 |
טוב, ממש לא צריך להיות ניטשה או להקדיש מחשבה וניתוח מעמיק כדי לדעת שמי שיש לו כוח יטה תמיד לקחת לעצמו פריבילגיות ולהעמיד את עצמו מעל לחוקים שמחייבים רק את החשלים ממנו. כמו שכתבת "ניטשה הוא אליטיסט. הוא מהלל ומקלס את האידיבידואליזם של אותו "על-אדם" אידאלי שלו. הפיהרר קובע את ערכיו בעצמו ולא מחוייב לשום נורמה". צריך פשוט להסתכל בסביבה המיידית של חיינו כדי לראות את זה.
בעניין הזיהוי של השמרנות עם הימין הרפובלקיני האמריקאי. אולי זה נכון היום אבל זה לא היה כך תמיד.
לאחר מלחמת האזרחים האמריקאית, הממשל במדינת צפון קרוליינה נשלט במשך עשרות שנים ע"י המפלגה הרפובליקנית שניתמכה ע"י הקהיליה השחורה וקואלציה בין לבנים-דרומים ושחורים-משוחררים. הרבה דמוקרטים לבנים ממורמרים שהתנגדו לשחרור השחורים הצטרפו ל-KKK ואח"כ לתנועה מיליטריסטית אלימה "החולצות האדומות", שהיתה תחת המפלגה הדמוקרטית. ב-1898 הכל התפוצץ שלאחר מסע הסתה אנטי-שחורה של הדמוקרטים (שיכולה לבייש את הדר-שטרימר) ומעשי אלימות נגד השחורים כדי להחזיר את "העליונות הלבנה" למדינה. המלפגה הדמוקרטית תפסה באלימות את השלטון תוך שהם תוקפים, הורגים ומגרשים שחורים ופעילים חברתיים מעיר הבירה ווילמינגטון. רוח ה"עליונות הגזעית הלבנה" של ההפיכה האלימה התפשטה אח"כ במדינות הדרום.
אחרי מלחמת העולם השנייה הקימו לבנים-דרומיים יוצאי המפלגה הדמוקרטית, המכונים "דיקסיקרטים", מפלגה דמוקרטית ימנית ששאפה להחזיר את אורח החיים הדרומי ולשמר את חוקי הגזע והעלינות הלבנה כנגד מגמות ליברליות. לדיקסטקרטים, דמוקרטים-שמרנים-גזעניים אם תרצה, היתה השפעה עמוקה על הפוליטיקה האמריקאית שמנשכה עשרות שנים מעבר לחייה הקצרים של המפלגה. המתנגדים הגדולים לרפורמות החברתיות, זכויות אזרח וחינוך שהנשיא ג'ונסון העביר היו דמוקרטים-שמרנים ממדינות הדרום, ומי עזר להתגבר על ההתנגדות השמרנית-הדמוקרטית בקונגרס היה בכיר רפובליקני. גם הנשיא קנדי נאלץ להתמודד עם התנגדות שמרנית-דמוקרטית לרפורמות אזרחיות.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש