באזרחות, היה נחשב לועד חזק מאד ואף חזירי. לצה"ל יש, כפי שאמרת, ועד עובדים החזק ביותר במדינה, בכמה סדרי גודל יחסית לוועדי עובדים אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני חשבתי לתומי ששר הבטחון זה תפקיד רשמי למהדרין. (מסכים לדבריך כמובן, למען הסר ספק) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צה"ל קונה מערכות יקרות עד אימה, שמאלצות אותו להתחייב לעשרות שנים על רכש ותחזוקה שוטפים, ושהתועלת שלהן במתארים הנפוצים בעשורים האחרונים קטנה למדי. כתוצאה מכך, חלק גדול מהתקציב שלו משועבד לרכש ותחזוקה כאלה; חלק אחר משועבד להוצאות כוח אדם ולפנסיות. התקציב היחיד שתמיד יש בו גמישות הוא תקציב האימונים, ואותו צה"ל תמיד מקצץ ברגע הראשון שהוא צריך לחתוך במשהו. בדיוק כמו השיטה הישנה של שלמה להט המנוח, שאיים תמיד לסגור איזה מעון לקשישים עריריים או משהו מעין זה ברגע שהיה צורך לקצץ בתקציב העיריה; השנה הם ניסו ללכת הלאה עם הטריק הזה ולהודיע על השבתת טייסות מבצעיות. מה שאתה מציע הוא לצ'פר אותו על הניהול הכושל הנ"ל בתוספת תקציב שתאפשר לו גם לקנות את המערכות היקרות וגם לאמן. הוא יעשה את זה, ואז יקנה מערכות נוספות ונחזור לנקודת ההתחלה. הדבר דומה קצת לחברת החשמל, שעל כל כשל ניהולי שגורם לה לשקוע עוד קצת בבור החוב האדיר שלה היא מקבלת פיצוי על ידי העלאת התעריפים. גם לה אין חלופה פרטית (גם אם היא תופרט זו לא תהיה באמת "חלופה פרטית"). אגב, אם הייתי לוקח את כל הכותרות שהתפרסמו בשנה-חמש-עשר האחרונות על כך שצה"ל מפטר אנשי קבע ומסכם אותן, כנראה הייתי מגיע למסקנה שבצה"ל יש היום 50,000- אנשי קבע. הייתי ממליץ לך לקחת את ההודעות האלה של צה"ל בערבון מוגבל מאד - כשהם מפטרים אתה אף פעם לא יודע כמה מה-"פיטורים" האלה הם של מ"פים בני 23 שרק קיבלו את הסרן והתכוונו ממילא לפרוש בשיא ולנסוע לדרום אמריקה, וכשהם מקבלים חדשים אתה אף פעם לא יודע - נקודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רכש מערכות יקרות כרוך במעורבות הדרג המדיני, ולמרות האווירה הטוקבקיסטית שמסביב, זו לא מדיניות פרטית של הצבא. לך יש סדרי עדיפויות אחרים, יתכן שאתה צודק, אבל משקיף מהצד שאינו מומחה צבאי יתן קרדיט מסויימת גם לסדרי העדיפויות המשותפים לממשלה ולצבא. הצבא צריך לפטר ולשכור אנשי קבע לפי הצורך, ואם תהיה התעצמות, בנגמשי מרכבה למשל, יהיה צורך לשכור אנשי קבע שיוכלו להפעיל ולתחזק אותם. הקטנת מספר אנשי הקבע אינה מטרה בפני עצמה. המטרה היא להגדיל יעילות הצבא בתקציב נתון. הזכרתי שמפטרים אלפי אנשי קבע וסוגרים יחידות, לא כהישג בפני עצמו, אלא עדות לכך שהצבא ניתן לניהול יותר ממשרד ממשלתי רגיל. יתכן שבמקביל שוכרים אנשי קבע אחרים, וזה בסדר גמור לפי דעתי. אבל כל זה באמת לא חשוב. הצבא לא מאיים בהקטנת כשירות כוחות היבשה, הוא באמת מקטין את הכשירות, ועושה זאת במשך שנים. הטיעונים שלך לא שייכים לעניין: בין אם הצבא מתנהל בדרך תקינה או לא, בין אם סדרי העדיפויות שלו נכונים או לא, צה"ל הוא הצבא היחיד שיגן עלינו בעת מלחמה. לכן אנחנו לא מנהלים משחק של שכר ועונש עם הצבא. כאשר הממשלה אינה מעניקה לצבא תקציב שמספיק גם לצרכים האסטרטגיים, וגם לכשירות כוחות היבשה, הצבא מקצץ בכשירות, והתוצאה שהוא אינו מוכן למלחמת הכרעה מול חיזבאללה. האזרחים נענשים, המדינה נענשת, לא הצבא. כאשר הצבא דורש תוספת תקציב כדי "לסגור פערים" בתחום היבשה, הממשלה צריכה להחליט האם הפערים יסגרו, או לא יסגרו. מה חשוב יותר, לשחד את האזרחים לקראת הבחירות ולדפוק את בטחונם, או להשקיע בבטחון; לשחד את האזרחים לקראת הבחירות ולהגדיל גרעון, או לשמור על אחריות יחסית, ולהגן על חסכונות הציבור. זו הייתה המחלוקת בין לפיד ונתניהו שהובילה לפירוק הממשלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כאשר הממשלה אינה מעניקה לצבא תקציב שמספיק גם לצרכים האסטרטגיים, וגם לכשירות כוחות היבשה, הצבא מקצץ בכשירות, והתוצאה שהוא אינו מוכן למלחמת הכרעה מול חיזבאללה. האזרחים נענשים, המדינה נענשת, לא הצבא." בוא נדייק, הגרסה שלי: "כאשר הממשלה אינה מעניקה לצבא תקציב שמספיק גם לצרכים האסטרטגיים, גם לכשירות כוחות היבשה, גם לבזבוז על כוח אדם מיותר, גם להוצאות על ציוד לא נדרש והחלפה של ציוד שלא מתוחזק כראוי, וגם להוצאות שאינן קשורות לביטחון כמו גלי צה"ל, אז הצבא מקצץ בכשירות, והתוצאה שהוא אינו מוכן למלחמת הכרעה מול חיזבאללה. האזרחים נענשים, המדינה נענשת, לא הצבא." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצבא לא יכול לדרוש תוספת תקציב "לסגירת פערים" שהוא מגלה אותם לפתע פתאום (אחרי שמאז 2006 חוזרים ומסבירים לנו איך הם למדו את הלקח ושינו ועשו, ומאז היו לפחות עוד שני מבצעים גדולים שאחרי כל אחד מהם סגרו עוד פערים) ובמקביל לחתום על חוזה עם ארה"ב לאספקת מטוסים ב-2.8 מיליארד דולר. אם אין כסף לכשירות שוטפת, אז לא יכול להיות שיש כסף להתעצמות. משל למה הדבר דומה? למנכ"ל של חברה שיחליט שאין לו כסף לתפעל את החנויות שמוכרות את המוצרים שלו וגם לבנות את המפעל שייצר את המוצרים שהוא מתכוון למכור ב-2025, אז הוא מחליט לסגור את החנויות ולהפסיק למכור... מנכ"ל אולי יכול לקבל אשראי מהבנק להחזיק חברה בלי הכנסות במשך עשר שנים. צה"ל לא יכול להפסיק לשווק את התוצרת שלו אפילו יום אחד. אבל למה אני מדבר הרבה? כל עוד הצבא ממשיך לתפעל תחנת רדיו שמשדרת דיווחי תנועה, פרסומות של מכללות וביניהם קצת מוסיקה הוא לא יכול לבוא בשום טענה על חסר תקציבי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם זה שאני מסכים עם הכיוון של דבריך, הטיעון (שעולה כאן לא בראשונה) של גלי צה''ל הוא קטנוני ופופוליסטי. אני אתפלא אם תקציב גלי צה''ל מהווה יותר מפרומיל מתקציב הצבא, ההערכה שלי היא אולי עשירית מזה, ובתור שכזה הוא מהווה טיעון מאד מאד חלש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה משנה שזה פרומיל? זה עדיין מיליוני שקלים מבוזבזים. שקודם יפסיקו לפזר כל מיני "פרומילים" על חשבוני ואז נדבר. צדקת בהערכתך: תקציב גל"צ לפי האינטרנט הוא 40 מיליון שקל, מתוכם כחצי מגיע מתקציב הביטחון והשאר מפרסומות. תקציב הביטחון הוא בערך 60 מיליארד ש"ח, כך שיוצא בערך שליש פרומיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצבא ניסה לעשות את זה כמה פעמים. הוא נתקל בהתנגדות חזקה. לכן גלי צה''ל היא חלק ממשימתו של הצבא כפי שהוגדרה על ידי הדרג המדיני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטח שזה משנה. צריך לטפל בדברים העיקריים ולא להתמקד בזוטות. או שאתה חושב גם שיאיר לפיד היה שר אוצר נהדר כי הוא חסך 40 מיליון בשנה כשהתעקש על ממשלה קטנה של 18 שרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אמרתי נהדר, אבל אני שמח שזה סכום שלא הייתי צריך לשלם (אם הוא באמת לא נדרש, יכול להיות שממשלה גדולה היא דווקא רעיון טוב, לא יודע). אולי לא צריך להתמקד בזוטות,1 אבל לא צריך לבזבז על זוטות רק בגלל שזה לא במוקד. 1 גם זה לא ברור. נגיד ש"זוט" ("זוטה"? "זוטי"?) הוא סעיף תקציבי שקטן מ- 100 מיליון ש"ח ושעומד בזכות עצמו (כלומר אפשר לבטלו עם השפעה זניחה על מערכות אחרות). יכול להיות שחלק ניכר מהתקציב יוצא על זוטות ואז אולי כן צריך להתמקד בזוטות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קיצורו: "הזמן המוקדש לכל סעיף עומד ביחס הפוך לכמות הכסף שלו". מטרתו: "זיהוי נקודת העלמות תשומת הלב". דוגמה: דיון בנושא כור גרעיני חדש בעלות 1$ מליארד אורך 40 דקות. דיון בנושא סככת אופנים בעלות 4000ש"ח אורך שעה וחצי ונקבעת פגישת המשך. (ס.נ. פארקינסון) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
My point exactly. ניסוח נאה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין מדוע אתה ממשיך את הקטע הילדותי של אמרו לנו, הבטיחו לנו, כן יכול לבוא בטענה, לא יכול לבוא בטענה. אני לא מבין מדוע כל הסיפור על בעל חברה, וחנות וסיפורי מעשיות צריך להשפיע על תקציב הצבא. וכן, צה"ל הוא בירוקטיה ממשלתית גדולה ואטומה ומתנהל בצורה כזאת. עוד משהו רלוונטי? כל זה לא שייך לעניין. העניין שאנחנו נמצאים בעימות עם הרשות שבהחלט יכול לקבל תפנית אלימה, חיזבאללה, ג'בהאת מה-שמה בסוריה, חמס. אנחנו זקוקים לצבא שיוכל לפעול בהיקף רחב ובכמה חזיתות. מדוע אתה מתעקש לקבוע ש-F-35 לא חשוב? אולי המטוס ופרוייקט החץ והצוללות ועניינים אחרים, באמת רלוונטיים להתמודדות מול סכנות קיומיות למדינה, והקטנת הכשירות עולה לנו לכל היותר בהתכתשות מביכה וארוכה עם ארגון טרור קטן ועלוב? אולי בכל זאת נכון במגבלות התקציב, להתמקד בנושאים אסטרטגיים שיוכלים להכריע בעימות קיומי, ולתת עדיפות נמוכה לאיומים שהם לא קיומיים? אני לא יודע, ואני תוהה כיצד אתה בטוח במידה כזאת, שאתה מציע להעניש כביכול את מערכת הביטחון. הצבא מהמר שלא יהיה עימות רחב, "לוקח סיכון" בלשונו של יעלון, ומודיע שיש "פערים" שצריך לסגור. אתה מצפה שדובר צה"ל יודיע רישמית שהכשירות נמוכה? כל מי שעיניו בראשו יודע שזה המצב. זו לא בעיה פרטית של הצבא, ולא נושא לווכחנות ילדותית. השאלה היא האם במסגרת סידרי העדיפויות של כלל תקציב המדינה, משפרים את כשירות כוחות היבשה, או לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל בר בי רב מבין שהאיומים הרלבנטיים למלחמה קונבנציונלית רחבת היקף "קלאסית" הצטמצמו לאין שיעור בשנים האחרונות. האיומים העיקריים מצד הצבאות הקונבנציונאליים הגדולים במעגל הראשון והשני (מצרים, סוריה ועיראק) נוטרלו בעקבות הפלת סדאם חוסיין, מלחמת האזרחים בסוריה והמהפכה-ומהפכת הנגד במצרים (שבסופן עלה לשלטון שליט שהאינטרסים שלו שלובים בצורה הדוקה עם אלה של ישראל). ירדן ולבנון אינן מהוות איום צבאי אמיתי, סעודיה שמנה ומפונקת מדי, ואילו המעצמות האיסלאמיות בלא ערביות במעגל השלישי (איראן וטורקיה) רחוקות מדי בשביל עימות צבאי קונבציונלי (בשביל המעגל השלישי צריך לפתח את הזרוע האסטרטגית - הצי וחיל הטילים, ולא צבא או חיל אויר). כמובן שאם חו"ח יקום מוצב ערבי/איראני קדמי בדמות "מדינה פולשנית" חמושה עד שיניה שניה בגב ההר של א"י (בנוסף לזו הקיימת במישור החוף הדרומי), התמונה תשתנה באופן קיצוני - בין אם עקב נוכחות צבא מקומי, או בהזמנת משמרות המהפכה לתוככי הבטן הרכה שלנו. אבל עד אז צה"ל צריך להתמקד בהכנה לעימותים נמוכי עצימות עם ארגוני הטרור המקומיים (אש"ף, חמאס וחיזבאללה) ובבניית הכח האסטרטגי למעגל השלישי. בהיבט זה, הF35 אינו אלא צעצוע יקר. אין פה עניין של ענישת מערכת הבטחון אלא של סדרי עדיפויות - גם מבחינת גודלו של תקציב הבטחון ביחס לתקציבי משרדים אחרים (חוץ, חינוך, בריאות, שיכון וכו') וגם ביחס לשימוש המיטבי בתקציב הבטחון עצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישראל משתמשת היום בכלי נשק רבים שלא היו עובדים (או לא עובדים כמו שצריך) אם לא הייתה לה שליטה אווירית. לדוגמה: מזל"טים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נכון שהיום, עם מערך המשטרים והאינטרסים באזור, מלחמה קונבנציונלית אינה אופציה סבירה. אבל שינוי בנסיבות שבעקבותיו האופציה תהפוך שוב לרלוונטית במהירות (אפילו תוך כמה שבועות או חודשים) הוא תרחיש מוחשי, ובניין כוח הוא עניין שלוקח שנים. לכן לצה''ל כנראה אין ברירה אלא לתחזק כוחות יבשה ואוויר מאסיבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעייה שמסתמנת היא שצה''ל תמיד, לאורך עשרות שנים, מבקש הגדלה ותוספות תקציב. לפחות עד כמה שזכור לי. והרי לא יכול להיות שהאיומים על מדינת ישראל גדלים מונוטונית כל הזמן. נחתמים הסכמי שלום, מדינות אויב מתפרקות, צה''ל יוצא (ולפעמים חוזר) משטחים כאלה ואחרים, אבל תקציב הבטחון חי בעולם משלו, שבו תמיד צריך יותר כסף. זה נשמע כמו מדיניות של ועד עובדים, לא של ארגון שמתפתח ומגיב ביעילות בהתאם למציאות שסביבו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערכים המוחלטים של תקציב הביטחון הם חסרי משמעות לכשעצמם. אני לא מתמצא בנושא - אבל מגיגול חפוז ודפדוף מהיר בתוצאות נראה לדוגמא שהוצאות הביטחון של ישראל כאחוז מהתמ"ג היו במגמת עלייה עד בערך 1975, ומאז הן יורדות פחות או יותר מונוטונית (מ-30.1% ל-8%). (הנתונים מהלמ"ס). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסטטיסטיקה שם מסתיימת לפני כעשור, מעניין לדעת מה קורה בשנים היותר רלוונטיות מאז. זה שבשנות השבעים, כשהאיומים היו בסדר גודל גדולים משל היום (וגם המלחמות), ההוצאה היתה גדולה זה נשמע הרבה יותר מסביר. בנוסף, התמ"ג לנפש עלה פי עשר מ-1975 עד היום (מה שאומר שהתמ"ג הכולל עלה בערך פי שלושים בגלל שהאוכלסיה גדלה פי שלוש). עכשיו, לא ברור שהאיומים גדלים כשהאוכלוסיה גדלה, או אפילו כשהאוכלוסיה מרוויחה יותר כסף. הנתון האחרון כן יכול להוות נרמול כלשהוא לכך שמחיר המוצרים גם עולים עם הזמן (ולכן מן הסתם טנק היום עולה הרבה יותר מאשר טנק ב-1990). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני שמח שלפחות לגבי שנות השבעים/שמונים מוקדמות ההרגשה שלי שאין קשר בין האיומים לבין ההוצאות כנראה היתה שגויה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הייתי רוצה להציע אפשרות ביניים, היות ונראה שגם אתה וגם מלאכי צודקים. צריך לאפשר פיטורים זריזים של רמטכ''ל שלא מבצע את תפקידו היטב. צריך לאפשר פיקוח קרוב והוגן על ביצועי הרמטכ''ל ברמה שתאפשר מסקנות בזמן קצר, ולא לחכות עד שהקדנציה שלו תיגמר כדי להחליט אם פעל היטב ואם לאו. במקביל, כל עוד שהצבא מתנהל בדרך מסוימת, לגרוע ממנו תקציב בכוח לא יוסיף לכשירות שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מדובר על לגרוע, מדובר על לא להוסיף1. 1 באופן אוטומטי מיד כששר הבטחון מבקש או בסיום כל פעילות מבצעית "לא" צפויה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שזה היינו-הך. כל עוד הצבא מתנהל כפי שהוא מתנהל, צריך להוסיף. אם רוצים לשנות וליעל, צריך ליצור מנגנון פיקוח על המטכ"ל בכלל והרמטכ"ל בכלל1. עד שההתייעלות תהיה אפקטיבית, אם לא מוסיפים כסף, הרי שהכסף שלא הוסיפו לא משולם למטרות נצרכות וחשובות. _________ 1 הרמטכ"ל צריך להיות אחראי על המטכ"ל שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי. המוטיבציה למלחמה יכולה לעלות תוך כמה שבועות או חודשים. אבל נדמה לי שמדובר על כך שלא רק שאין לסוריה, לבנון ומצריים מוטיבציה, גם אין להן כוח. ובניין כוח הוא עניין שלוקח שנים, כך אני למד מתגובה 652854, להן לא פחות מלנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידעתי1 צבא מצריים הוא גדול, מצוייד ומאומן. בכמה סדרי גודל יותר מסוריה ולבנון. ובהקשר הספקולטיבי של הדיון הנוכחי, צריך לקחת בחשבון גם את הכוחות הצבאיים של טורקיה, ערב הסעודית ואיראן. 1 לא הייתי סומך עליה בנושא המדובר, אבל היא כל מה שיש לי כרגע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רואה למה אתה קובע שכל מי שעיניו בראשו יודע שהצבא בכשירות נמוכה. הלוחמים בצוק איתן היו כמעט באופן בלעדי יחידות סדירות, מאומנות ומצוידות היטב - בוודאי יותר מאומנות ומצוידות מאלה שהיו לאורך כל השנים של אינתיפדות ולבנון. אם היתה להם בעיה היא לא היתה של חוסר באמצעים ובתחמושת אלא אולי של עודף - הצבא פעל כמו צבא גדול וטפש, שיורה במקום לחשוב. הצבא שכבש 80,000 קמ"ר משלושה צבאות סדירים תוך ששה ימים ב-1967 הצליח, בחמישים יום של לחימה נגד אויב שהסד"כ שלו בערך אוגדתי, לכבוש פס של כשני ק"מ לאורך הגבול ולהשמיד עשרים-שלושים מנהרות. לצורך זה הוא הוציא כמות תחמושת שלא היתה מביישת את מלחמת ששת הימים עצמה. הוא ויתר לחלוטין על מרכיב התמרון בלחימה ונשאר רק עם מרכיב האש, אש ואש ("תפסיקו לירות, אתם יורים כמו מטומטמים" - את זה לא אני אמרתי אלא הסמג"ד ההוא). לכן הוא גם ויתר על כל יוזמה שמפתיעה את האויב. הוא לא התכונן למה שבדיעבד הוגדר כמשימה העיקרית שלו, השמדת המנהרות, לא תפש אותן מלכתחילה כאיום משמעותי ולא פיתח תו"ל וכלים לזיהוי, איתור והשמדת המנהרות. לעומתו האויב דווקא יזם ופעם אחר פעם אחר פעם הגיח בעורף צה"ל והפתיע אותו. את כל זה לא היה פותר עוד כסף; למעשה, סביר שהוא היה מחמיר את הבעיה. מי שיש לו יותר מדי נוטה לא להשתמש בשכל; מי שנאלץ לחיות בצמצום צריך להיות יצירתי. נקודה אחת שבה אולי כסף היה משפר משהו היא נושא הנגמ"שים הכבדים, וגם כאן זה לא סיפור של חוסר כסף; זה סיפור של סדר עדיפויות. צה"ל מעדיף לשים את הכסף של הסיוע האמריקאי על מטוסים ולא על נגמ"שים כבדים. זה לא שצה"ל לא מקבל תקציב להתעצמות, לגמרי לא. יש לו מיליארדים. השאלה רק על מה בוחרים להוציא אותם. לגבי ה-F-35 ספציפית, אני סבור שהוא לא יכול להביא לישראל תועלת גדולה דיה להצדיק את מחירו האסטרונומי משום שטרם ראיתי תרחיש רלבנטי אחד שבו המטוס הזה מביא יכולות חדשות. כדי להצדיק את עצמו הוא צריך או לבצע משהו שהמטוסים הקיימים עושים אבל ביעילות גדולה פי כמה, כך שיהיה צורך במספר קטן של מטוסים לביצוע אותן משימות, או לבצע משהו שהם לא יכולים לעשות. הבעיה היא שהמטוסים הקיימים מסוגלים לבצע את כל המשימות הקיימות היום ביעילות רבה. כבר קרוב לשלושים שנה חיל האוויר נהנה משליטה מוחלטת בשמיים של ישראל ושל כל מדינה סמוכה שהוא בוחר לפעול בה, ואין שום סימן שהמגמה הזו משתנה. אם יש לך מטוסים שכבר עולים לפחות בדרגה אחת על כל מה שיש לאויב, מה הטעם להוציא מיליארדים כדי לקנות מטוסים שעולים על אלה של האויב בשתי דרגות? אתה מנסה לרמוז לאיראן. ה-F-35 לא רלבנטי לאיראן בשום צורה. ראשית, ישראל כבר ויתרה על האופציה של תקיפה שם בנאום הפצצה המצוירת של ראש הממשלה, ועכשיו כבר מאוחר מדי גם אם היתה רוצה לחזור בה. שנית, המטוס יגיע ויהיה כשיר מבצעית בחיל האוויר איפה שהוא באיזור 2018-2020, הרבה יותר מדי מאוחר מכדי להשפיע על משהו. שלישית, היתרון הגדול של המטוס הזה בהקשר האיראני הוא, כביכול, החמקנות שלו. הבעיה היא שהמטוס לא מסוגל להגיע לאיראן ללא תדלוק, בוודאי בתצורתו החמקנית (ללא מכל דלק חיצוני). הטווח שלו הוא כאלף ק"מ. מטוס שמתדלק באוויר הוא מטוס שנראה למכ"מ, וממילא אין עוד משמעות לחמקנות שלו. לכן אני מתקשה לראות את התועלת החדשה במטוס. לדעתי, מה שמדריך את הרכישה שלו הוא לא שיקול קר אלא סנטימנט מהסוג שאתה יכול לשמוע לפעמים בראיונות בנוסח "מה, יעלה על הדעת שלטייסים שלנו לא יהיה המטוס הטוב ביותר?". בעיני, אם יעלה על הדעת שלחי"רניקים שלנו יהיה נגמ"ש דרעק שהיה גרוע עוד ביום כפור לפני 41 שנים אז גם יעלה על הדעת שלטייסים יהיה מטוס שהוא לא הרולס-רויס של התעופה הצבאית אלא "רק" המרצדס שלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Hear! Hear!
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מעדיף לא להגרר לדיון ענייני בנושאים מקצועיים מורכבים ומסווגים, שחסר לי בהם ידע עובדתי בסיסי, שלא לדבר על מומחיות. מבחינתי מוטב להשאיר את ה"פרלמנט" לדעתני אינטרנט למיניהם. אני לא יודע עם מי אני מדבר, אולי אתה מומחה לעניינים אלה. לצערי לא אוכל לספק לך שותף ראוי לדיון כזה. הבחנתי בשני מוטיבים משלימים בתגובות שלך: 1. מוטיב הקונספירציה, סדרי העדיפויות של צה"ל לא נכונים מסיבות שקשורות לטיפשות או לאינטרסים המובנים בממסד הצבאי עצמו. 2. מוטיב הפינג-פונג, כלומר צה"ל עושה ככה, אז אנחנו נעשה לו ככה (לא ניתן לו). מוציא כסף על הדבר הזה, אז לא ניתן לו כסף לדבר ההוא. דעתי ידועה לך, טענות אלו לא רציונליות כשהן מועלות ע"י הדיוטות, ולא רלוונטיות בכל מקרה, מפני שסדרי העדיפויות לא ישתנו. "קיטורים", בקיצור. השאלה היא האם צה"ל יהיה מוכן להכרעה מול חיזבאללה, או שנצטרך לשבת תחת מטר רקטות הרבה מאוד זמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא סבור שהנושאים שאנו דנים בהם כאן מורכבים ומסווגים עד כדי כך שאי אפשר לדון בהם. לא נדון כאן שום דבר מסווג, ולשאלת המורכבות: אם היית מאושפז בבית חולים והיה מתברר לך שהאחיות לא מקבלות משכורת וחסר ציוד בסיסי שנדרש לטיפול בך (ויתכן שתצא עם נזק לכל החיים עקב כך), וכל זאת משום שמנהל בית-החולים החליט להקצות את הכסף למחלקת השתלות אולטרה מודרנית שתקום בעוד חמש שנים ולא נשאר לו כסף לתפעול השוטף של המקום - האם היית סבור שזה נושא מורכב מכדי שהדיוט כמוך יוכל לדון בו? בכל מקרה, אני מעריך את העובדה שאתה מוכן להמנע מדיון כאשר אתה מרגיש שזה המצב. לגבי המוטיבים שאתה מתאר: 1. זו לא "קונספירציה", לכל מערכת בעולם יש אינטרסים משלה שבהעדר פיקוח היא נוטה לפעול בהתאם להם. בישראל הפיקוח על צה"ל ומערכת הבטחון בכלל הוא חלש מאד, כאשר גם הגורמים שאמורים לפקח נותנים, כמוך, אמון מלא בשיקול דעתם של מי שעליהם הם אמורים לפקח. ניתן לכנות את הגישה הזו "גישת גולדה", בעקבות טענתה של גולדה בוועדת אגרנט "אני אשה פשוטה, מה אני מבינה בדברים האלה? סמכתי על הגנרלים ואנשי הבטחון המנוסים שלי". קשה לומר שהגישה הזו הוכיחה את עצמה. אני מקווה שלא היית מתאר את נשיא ארה"ב הגנרל אייזנהאור כחסיד של תאוריות קונספירציה או כהדיוט שלא מבין על מה הוא מדבר, בגלל הבחירה שלו לדבר בנאום הפרישה שלו על הסכנה שב-militaryindustrial complex הפועל לפי האינטרסים שלו ולא של הצבור. שני ציטוטים רלבנטיים במיוחד לעניננו: there is a recurring temptation to feel that some spectacular and costly action could become the miraculous solution to all current difficulties. A huge increase in newer elements of our defense; ... – these and many other possibilities, each possibly promising in itself, may be suggested as the only way to the road we wish to travel. הגנרל בדימוס הבין שהדבר היחיד שיכול לעצור את ההשפעה הכבדה של המערכת הבטחונית-תעשייתית הוא חברה אזרחית שיודעת לשאול את השאלות ולהיות ערה לסיכונים בדרך שבה המערכת הזו רוצה ללכת. הוא לא היה מקבל אמון עיוור בשיפוט של המערכת הזו.But each proposal must be weighed in the light of a broader consideration: the need to maintain balance in and among national programs – balance between the private and the public economy, balance between cost and hoped for advantage – balance between the clearly necessary and the comfortably desirable; balance between our essential requirements as a nation and the duties imposed by the nation upon the individual; balance between actions of the moment and the national welfare of the future. We must never let the weight of this combination endanger our liberties or democratic processes. We should take nothing for granted. Only an alert and knowledgeable citizenry can compel the proper meshing of the huge industrial and military machinery of defense with our peaceful methods and goals, so that security and liberty may prosper together. אולי אתה לא מתלהב מאמריקאים זקנים, אולי אתה חושב שאין להם מושג לגבי מה שקורה פה, אולי אתה סבור שגנרלים שרק ניצחו את גרמניה ויפן לא יכולים ללמד כלום את אלה שהגיעו לתיקו עם החמאס. אז אתה יכול לקבל גם טקסט מקומי, מראיון עם האלוף ישי בר: "הכשל השני של הדרג המדיני טמון בכך שהוא משאיר לצבא יותר מדי חופש פעולה באשר לבניית הכוח בטווח הארוך. הדרג המדיני אינו מעורב מספיק ולכן גם לא מחויב לתהליך. השאלה אם לקנות מטוס ב-100 מיליון דולר אינה רק שאלה צבאית. דרג מדיני צריך לעסוק בשאלה אם למדינת ישראל יש משאבים לקניית המטוס, אם לרכוש טנקים מסוג מרכבה סימן 4 ונגמ"שי נמ"ר. אלה פרויקטים שעולים מיליארדים רבים. כיום הצבא מציג את העדפותיו לדרג המדיני שמאשר אותן, כמעט באופן אוטומטי, כיוון שאין לו כלים לבחון באופן ביקורתי את העדפות הצבא. "צה"ל, מבחינתו, לא אשם. הצבא הוא כמו ילד בחנות צעצועים שרוצה את הצעצוע הכי טוב שיש על המדף. אבל צריך גם מבוגר אחראי, מישהו שיאמר לילד מה מקבלים השנה ומה לא. הדרג המדיני מתחמק מקביעת סדרי העדיפויות ומשמש כמעט חותמת גומי לתוכניות הרכש. התוצאה הרסנית לצה"ל, כי בסוף, כשמגיע רגע הקיצוצים - ובמדינה דמוקרטית אין ספק שזכות הדרג המדיני לקצץ בתקציב - אין לצה"ל כסף להתאמן, כי מרבית התקציב כבר שועבדה מזמן, באישור הדרג המדיני, להצטיידות ארוכת טווח. לכך מצטרפת אשמת הצבא: זה שנים רבות הוא אינו מפנים במידה הראויה את חשיבות האימונים במונחים של כשירות ובניין כוח. אימון יחידות בצבא אינו בזבוז, אלא השקעה. " 2. לגבי מה שאתה קורא "מוטיב הפינג-פונג": נכון, אני מצפה מצה"ל לא לדרוש ולקבל הכל. אם משרד התחבורה היה דורש גם 20 מיליארד ש"ח לרכבת לאילת וגם עוד 30 מיליארד לרכבת קלה בגוש דן הייתי אומר לו לבחור. אם הוא היה מתחיל להשקיע מיליארדים ברכבת לאילת ועוצר את כל תיקוני הכבישים האדומים ואנשים היו נהרגים בכבישים, הייתי אומר לו להקפיא את פרויקט הרכבת עד שיהיה כסף בשבילו. אם לצה"ל יש תקציב מסוים להתעצמות, אז הוא צריך לבחור מה הכי חשוב ובזה להשקיע - לא לדרוש גם וגם וגם. אם הוא חותך תקציב אימונים כדי להמשיך התעצמות הוא דומה למנהל בית החולים או משרד התחבורה, שלא מבינים שלפני שאתה יכול להתעצם אתה חייב לשמור על מה שיש לך. אתה מתעקש לא לדרוש מצה"ל סטנדרטים מינימליים ביותר של ניהול - לא דרשתי כאן להעיף את הרמטכ"לים שאחרי כל מבצע שהם מנהלים מתגלים "פערים" שפשוט מוכיחים שהצבא מנוהל גרוע תחת פיקודם. בסה"כ דרשתי שצה"ל יתעדף את מה שהוא משקיע בו את הכסף ולא יפער פה ויצרח כמו גוזל שרק רוצה עוד ועוד. רק היום התבשרנו שצה"ל אכן יקנה 267 נגמ"שי נמר נוספים, ושתוקמנה גם אוגדות קלות שתהיינה מבוססות על שריוניות. זה, כמובן, לא במקום עסקת ה-2.8 מיליארד דולר מהחודש שעבר אלא בנוסף לה. יש איזשהו פיקוח חיצוני על תהליך קבלת ההחלטות הזה? ממשלת ישראל אי פעם ישבה וניסתה לגבש תפישה של בנין הכוח? היא ישבה ודנה על רכישת המטוסים או הנגמ"שים? המועצה לבטחון לאומי כתבה איזה נייר עמדה מקצועי על החלופות השונות על יתרונותיהן וחסרונותיהן? אתה יודע כמוני מה התשובה. אז צה"ל קובע לעצמו - הדבר היחיד שאני יכול לעשות זה לדרוש שתהיה איזושהי מסגרת לדבר הזה. לגבי "סדרי העדיפויות לא ישתנו, קיטורים בקיצור" - באיזה נושא שנדון באייל המצב שונה? גם אם צה"ל יהיה "ערוך להכרעה מול חיזבאללה" נצטרך לשבת תחת מטר רקטות הרבה זמן. ההבדל יהיה (אם נזכה להגיע למצב כזה) שהפסקת הרקטות תהיה לא משום שהחיזבאללה רוצה להפסיק אלא משום שאין לו אפשרות להמשיך. אבל הלוואי שהחיזבאללה היה מה שמטריד את צה"ל. אם זה היה המצב אז לא היה צורך בכל הדיון הזה שלנו, כיוון שצה"ל היה משקיע בדברים שנדרשים כדי להלחם בחיזבאללה במקום בדברים שלא לגמרי ברור למה בדיוק הם נדרשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטיעונים שאתה מעלה כמעט פשוטים בבהירותם, בפרט לאור העובדה שכל שנתיים לערך יש עימות צפוי וקבוע. מפתיע שלא קם לנו רמטכ''ל בעל שיעור קומה שהיה מפנה תקציבים ראויים לאימונים ובולם את בולמוס הרכישות של צה''ל. יש בכך לכאורה סתירה לאינטרס השימור העצמי וסוג של אמירה ''המלך הוא עירום'' אבל זו האחריות של ראייה כוללת ובחינה אחראית של סדרי עדיפויות שהיית מצפה לה ממנהיג. גנץ יצר רושם של אדם בעל איכות כזו אבל גם הוא המשיך באנרציית הבולמוס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע אתה מתעקש שהדיוט מסוגל לקבוע סידרי עדיפויות בתחום שמחייב גם בקיאות בהמון טכנולוגיות שמוטמעות במטוס, גם בהערכת הביצועים של המטוס, גם רקע בתעופה צבאית, וגם ביחס בין מערכות גילוי מטוסים ונ"מ ושיטות לדיכוי נ"מ ומשקל החמקנות בהקשר זה, וגם בחיזוי טכנולוגי בתחומים אלה וביחסים ביניהם, וגם בתוכניות של חיה"א מול אירן ומול השכנות האחרות? על סמך מה? על סמך ניחושים, דיעות קדומות, אינטואיציה פוליטית והשקפת עולם? האם בשם הדמוקרטיה הפכנו את השיטחיות לאידאולוגיה? אתה בחרת בפוזיציה נגד המטוס. עכשיו אני צריך לתמוך במטוס כדי שאוכל להתווכח איתך? תפקיד הציבור לפקח על הליך קבלת ההחלטות של הדרג המקצועי, לדאוג שלא תהיה שחיתות, ושההליך יעמוד בקריטריונים של איכות (כן, בטח). ככל שתערב פוליטיקאים בהחלטות עצמן, כך ירבו השיקולים הזרים והשחיתות (כמו בארה"ב). מהו הדיון הציבורי? בית זונות של יחצנות, ושיווק, ומניפולציה פוליטית, וספינים, וסאונד בייטס ריקים מתוכן. הדיון הציבורי הוא מקום שבו מעטים מעצבים את דעתם של רבים. מה תפקידו של הפוליטיקאי בדיון זה? תפקידו להיות מתוקשר ומקושר היטב, ולחלק טובות הנאה מיידיות ליחידים ולציבורים ממוקדים שמסוגלים לזהות מי נתן להם מה ולהחזיר לו טובה ביום הבחירות. מה תפקידו של העיתונאי בדיון הציבורי? ליצר התלהמות, למשוך תשומת לב, לקיים יחסי כך ותן מושחתים עם פוליטיקאים, ולהיות תועמלן פוליטי. מה תפקידו של כל אחד מאיתנו? להיות טיפש שקרא משהו באינטרנט וחושב שהוא חכם גדול; להיות חסיד שוטה של סיסמאות שקופירייטרים המציאו, להיות חמור רכיבה למניפולטורים של דעת הקהל. אתה באמת רוצה שפוליטיקאים ועיתונאים וכל מיני puppet masters שעומדים מאחורי אירגוני החברה האזרחית הם אלה שיחליטו מה יהיו סידרי העדיפויות בענייני כספים? אה, קוראים לשיטה הזאת דמוקרטיה. לפי דעתי שיטה זו היא מחיר הדמוקרטיה. התקשורת מריצה את המנטרה שצריך לקצץ את תקציב הבטחון - זו המניפולציה הפוליטית שלהם. כל אחד מאיתנו יכול להחליט לא לשחק את תפקיד החמור. צריך קצת ביקורת עצמית. שאל את עצמך, מניין אתה יודע שסידרי העדיפות של צה"ל לא נכונים? כיצד אתה יודע שהצוללות וה-F-35 לא חשובים יותר מאימונים וכשירות של המילואים? אם לא נעניק לצה"ל יכולת הכרעה מול חיזבאללה, נסבול מאות הרוגים אזרחים, ותהיה לנו עוד מלחמה מחורבנת. אם לא נתכונן מול אירן אנחנו עלולים לקבל פצצה גרעינית על הראש. איזה צורך דוחק יותר? בכל אופן, ההחלטה של צה"ל ידועה ולא תשתנה. אני יודע שאם תקציב הבטחון לא יגדל, כוחות היבשה ימשיכו לשלם את המחיר. "גורם צבאי בכיר אומר כי אם יפרוץ עימות עם חיזבאללה בלבנון ישגר הארגון רקטות אל נמל התעופה בן גוריון ואל נמל חיפה כדי להשביתם. הוא הוסיף כי מערכת "כיפת ברזל" אינה מסוגלת להתמודד עם הרקטות שבידי חיזבאללה באותה יעילות שבה התמודדה עם הרקטות ששוגרו מרצועת עזה, ולכן ילחץ הציבור על הדרג המדיני להפסיק בהקדם את הירי. עוד ציין כי אחד הלקחים העיקריים שהפיק פיקוד צפון ממבצע "צוק איתן" הוא הצורך בכח המסוגל לפעול ולתמרן במהירות בשטח האויב." אני לא רוצה לסבול רקטות במשך חודשים ארוכים, אני לא חושב שמעמדה המדיני של ישראל ישתפר אם צה"ל יתבזה מול חיזבאללה. יש לכך תג מחיר, וצריך לשלם אותו. אם עומדים גם מול איומים אסטרטגיים, גם מול איום פוטנציאלי ממצריים וטורקיה, וגם מול אירגונים חמושים - אז ההגיון אומר, גם וגם וגם. תקציב הבטחון צריך לגדול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר, הבנתי. אני לא רואה טעם להמשיך את הדיון הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם יצא לכם לקרא את הראיון עם ח"כ שלח, יו"ר ועדת המשנה לבניין הכוח של ועדת החוץ והביטחון. בין השאר הוא אומר (לטובת מי שאיננו מנוי), "הנה עוד דוגמה קלאסית: התוכנית לקנות מארצות הברית, בכספי הסיוע הביטחוני האמריקאי, שישה מטוסי וי–22 בעלי יכולת המראה אנכית, בעלות כוללת של כמיליארד דולר. התוכנית הזאת הוקפאה עכשיו כי במקומה צריך לקנות חימוש לחיל האוויר ולצבא היבשה. עד אז תוכננה הוצאת עתק על שש פלטפורמות אקזוטיות שמגדילות את היכולת של צה"ל לצרכים ספציפיים מאוד. החלטות הרכש היקרות עסקו בצעצועים, במקום בחימושים". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלח עוסק בנושאים האלה (בראיה בקורתית) כבר שנים רבות, וידוע גם במאבקו למען ביטול גיוס החובה (מאבק שאני מתנגד לו). למרבה הצער, נראה שתת-הוועדה שהוא עומד בראשה לא מאד אפקטיבית - והראיה לכך היא שהשיירה עוברת ואפילו בלי הד צבורי משמעותי (ששלח היה יכול להיות הקול המבטא אותו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי כדאי שיצטרף לאיילים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לטובת מי שלא הספיקו לעיין בדו"ח לוקר אני מביא כאן כמה פסקאות נבחרות. יש לציין שהרעש והמאבק התקשורתי שצה"ל מנהל לא נוגע לפסקאות האלה אלא רק למודל שלוקר המציע לפרישת אנשי קבע. אני תוהה אם זה משום שצה"ל מכיר בנכונות של הקביעות שאני מביא כאן, או משום שהוא חושב שהן לא חשובות מספיק כדי לחלוק עליהן - ואיזו משתי האפשרויות חמורה יותר. יש בדו"ח עוד הרבה פנינים שאני חוסך מכם. 23. תקציב הביטחון: תהליך תקצוב תקציב הביטחון וניהולו ברמה הלאומית לקוי בכל הרמות ובכמה ממדים. לעתים התחושה היא שתקציב משמעותי ביותר במדינת ישראל "מתנהל" ואינו "מנוהל". במקום תכנון רב-שנתי יש מאבק יומיומי על היקפו. במקום פעולה מסודרת על פי תכנית, נערכת "תפירת מענים" לפי הצורך, במעין "טלאי על גבי טלאי". במקום דיון יסודי על תכניות התעצמות, מתקבלות לעתים החלטות אד-הוק. 25. משרד הביטחון וממשקיו עם צה"ל: כדרג אזרחי, תפקידו של משרד הביטחון הוא גם לפקח על הצבא ולבקר אותו. הוועדה סבורה שמשרד הביטחון לא מממש את תפקידו זה כראוי. הוועדה הופתעה לגלות שמשרד הביטחון כלל לא הגדיר זאת כחלק מייעודו. טשטוש הגבולות בין משרד הביטחון לבין צה"ל אינו מאפשר למשרד לממש את תפקידו כמפקח על הצבא וכמבקרו. 26. בהיבטי התקציב, אין גורם מבקר אפקטיבי על דרישות הצבא במסגרת תכניות העבודה. גם על מימוש התקציב אין פיקוח משמעותי. יתרה מזו, משרד הביטחון נוטה בדרך כלל לקבל את דרישותיו של הצבא כמעט במלואן ורואה עצמו כנציגו של הצבא ומייצגו בפני הממשלה וראש הממשלה. בעניין זה, הצבא ומשרד הביטחון חד הם. הפועל היוצא הוא היעדר דיון ביקורתי מספק באשר לתכניות העבודה השנתיות וארוכות הטווח של הצבא. 35. אחד הקשיים המרכזיים בניהול תקציב מערכת הביטחון, שהוועדה מבקשת להצביע עליו הוא "תרבות הקשחת התקציב". בשל מבנה הוצאות מערכת הביטחון, חלק ניכר מהתקציב משועבד מיד עם תחילת שנת התקציב לסעיפי תקציב משמעותיים ובהם שכר, פנסיה, רכש, פרויקטים ועוד. רק חלק קטן מתקציב הביטחון הוא גמיש וניתן לשינוי. חלק זה מיועד בדרך כלל לאימונים, לשמירה על כשירות ולקיום שוטף. נובע מכך שככל שהחלק המוקשח בתקציב גדול יותר, החלק שנותר לאימונים ולשמירה על כשירות, קטן יותר. הוועדה סבורה שיש במערכת הביטחון נטייה להביא להקשחת חלק גדול ככל האפשר של התקציב, מתוך הנחה (שהוכחה כנכונה שנה אחר שנה) שהדבר יצור לחץ לקבלת תוספת תקציב. 36. הנוהג שהשתרש, לדרוש תוספות לתקציב הביטחון במהלך שנת התקציב ולקבלה, הוא פגום ופוגע בהתנהלות התקינה של תקציב המדינה ואינו מעודד עמידה במסגרת התקציב שהוקצתה מצד מערכת הביטחון. תוספת תקציבית למערכת הביטחון פוגעת גם בכלל משרדי הממשלה ומביאה לפריצת תוכניות העבודה שלהם. תכנון תקציב הביטחון – הפערים המרכזיים 22. היעדר דיון אמיתי בתקציב הביטחון: במצב הקיים, הדיון בתכנית העבודה של צה"ל מסתיים למעשה בתוך הצבא. הוועדה מתרשמת כי לרוב, מרגע שאושרה תכנית העבודה של צה"ל בתוך הצבא, השינויים הנעשים בה לאחר מכן, הם מינוריים. הדיון במשרד הביטחון מוגבל, משום שהמשרד אינו רואה את עצמו כגורם אזרחי מפקח, אלא כמי שאמור לייצג את הצבא ולהגן על האינטרסים שלו. בדיונים המתקיימים אצל מנכ"ל המשרד ואצל שר הביטחון אין ניסיון לאתגר באופן מהותי את תכנית העבודה המוצגת. 23. הדיונים המתקיימים בין צה"ל ומשרד הביטחון לבין הגורמים האחרים המעורבים בגיבוש תקציב הביטחון, הם דיונים כמעט עקרים, ככל שמדובר בהשפעה על תוכני תכנית העבודה והתקציב (מעבר להיקפו הכולל). בהיעדר בסיס נתונים ויכולת ניתוח עצמאית של נתוני התקציב של משרד הביטחון, ובהיעדר שקיפות מספקת בנקודות מהותיות, אין אפשרות לקיים דיון משמעותי בתכנית העבודה המוצגת ובנגזרותיה התקציביות. התקציב שנקבע בסוף הוא, על פי רוב, תוצאה של משא ומתן ולא של דיון ענייני. 24. היעדר חלופות אמיתיות כבסיס לדיון: הדיונים בתכנית העבודה ובתקציב הביטחון אשר מתקיימים לאחר אישור התכנית בצה"ל, מתקיימים על בסיס תכנית עבודה "סגורה" אחת, שאין לה חלופות. אמנם, צה"ל הציג בפני הוועדה את תכנית העבודה שהוצגה בפני הקבינט יחד עם החלופות, אך עם זאת, הוועדה סבורה כי אין מדובר בחלופות ראליות אלא בחלופות לכאורה בלבד. 26. בניית תכנית עבודה על בסיס הנחת תקציב בלתי מוסכמת: הוועדה מתרשמת כי תכנון התקציב נעשה על סמך ההנחה המובלעת שלפיה משרד הביטחון יקבל תוספת תקציבית במהלך שנת התקציב. הנחת עבודה זו (שעל סמך ניסיון העבר יש לה בסיס איתן במציאות הישראלית), מביאה לעיוות חמור בתכנון תקציב הביטחון וביישומו. קברניטי הצבא ומשרד הביטחון אינם עומדים במסגרת התקציב שהוקצתה להם לתכנון שנת העבודה וחורגים ממנה בשימוש בתקציב. בעיות מבניות וניהוליות ביישום הפיקוח והבקרה 49. הפיקוח הפנימי בנושא התקציב במשרד הביטחון וצה"ל על מימוש התקציב נעשה בידי אגף התכנון (להלן – אג"ת), אגף התקציבים במשרד הביטחון וחשב המשרד. להתרשמות הוועדה, הפיקוח הפנימי בצה"ל ובמשרד הביטחון לוקה בחסר מהותי. לאגף התקציבים במשרד הביטחון ולרמטכ"ל אין תמונה מהימנה על מימוש התקציב ועל היבטים שונים בניהול התקציב. 50. גם מעורבות ראש אגף תקציבים בתהליכי התכנון המתנהלים באכ"א ובאג"ת, מוגבלת. השיח בין אכ"א ואג"ת לבין אגף התקציבים, לוקה בחסר ולכן מתקבלות החלטות בלי שמשמעותן הכלכלית והמשמעות הכלכלית של חלופותיהן משתקפת בהיבט המערכתי. העלייה בהיקף כוח האדם 10. בין השנים 2014-2006 עלה היקף כוח האדם במערך הקבע בכ-14%. מאז 2008 עלה היקף כוח האדם בצבא ב-12%. זוהי עלייה משמעותית מאוד בהיקף מערך הקבע. גידול זה בהיקף כוח האדם בצבא, סותר לחלוטין את המלצות ועדת ברודט, אשר המליצה כי הצבא יוריד את עלות כוח האדם במערך הקבע, וממילא גם את היקפו, בהיקף של כ-12% בין השנים 2014-2008. אם היה הצבא מממש את המלצות ועדת ברודט, עלויות ההוצאה על השכר והיקף כוח האדם כיום, היו צריכים להיות נמוכים משמעותית. 11. חלק מן הגידול במספר אנשי הקבע וההוצאה על השכר, הוסבר בידי הצבא בהקמת מערכים חדשים. עם זאת, הצבא הודה בפני הוועדה כי הקמת מערכים חדשים מספקת רק הסבר חלקי לעלייה בכמות כוח האדם, אך חלק אחר שלה אינו מוסבר. על פי הנתונים שהועברו לוועדה, חלק מן העלייה בהיקף כוח האדם אכן התרחש במערכים הקדמיים ובמערכי השדה, אבל חלק בלתי מבוטל ממנה התרחש במערכי המטה ובמערכים המקצועיים. יתרה מזו, בתקופה זו נערך, לדברי הצבא, צמצום בסדר הכוחות של כמה מערכים מרכזיים בצבא, אך עובדה זו לא באה לידי ביטוי בירידה בהיקף כוח האדם. להבנת הוועדה, הקמת מערכים חדשים ושינוי מסוים בסדר הכוחות הנגזרים מאופי האיומים שעמם מתמודדת מדינת ישראל, היו צריכים להביא לשידוד מערכות ִרחב יותר. במסגרת זו הייתה צריכה להיערך גם הקטנה משמעותית יותר של כוח האדם הקיים והסטתו למערכים החדשים, על חשבון מערכים ישנים שייסגרו. 12. תופעה נוספת היא עליית מספר משרתי הקבע בעלי דרגות בכירות – סא"ל ומעלה – שעלויות השכר שלהם גבוהות. על פי הנתונים שהעביר הצבא לוועדה, בשנים האחרונות חל גידול במספר הקצינים בדרגת סא"ל (כ-8%), וגידול גם במספר הקצינים בדרגות אל"מ ומעלה. 13. הוועדה התרשמה כי הצבא אינו מודע תמיד להשלכות התקציביות של שינוי בהיקף כוח האדם ותנאי השירות של משרתי הקבע. הוועדה הופתעה למצוא שהדו-שיח בין גורמי אכ"א לאגף התקציבים בצבא לקוי. 15. כשם שלצבא אין הסבר מניח את הדעת להיקף הגידול בכוח האדם, כך אין לו הסבר מספק להיקף הירידה שהוא מבקש לערוך. הוועדה מתרשמת כי היקף כוח האדם של מערך הקבע הדרוש לצבא, אינו ברור לו עצמו. 17. התמונה הכללית העולה באשר להיקף כוח האדם במערך הקבע היא שהוא לקוי באופן ניהולו. הגידול הדרמתי בהיקף כוח האדם מאז שנת 2006, לא תוכנן כראוי. היקף כוח האדם במערך הקבע שעליו התייצב הצבא בשנת 2014, התרחש גם בעקבות גידול בלתי מבוקר של מטות ובעלי מקצועות שונים, שאין קשר הכרחי ביניהם לבין המערכים החדשים שהוקמו בצבא בשנים האחרונות. 19. הוועדה סבורה שהיקף מערך הקבע גדל בחוסר מידתיות לצורכי הצבא וליכולותיו התקציביות, וכי זה יהיה המצב גם לאחר הצמצומים שנערכו לאחרונה ואף לאחר אלה הצפויים להיערך בקרוב. גודל מערך הקבע מכתיב את מה שהצבא רואה כחלק קשיח בתקציבו, ומגביל את גמישותו התקציבית ואת היקף התקציב שיש ביכולתו להפנות לאימונים ולהתעצמות. 23. על כוח אדם בצבא אין כמעט פיקוח חיצוני. הפיקוח של משרד האוצר על היקף כוח האדם, נעשה אך ורק באמצעות קביעה מוסכמת של שיאי תקן כוח אדם, אשר נכללים לאחר מכן בספר התקציב. למשרד האוצר אין אפילו מידע על מצבה ממוצעת אפקטיבית, וזאת בשל היעדר שקיפות מספקת בין משרד הביטחון למשרד האוצר. פיקוח זה הוא פיקוח רופף למדי. הגם שהוא קובע תקרה להיקף כוח האדם ומסגרת רחבה להתפתחותו, הוא אינו משפיע על סוג, כוח האדם בשדה או במטה דרגתו והיקפו, או על כל רכיב אחר בניהול כוח האדם. אין דרישה לאישור חיצוני נוסף. לשם המחשה, במשרדי הממשלה האחרים ובגופים הביטחוניים, לאישור כל תוספת או שדרוג תקן, נדרש אישור מנציבות שירות המדינה, ומרף מסוים, גם אישור משרד האוצר. 24. הנחה מובלעת היא כי לצבא יש תמריץ לפיקוח הדוק על מספר התקנים ועל סוגי התקנים, בשל עלות השכר של משרתי הקבע. בפועל, הנחה זו מתבדה ומתברר שתמריץ זה אינו מספק ואינו מביא לריסון הראוי במשק כוח האדם של מערך הקבע, לא בהיבט של כמות התקנים ולא בהיבט של בכירותם. 25. היעדר הפיקוח על היקף ומאפייני כוח האדם בצה"ל, והיעדר שקיפות בין משרד הביטחון למשרד האוצר, מקשים מאוד על כל דיון משמעותי בנושא זה עם גורמים שהם מחוץ לצבא ולמשרד הביטחון. מצב זה הוא שמאפשר אובדן שליטה בגידול כוח האדם, ועלויות כוח האדם שעליהם הצביע גם הצבא עצמו. מצב זה דורש שינוי יסודי ומידי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על הבאת הדברים הברורים והנוקבים הללו. אין בתוכן דבר שמפתיע אותי במיוחד אולי פרט להיקף עזות המצח של הצבא ושיתוף הפעולה המלא של משרד הביטחון והגדלת ההבנה לסיבותיו לרצונו להסתיר מהציבור את חלוקת תקציבו בשל החשש שהציבור יבין עד כמה אנו משלמים במחסור בתקנים בבריאות, במחסור בדיור, בצפיפות הכיתות בעיקר כדי לפרנס בסכומים כה גדולים את הפנסיונרים המפונקים והלא קרביים של הצבא ויתקומם. אין כל פיקוח או שקיפות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה שאת מצליחה ''להבין'' למרות שהצבא עדיין מסתיר את חלוקת תקציבו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני גם מצליח להבין את הסיבות של תשובה לרצונו בחוסר שקיפות בנושא הגז, למרות שהוא עדיין מסתיר חלק ניכר מהמתווה והשיקולים הכלכליים שלו. אין בזה שום סתירה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. האנלוגיה הנכונה היא: "גם אני מצליח להבין שמתווה הגז לא טוב, למרות שעדיין המתווה נשמר בסוד; אם יתפרסם המתווה, כל הציבור יבין". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא דיברה על ''הגדלת ההבנה לסיבותיו לרצונו להסתיר מהציבור את חלוקת תקציבו'', חשבתי שלזה הגבת ולזה רלבנטית האנלוגיה שלי. אני מסוגל לחלוטין להבין למה שודד או טייקון ישר דרך מעוניינים למנוע ממני מבט לחשבונות הבנק שלהם, גם בלי לדעת בדיוק כמה מיליונים הם מסתירים שם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא סומך על לוקר? (אלוף בצבא) ההתעקשות על אי שקיפות אינה חשודה בעינך? ההתייצבות המלאה, ללא כל סייג של משרד הביטחון (רשות נפרדת) ותמיכתו המוחלטת-עיוורת בדרישות התקציב של צה"ל, לא צורמות לך? העובדה שכיום יש הנחת עבודה המגובה במציאות שכל דרישה תקציבית נוספת במהלך השנה תתקבל בפועל גם אם למראית עין יהיה "קיצוץ" ובפועל - הגדלה חוזרת ונשנית של התקציב, כפי שצה"ל מבקש ויותר. העובדות: אין שקיפות לחלוקת התקציב - מדוע? מהו האחוז מהתקציב של צה"ל המשולם במשכורות ובפנסיות? צה"ל דורש -ומקבל את מלוא דרישותיו על חשבון המגזר והשירותים האזרחיים, למרות מס שפתיים של "קיצוץ", יש עלייה של 12% בהיקף כוח האדם בקבע בסתירה לדו"ח ועדת ברודט וללא הסבר מספק, גידול בהיקף הסא"ל, האל"מ ומעלה שעלויות השכר שלהם גבוהות - זה והפנסיות שלהם הוא החלק הקשיח בתקציב אבל באימונים, במיגון טנקים, בימי מילואים, באלו קל לקצץ. בניגוד למשרדים אחרים אין כל פיקוח על היקף וחלוקת התקנים, הצבא מגדיל את מצבת כוח האדם והמשכורות כרצונו ללא כל בקרה, כלומר, החתול שומר על השמנת. מובן שהם מתנגדים לשקיפות ולפיקוח. מי היה רוצה פיקוח כשאפשר לחגוג ללא כל מגבלה למרות המחיר שכולנו כחברה משלמים על כך. העובדות ברורות כבר שנים. איני מבינה במה אתה מתקשה להבין אותן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היחסים בין משרד האוצר, ובין שאר משרדי הממשלה והגופים המתוקצבים על ידה, הם יחסים לעומתיים, ולוקים בחוסר אמון. המערכת הפוליטית-תקשורתית היא זירה של התלהמויות ופופוליזם, ואינה מתאימה לדיון מקצועי. בתנאים כאלה ברור שמשרד הבטחון ירצה לשמור את הקלפים צמוד לחזה, ולא לחשוף את עצמו לביקורת, שלא לומר מתקפה פרועה, שטרתה לקצץ בנושאים שחשובים לראשי מערכת. אין ספק שקיימים פערים ברמת המוכנות של כוחות היבשה, הדבר עולה גם מדו"ח לוקר. זו העובדה הרלוונטית היחידה עבורי. ברור שצריך לסגור פערים אלה. בין אם תוספת תקציב1, או התיעלות2, או שילוב של השניים. דו"ח לוקר לא קובע אחרת. ועוד משהו: אני רואה שהתנאים והיעילות של אנשי הקבע, מציקים לך מאוד. בדקת אולי גם את התרבות האירגונית ותנאי השכר בתעשיה האווירית למשל? את יודעת בוודאי שתקציב הביטחון מגיע בחלקו גם לכיסי העובדים בתעשיות הבטחוניות. את מציעה להנהיג שקיפות גם בהן? מה דעתך לקצץ את תנאי הפנסיה של עובדי חברת החשמל, או הבנקים? אה, אי אפשר... זו תת תרבות של חלבנים. כן, חולבים את מי שאפשר לחלוב, ואת מי שאי אפשר לא חולבים. 1 ולעזאזל עם היעדים החברתיים שאינם ניתנים להשגה באמצעות הגדלת תקציב בכל מקרה. 2 דו"ח לוקר קובע למשל שיש כפילויות בין מפקדות שונות, ומציע הצעות יעול. מצויין, אני תומך תמיד בהתיעלות. שמעתי שראש הממשלה בוחן עכשיו את דו"ח לוקר ואת "תוכנית גדעון" שהוכנה בצבא. אני מקווה שימצא פשרה נכונה בין הרצוי והמצוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היחסים הלעומתיים של משרד האוצר קיימים גם מול משרד הבריאות, החינוך וכל שאר משרדי הממשלה אבל תקציב הצבא ייחודי בחוסר השקיפות והפיקוח שלו. על החריגות הזו אנחנו מלינים שכן היא מאפשרת הפקרות תקציבית והגדלה מתמדת של כוח האדם היקר שלו, מדובר בנתח הגדול ביותר מתקציב המדינה והגיע הזמן שצה"ל ותקציבו יהיו גלויים כמו כל גוף מתוקצב אחר. מצער שאתה בוחר עובדת כשל אחת בלבד כרלוונטית עבורך. להזכירך ועדת לוקר מציעה להגדיל את תקציב הצבא, להגדיל את המוכנות הצבאית ולייעל אותו ע"י פיקוח ובצבא מתנגדים לכך. קיימת שקיפות במשכורות בתעשיה האווירית. ראה את הטבלא המצורפת כמו גם כתבה בדה מארקר על שיאן המשתכרים שם. אתה מדבר על עובדי הבנקים וחברת החשמל. מדובר בסכום זעום לעומת תקציב הצבא וזו הסטת הדיון החשוב הזה. נראה לי שאתה מזלזל בחשיבות השיח והדיון הציבורי ותוצאותיו. אלו אינם בהכרח פופולאריות זולה אלא העלאת עובדות שלרוב לא מדוברות לידיעת הציבור. אחת התוצאות למשל היא חקיקה חברתית יותר (כמו חוק העסקת אנשים עם מוגבלות) שהופך אותנו לחברה שיותר טוב לחיות בה. עניין הכסף, בפרט כשמדובר במילארדים אכן מאד מטריד אותי וראוי שיטריד כל אזרח כאן. כאשר אני שומעת את ראש ארגון מנהלי בתי החולים מדבר על אי פתיחת בתי חולים נוספים (בעיקר בצפון), על סגירת חדרי ניתוח ואי אפשרות להפעלת משמרת שניה אחה"צ בבתי החולים, על הידרדרות השרות בשנים האחרונות, כולנו משלמים על כך. בדחיית תורים ברמה בלתי נסבלת, במצב בו רופאים מודים שקיים אבדן חיים בשל חוסר בתקנים, כולנו משלמים. וזו רק דוגמא אחת. דוגמא נוספת היא המחסור בסייעות לילדים עם צרכים מיוחדים ועוד ועוד. מיליארדי שקלים הם נתון שאי אפשר להקטין בחשיבותו. תם עידן הפרות הקדושות והתמימות. סליחה על הקלישאה אבל אור השמש הוא אכן המחטא הגדול ואני רוצה לחיות בחברה אזרחית משגשגת וביטחון הוא גם ביטחון תעסוקתי, חינוכי ובריאותי. לכן דו"ח לוקר כה חשוב: הוא אינו מתפשר על איכות החיילות להיפך ובמקביל דורש ברצינות ובפירוט התייעלות בצבא. הלוואי ויאמצו את רוב המלצותיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''...תקציב הצבא ייחודי בחוסר השקיפות והפיקוח שלו. על החריגות הזו אנחנו מלינים שכן היא מאפשרת הפקרות תקציבית...'' - שוב עשית את זה. תראי, יש לך אג'נדה פוליטית להקטין את תקציב הביטחון, ולהגדיל על חשבונו תקציבים חברתיים. אני חושש לך שרגשותיך בתחום זה, עלולים לסחוף אותך להאמין לסיפורי מעשיות, כאילו אפשר לקצץ בביטחון בלי לפגוע בביטחון. מבחינת תקציב המדינה, הגנה על אזרחי ישראל (כולל חייליה) היא מטרה חברתית חיונית יותר מכל מטרה חברתית אחרת, מפני שבתחום הביטחון אין תחליף לממשלה. מבחינת הצעותיו, דו''ח לוקר לא רלוונטי לאג'נדה שלך, הוא רלוונטי רק במובן הפוליטי. ביקורת על צה''ל ודרישה לשקיפות, תאפשר מתקפה פוליטית חזקה יותר על תקציב הביטחון. מתקפה שמקורותיה אידאולוגיים. אני בטוח שחלקים מתוך המלצות דו''ח לוקר יתקבלו, אבל החשיפה והבקרה יהיו באמצעות שינויים בהליכי קבלת ההחלטות ומול גופים מקצועיים שעוסקים בביטחון, ולא מול ''אור השמש''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע אם יצא לך להיות בצבא, אם לא, נסה למצוא מישהו שהיה ותשאל אותו. אפשר לקצץ בתקציב הביטחון מבלי לפגוע בביטחון, ואפשר גם להגדיל את תקציב הביטחון ולפגוע בביטחון. אתה תוקף איש קש. ה"שקיפות" המוצעת היא לא מה שאתה חושב. כתבה מעניינת בנושא בבלוג של שאול אמסטרדמסקי: http://amsterdamski.com/2870 . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היית יכול לכתוב במשפט אחד: "צה"ל נהג התחייב להוצאות עתידיות על סמך הערכות פנימיות של גודל תקציב הביטחון בעתיד, בלי לדווח למשרד האוצר." | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הייתי כותב רק את המשפט האחד הזה, היית מפספס חלק גדול מהתוכן המעניין של הכתבה. אבל נראה שבכל זאת זה מה שקרה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עשיתי לך שגרמת לי לקרוא את המאמר המטעה הזה, ועכשיו אתה ממשיך ומנסה להעליב אותי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לטעמך המאמר מטעה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המאמר פותח בשקר הבא: "תקציב משרד הביטחון הרשמי שאושר בכנסת עומד על חמישים ומשהו מיליארד שקל, אך תחקיר כלכליסט חושף כי בפועל, במערכות מחשב שלמשרד האוצר אין גישה אליהן, משרד הביטחון וצה״ל מתנהלים על בסיס תקציב גדול בהרבה, שהם עצמם יצרו, בלי אישור הכנסת." וחוזר עליו שוב ושוב כדי שמי שנפל בפח, או מטומטם מספיק לקרוא את כל המאמר, יפנים את השקר. במשפט היחיד שלי, החמצתי את הנסיון המכוון להטעות את הקורא שמשרד הביטחון מתנהל מתקציב סודי וגדול יותר מתקציבו הרישמי, וכמובן את האווירה הצהובונית המתלהמת שאופיינית לרשת עיתונים מסויימת. לדוגמא, הצהובון כלכליסט מתמודד מול כוחות האופל: "רוב מוחלט של הגורמים ש״כלכליסט״ פנה אליהם בשבועות האחרונים סירב לחלוטין לדבר. אחרים היו מוכנים לשבור את קשר השתיקה אבל לא הסכימו בשום פנים ואופן להיות מוזכרים בשמם, ואפילו לא להיות מצוטטים באופן אנונימי." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצורך שלך להשתמש בקללות מסגיר את חולשת הטיעונים שלך. המשך דיון נעים עם עצמך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למעשה רואיין ח"כ שניסה לקבל הסבר מי אישר תוספת תקציב לצה"ל השנה לפני שתקציב המדינה אושר. האם היתה חוו"ד משפטית? האם משרד הביטחון? הממשלה? בתחילה הוא נענה שראש הממשלה נתן אישור חריג אבל התברר שלא היה אישור כזה. תעלומה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה על העיכוב בתשובה. נראה שגם למבקר המדינה יש אג'נדה... והיא דומה לשלי. בניגוד להתחייבות שצה"ל לקח על עצמו בהסכמה עם מסקנות דו"ח ברודט הוא פעל הפוך והגדיל את מצבת כוח האדם שלו. כך קורה כשהחתול שומר על השמנת. גם לך יש אג'נדה. כמי שדוגל בשו"ח, מצבם של אזרחי המדינה, סבלותיהם וקשייהם אינם בראש סדר עדיפויותיך. וגם לך סיפרו סיפורים. שדובר וקציני צה"ל לא משקרים, שהם פטריוטים ואינם מונעים משיקולים נחותים ככסף ופנסיות. נו, אלו טיעונים חלשים ("אג'נדה" ו"סיפורים"). העניין הוא האם אנחנו יכולים למרות ההטיה שלנו לבדוק נתונים, להקשיב לאנשי מקצוע ולגבש דעה סבירה. ישנו תסריט צפוי וידוע מראש בו צה"ל "מסכים" להתייעל ולקצץ בתקציבים ובכוח האדם ובפועל מתנהל כגוף שמן ומפונק ומגדיל את הללו. ההבדל הגדול ביותר בין תוכנית "גדעון" להמלצות דו"ח לוקר הוא הקיצוץ בפנסיות. (הנתונים אינם תחת ידי כרגע אבל זכור לי שהפער מתקרב ל-10%) וצה"ל כמובן וכרגיל מתנגד ולא מופרז להניח שבפועל התסריט יחזור על עצמו כי אין כל פיקוח ודרישה אמיתיים. דו"ח לוקר נכתב ע"י אנשים רציניים שחרדים לביטחון ולמעמדו של צה"ל. הם ממליצים על תקציב מוגדל ו-5 שנתי קבוע, על הגדלת ההתעצמות, ההצטיידות והאימונים לעומת שכר וגימלאות ועל הגדלת השקיפות והפיקוח. מאד ענייני ודואג לביטחון המדינה. וצה"ל? תקף וניסה להפחיד בכל הכוח. וכנראה שוב מצליח. כשנשאלה ענת לוין ממחברי דו"ח לוקר מהי ההמלצה החשובה ביותר בעיניה מתוך 53 ההמלצות שבדו"ח היא ענתה: "שקיפות. כדי לנהל דיאלוג אמיתי, כדי לקבל החלטות יש צורך לדעת את העובדות: איזה סיכון באיזה מחיר. וכך ניתן לנהל שיח מכונן". הנה, אשה רצינית שבכל מלה שלה ניכר שהיא מעוניינת להגן על הצבא והביטחון סבורה גם כן שאור השמש הוא היחיד שיאפשר לדעת את העובדות ולקבל החלטה מושכלת לביטחוננו ולרווחתנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפיסקה השלישית שלך חשובה מאוד. נכון מאוד, יש לי אג'נדה. רוב הדיונים באייל הם דיונים אמוניים, בין אנשים שמייחסים משקל רגשי שונה לעניינים שונים. לפי דעתי אנחנו לא יכולים לבדוק נתונים וכולי, ולגבש עמדה עניינית. השאלה החשובה יותר היא, האם אנחנו מסוגלים להודות בכך שאנחנו לא יודעים. אילו טענת שצריך לסגור את גלי צה"ל, או פעילות לא צבאית מובהקת אחרת, ולהעביר את התקציב לסל התרופות, יתכן שהייתי מסכים איתך. אם באופן תאורטי היו מזמנים חבר מושבעים מתוך הציבור, כדי להכריע באופן נקודתי בין תקציבי שלוש תוכניות חלופיות ששייכות למשרדי הביטחון, החינוך והבריאות, ואם היו מעמידים לרשותם שבועיים ללמוד את הנושא, יתכן שהיו יכולים להגיע בהצבעה להחלטה איכותית. זו לא השאלה שאנחנו צריכים להשיב עליה. אנחנו צריכים להכריע האם להעביר כסף מכותרת תקציבית אחת, לכותרת תקציבית אחרת. הדרישה לקצץ בביטחון ולהעביר את הכסף למשרדים האזרחיים, היא סיסמה פוליטית. היא לא יכולה להיות דרישה רציונלית, מפני שמדובר בהעברה בין שני סלים ענקיים שבכל אחד מהם יש פעילוות חיוניות, ופעולות מיותרות. בכל אחד מהסלים יש ביזבוזים, העברות לטובת המימסדים שמספקים את השירות, וסדרי עדיפויות שנובעים משיקולים זרים לאינטרס הציבורי. קראתי שצה"ל רוכש רק 30 נגמשי נמר בשנה, ומתכנן שעד 2027 יהיו לו 531 נגמ"שים כאלה. מהצד השני אני שומע שמירי רגב הממונה על דסק הפופוליזם בליכוד, זכתה להישג פוליטי, ובפעם הראשונה תקציב משרד התרבות והספורט יעבור את מיליארד השקלים. כתוב בויקיפדיה שעלות נמר אחד היא 3 מליון דולר. אני שואל אותך, מה יותר חשוב? אין לך קצת רחמנות על על החיילים שאנחנו שולחים להגן עלינו? (לי אין רחמנות, אבל לך יש...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. הרי אפשר להשקיע אינסוף בביטחון1. כשאני הייתי חייל לימדו אותנו שאנחנו מסכנים את החיים שלנו כדי שבעורף האזרחים יוכלו לחיות חיים נורמליים. זה אומר שיוכלו גם ללכת לסרט או לקנות קוטג' או לנסוע לחו"ל. נגיד שבנאדם עבד כל החודש וקיבל משכורת. עכשיו הוא חושב ללכת לסרט או למסעדה, או אולי לחסוך קצת כדי שביום מן הימים הוא יוכל להחליף את האוטו או לשלוח את הילד לחוג. אז לא יותר חשוב לתרום את הכסף הזה למערכת הביטחון לקניית נגמ"שים ושכפ"צים? לא עדיף לקנות סמארטפון קצת פחות משוכלל ולתת את שאר הכסף לצבא? אין לאנשים רחמנות? שנחתוך את כל ההכנסה של האזרחים מעל שכר המינימום וניתן את הכסף לצבא? 2. כשמוסיפים תקציב לקניית נמ"רים אז גם בונים בסיסים ומגדילים תקנים וכו', ועל הדרך גם משתחרר תקציב ומערכים אחרים פתאום מקבלים צ'אנס לגדול (והם ינצלו את הצ'אנס הזה בין אם הם באמת צריכים לגדול ובין אם לא, כי אם תוותר על התקן היום, לך תדע אם תקבל אותו מחר). אבל כשאין כסף וצריך לקצץ, לא יקצצו בתקנים המיותרים האלה, אלא בביטחון השוטף שלנו. מערכת הביטחון מבזבזת המון כסף, אני לא מבין איך אתה יכול להתעלם מזה. אפילו אם לא היית בצבא ולא חווית את זה מיד ראשונה, זה הרי אחד החוקים הבסיסיים של מערכות בירוקרטיות גדולות, שהן גדלות ללא סוף אלא אם מגבילים אותן. 3. יש בזבוז רב גם במערכות האזרחיות, לכן צריך להקטין אותן למינימום. אני לא מבין איך ראש הממשלה נתניהו שכח את מה ששר האוצר נתניהו עשה בצורה מוצלחת2 רק לפני קצת יותר מעשור. סיכום: הגדלת תקציב הביטחון לא מגדילה את הביטחון. אפשר להקטין את תקציב הביטחון ולא להקטין את הביטחון. 1 מה שאתה מדבר עליו הוא "ביטחון", ולא ביטחון אמיתי. אפשר לקנות גם 5000 נמ"רים אבל אם תורת הלחימה שלך מתבססת על לשבת בנמ"ר ממוגן ולספוג אש במקום להסתער, אתה תפסיד במערכה או שלא תוכל לשאת את עלותה הכלכלית. 2 כוכבית: חלק מההפרטות בוצעו בצורה מהירה מדי מבלי לשקול איך למנוע את יצירת קבוצות הריכוז במשק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי הרגשה משונה בשיחה הזו איתך. אני שבה ואומרת שאין לי בעיה אפילו עם הגדלת תקציב הביטחון כפי שדו"ח לוקר ממליץ. אני בעד התעצמות, קניית נשק, הגדלת מספר ימי האימונים והמילואים ואתה שב וחושד בי שהביטחון אינו משמעותי מספיק בעיני. אני נגד עמימות ומתן שכר וגימלאות לא מוצדקים, בגיל כה צעיר לאנשים שאינם קרביים. מדוע מתכנת, רופא או כל בעל תפקיד אזרחי מקביל יחל לקבל פנסיה מגיל 45? אתה יודע כמה זה עולה לנו? (לא, כי יש הסתרה ועמימות). אתה אומר שגם במשרדים אחרים יש בזבוז. נכון, אבל בשלושה הבדלים שראוי לבחון: 1. חלוקת התקציב הפנים משרדי שקוף ונתון לבקרה ציבורית בניגוד לתקציב הביטחון. 2. תקציב הביטחון בולע כמה פעמים את התקציבים האחרים וטוב שכך, כולנו בעד ביטחון, אבל שתהיה שקיפות ופיקוח ושיח ציבורי. מדובר במיליארדים שאתה מבטל במחי יד ואח"כ מצר על מיעוט נגמשי נמר. 3. הצבא מסרב למסור את הנתון המשמעותי: כמה אחוזים מתקציבו עוברים לשכר ופנסיה. אם יתברר כי מדובר ביותר מ- 50%, אין זה משנה את תמונת המצב? אני באמת ובתמים לא מבינה את ההתנגדות שלך לשקיפות כאשר כל הנוגעים בדבר מדברים על הגדלת התקציב, הגברת ההתעצמות החיילית והקטנת הסיאוב הפנסיוני והמשכורתי. האם החשש שלך, למרות העובדות הללו, עדיין ביטחוני? האם החשש שלך הוא פגיעה תדמיתית בפרה הקדושה כאשר הנתונים יחשפו? שיקול לא ענייני בעיני. אני באמת מנסה להבין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הערה נוספת: לא לקצץ בביטחון זו סיסמא ריקה ומטעה. ההצעות משקפות הגדלת הביטחון הצבאי והקטנת הסיאוב הכספי הספציפי. אף אחד לא מציע דרכי פעולה שיקטינו את החימוש והאימונים, זה אישקש נוח וחוטא למציאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. תקציב החינוך לא רחוק בגודלו מתקציב הביטחון. לפי נתוני אתר התקציב1: ביטחון: 68.7 חינוך: 47.1 בריאות: 37.0 העברה לביטוח לאומי: 29.4 תחבורה: 15.9 בטחון פנים: 15.2 לא כללתי כאן החזר הוצאות קרן (96.6) וריבית (39.1).ו אפשר לראות שם הערה על הסעיף הראשי בהוצאות משרד הביטחון (הסעיף הגדול ביותר בתקציב, למעט סעיף החזר מלוות פנים) שמאז שנת 2009 (שנת התחלת איסוף הנתונים במיזם) הוא עלה בממוצע ב־25%. תקציב 2014 (המימוש בפועל). המספרים: מליוני ש"ח. 1 תוצאה של שקיפות. ממורשתו המבורכת של השר ללא תיק מיקי איתן שמצא לעצמו עיסוק מועיל וכמובן, של הסדנא לידע ציבורי. וכן: אנשי האוצר מאוד לא אהבו את הכלי הזה ודומיו, שחשף את כל תתי הסעיפים הקטנים שאתם הם יכלו לשחק. היום הם מדברים בשם השקיפות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המספרים הם, כמובן, במיליארדי ש''ח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתר מגניב. שכחת להוסיף שתקציב משרד הביטחון עלה בממוצע מאז 2009 ב25% *לשנה*. נראה כי זו מורשת מבורכת של מיקי איתן ושל המחאה הציבורית כמו גם שינוי השיח המקובל לבעד השקיפות. בחינוך, אם קראתי נכון, הוגדל התקציב לחינוך העצמאי (ש"ס ואגודה) ולישובי יהודה ושומרון והקיבוצים שם (עלה התאנה) אבל יחסית אליהם קטנו התקציבים למימון שיפוצים להנגשת בתי הספר לבעלי מוגבלויות ולבניית כיתות לימוד. ועוד לא דיברנו על הקטנת התקציבים (כלומר תקני כוח האדם הרפואי) של בתי החולים. זו לא ממשלה חברתית. זו ממשלה שחונקת את השירותים האזרחיים וכאשר הללו קורסים בשל כך, היא מפריטה אותם כמדיניות ייבוש והפרטה מכוונת וכך בהשוואה לעולם המערבי נעשה כאן פחות טוב לחיות, לחלות וללמוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה גם על הבאת הסדנא לידע ציבורי, לידע ציבורי. (ניסיתי לקשר לעמוד ''הכלים שלנו'' אבל הופיעה הודעת שגיאה) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אין לך בעיה עם הגדלת תקציב הביטחון (אני לא מאמין לך), אז אין ביננו מחלוקת. גם אני תומך בהתיעלות. "ש לי הרגשה משונה" שיותר משאת מעוניינת בהתיעלות המערכת, את מעוניינת בקיצוץ התגמול לאנשי הקבע, ואת מאמינה שהתגמול הזה נשמר בסוד. ראי כאן. חפשי במסמך את המילה "אלוף" למשל, ותקבלי טבלאות שכר של בעלי תפקידים שונים בצה"ל לפי דרגה. אני לא חושב שהשכר מוגזם, ואנשי הקבע הם לא שיאני השכר בשירות הציבורי. בעיתונות מתפרסמים כל הזמן נתונים (רישמיים) על עומס השכר והפנסיה של אנשי הקבע, למשל כאן. אי אפשר לשמור דברים כאלה בסוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא אוהבת שמאשימים אותי בהאשמות שווא. סיימתי. אשאיר לך את הזכות לומר את המלה האחרונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"בכל אחד מהסלים יש ביזבוזים, העברות לטובת המימסדים שמספקים את השירות, וסדרי עדיפויות שנובעים משיקולים זרים לאינטרס הציבורי" אמנם יכול להיות שהידע האישי שלי הוא אנקדוטלי, אבל מנסיוני כמי ששהה במתקנים שמומן על ידי משרד הביטחון1, במתקנים שממומנים על ידי משרד החינוך2 ובמתקנים שממומנים על ידי משרד הבריאות3 הביזבוזים במשרד הביטחון הם פשוט לא באותו סדר גודל במו באחרים. יש לי תחושה שאני לא היחיד שצבר כזה נסיון בשלושת המוסדות האלה, מעניין אם המסקנות של צופים אחרים שונות משלי. 1 שלוש שנים ברצף ב"שירות סדיר", ועוד 20 שנה לסירוגים ב"מילואים". 2 12 שנים בבתי ספר ועוד כמה שנים כצופה-הורה. 3 בתי חולים. למזלי הרבה הרבה פחות מהקודמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשע ענה תגובה מצוינת. המעט הנותר לי לומר הוא: האם לשיטתך קיים רף כלשהוא של דרישת תקציב של מערכת הבטחון שמעבר לו היית גם אתה מוכן לומר שהיא/צה"ל דורשים יותר מדי כסף? בהנחה שקיים כזה - למה אתה חושב שעוד לא עברנו אותו? והערה נוספת: התייעלות - בכל מפעל גדול, וגם בצה"ל - יש לה עוד פרמטרים מלבד תקציב. מפעלים רבים, כשלא היתה להם ברירה, קיצצו בתקציבם ובכל זאת הצליחו לייצר מוצרים טובים יותר ולהיות רווחיים יותר1. התייעלות פירושה כמובן גם שינוי סדר עדיפויות ולא רק פיטורי עובדים. דווקא במערכת הבטחון יש דוגמא לא רעה מהעשור האחרון לשינוי סדר עדיפויות מוצלח2 - שר הבטחון המושמץ אמיר פרץ היה (כנראה) אחד הגורמים המשפיעים בהחלטה להקצות יותר תקציבים לפיתוח מערכת כיפת ברזל, ואת התוצאות ראית בצוק איתן. אני מניח שגם אתה היית הרבה פחות מרוצה מביצועיו של צה"ל במבצע, לו במקביל להן היו מאתיים אזרחים הרוגים ולא חמישה. 1 ולפני שתאמר שצה"ל איננו ארגון למטרות רווח - את היעילות והרווח שצה"ל מספק ניתן למדוד במידת הבטחון שהוא מספק ומידת הצלחותיו במלחמות/מבצעים ומה שביניהן. כמו מטר הרקטות שהזכרת לאחרונה. 2 נכון, יש גם הטוענים שלולי כיפת ברזל צה"ל היה חייב לסיים את המלחמה יותר מהר, וזה היה מביא להישגים רבים יותר. אני נוטה לא לקנות את חשבון הדמים הזה, צה"ל3 צריך לעשות את מיטבו כדי להשיג את מטרותיו, ולא לקבל מוטיבציה ממספרי הרוגים בעורף. 3 והממונים עליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשע כתב תשובה ארוכה. הוא סיפר כל מיני סיפורים מסביב, וקצת על השקפת עולמו, וקצת הערכות על מטוס שקרוב לוודאי הוא לא מכיר. נניח ששר הביטחון היה מודיע שקרא את תגובתו של תשע, השתכנע, וביטל את רכישת המטוס. זה לא היה נראה לך מוזר? איו לי הערכה כספית, יש לי דו"ח לא טוב של מבקר המדינה, והרבה מאמרים ועדויות באיטרנט שמצב כשירות המילואים לא טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם עוד לא הבנת, הטיעון שאחרים טוענים מולך הוא לא שכשירות המילואים טובה, אלא שגם אם היא לא טובה, זה לא בהכרח אומר שעוד כסף הוא הפתרון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא היה כאן ויכוח, אלא דו-שיח של חרשים. לפעמים לכל אחד מהצדדים יש אספקט אחר של נושא הדיון, שחשוב לו, וחשוב פחות לשני; כל אחד מקדם את סדר היום שלו, תוך התיחסות מינימלית למאווייו של האחר. אני מודאג שכשירות המילואים לא טובה, ולכן דרשתי להוסיף לתקציב האימונים והרכש עבורם. ל"תשע נשמות" חשוב בעיקר שהצבא משקיע במערכות יקרות על חשבון כשירויות היסוד שלו. אני סרבתי לדון עניינית בטענתו, בתרוץ שאני לא מבין בענייני צבא וטכנולוגיה צבאית, ובעיקר מפני שהיא לא רלוונטית לאג'נדה שלי. הצבא לא ישנה את סידרי העדיפות שלו, אפילו אם "תשע נשמות" יעמוד על ראשו, ולכן האופציה היחידה היא להקצות עוד תקציב לביטחון. לטענה הזו "תשע נשמות" לא ענה, כנראה מפני שהנושא פחות חשוב בעיניו, ואחר כך החליט לפרוש מרוב תסכול כנראה. (אני הייתי ממשיך עוד שבועיים לפחות...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, ברגע שאתה פוסל שינוי סדר עדיפות (למה?), התייעלות, את האפשרות שיש עוד דרכים לשפר ביצועים מלבד כסף, אתה מגיע לטאוטולוגיה - כל מה שצריך שיפור צריך הגדלת תקציב. אני לא מכיר מנהל אחד שיכול לבוא בטיעון כזה למנכ"ל שלו ולא לחטוף על הראש, או להיות מוחלף במנהל אחר. תשע ניסה לדון איתך בשאר האפשרויות, ואתה נמנעת, ובכך בעצם הגעת לפינה הטאוטולוגית. שם, אפילו כשאתה צודק, זה לא ממש מעניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שמעתי טיעון משכנע שסדר העדיפויות לא נכון, הצבא מחוייב לחוזים שהוא חתום עליהם, והוא מנסה להתיעל על פי דרכו. זה מה שיש. אם רוצים עוד אימונים צריך עוד כסף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הודעת מראש ששום טיעון לא ישכנע אותך כי לדעתך גם אתה וגם בני שיחתך לא מספיק בקיאים ברזי הרזים ופרטי הפרטים של אופן פעולת הצבא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עופר שלח בהארץ מדבר באריכות בדיוק על הנושאים האלה. גם בקריאה ספקנית, עולות פה הרבה נקודות רלוונטיות שקשורות ישירות למה שאתה שואל, ולמה מביא לבעיות. רמז - תקציב רחוק מלהיות בראש הרשימה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרשתי בגלל השילוב בין הטענה שלך שעצם הדיון הוא מיותר (''קיטורים'') לבין הזלזול בבן-שיחך שנטף כמעט מכל תגובה. אם אתה היית מוכן להמשיך בכך עוד שבועיים אתה כנראה מתמחר את הזמן שלך בזול מדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
<הנה עוד מידע על ההצטיידות של צה"ל, עופר שלח ומדוע הישועה לא תבוא מהמבקרים מבפנים, להיפך. http://idanlandau.com/ > | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שלא טיפש מקשר ישירות לרשומה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לרגע נעלבתי והופתעתי, צפריר מעליב? וואו. אך תוך הרף שניה הבנתי, חייכתי ונרגעתי. בדקתי את הקישור לפני אישור התגובה והוא קישר ישירות לרשומה. במה טעיתי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקישור הזה הוא לרשומה הראשונה שבבלוג. כרגע זו הרשומה שאליה התכוונת, אך זה לא מה שיהיה בהמשך. ותודה על אורך הרוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על הקישור ועל ההסבר. סימנתי את הכתובת וכך יצרתי קישור לאתר. תוכל להסביר לי איך לקשר ישירות לרשומה? תודה רבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כותרת הרשומה היא קישור לדף שלה. אפשר להעתיק את הקישור הזה, או ללחוץ עליו ולהעתיק את הכתובת לאחר מכן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה רבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביקורת בהחלט יכולה להגיע מבפנים. בטח כשמדובר בשיטת שלטון עבור יהודים (וכבר נאמר 100 יהודים 101 דעות). עופר שלח הוא פשוט לא דוגמה טובה לכך. יש הרבה אחרות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |