|
||||
|
||||
"אין לניטשה מערכת מוסרית אחת...", האמנם? העניין הוא שניטשה העמיד, והוא לא הראשון כמובן, את המוסר עצמו אל מול החיים עצמם. מנקודת מבטו של המוסר, במציאות שבה קיים סבל שהיא מציאות חיי אדם, הסבל מרשיע הוא גינוי לחיים עצמם. ניטשה ניסה למצוא מוצא ממצב שבו האדם התדרדר למצב חולני בו הסבל הוא טענה כנגד החיים עצמם. המוצא שניטשה הציע הוא הפיכת החץ על ראשו, כך שהחיים עצמם יהוו הפרכה של הסבל עצמו. בכך, בעקבות הוגי דעות שקדמו לו, ניטשה רצה לשחרר את המציאות, לא להיכנע לה או לקבל אותה, לשחרר את המציאות מהאידיאלים שנכפו עליה, להשתחרר מרגשות אשמה על חטא שחטאנו ועל ציפיה לגאולה שתמתיק את סבלנו. בזה נתנו לסבל משמעות, שהיא משמעות מלאכותית, ניטרלנו את הרשע (או טיאטאנו אותו מתחת לשטיח אותו ירים אח"כ פרויד) וכביכול נתנו משמעות לחיים. הקרבנו את עצמנו כדי להעניק משמעות לחיינו. |
|
||||
|
||||
מרתק... תראה, אני לא מרגיש שאני יודע מספיק על ניטשה, כדי להכנס לדיון רציני עליו. במיוחד מביך אותי המצב, שבפרשנות ניטשה, קיימת אי הסכמה בין הפרשנים העכשוויים שלו (אני חושב על פרופ' יעקב גולומב) ובין ניטשה עצמו. אין לי יכולת להכניס את ראשי לויכוח בין פרופסורים לפילוסופיה (פילולוגיה?), ועוד בתחום התמחותם. האם ראוי שאקדיש את הפנאי שלי ללימוד ניטשה ופרשניו? כנראה שלא - יש נושאים רציונליים ורלוונטיים הרבה יותר. אני מסתדר מצויין בלי אלוהים, לא סובל במיוחד ולא זקוק לגאולה. אז זהו. נתראה בשמחות. נ.ב. אני חייב עוד משהו אחרון: Peace is a lie, there is only passion.
Through passion, I gain strength [Kraft]. Through strength, I gain power [Macht]. Through power, I gain victory. Through victory, my chains are broken. The Force shall set me free. |
|
||||
|
||||
מי שהחופש שלו תלוי בנצחונות שלו, הוא עבד של האגו שלו ושום כח בעולם לא ישחרר אותו. (למי ששכח כאן בדיון שה'כח' במלחמת הכוכבים שואב את השראתו הרבה יותר מזן וטאואיזם מאשר מניטשה). |
|
||||
|
||||
הטקסט האנגלי בתגובה 651056 הוא כמובן הקוד של ה-Sith. הדרך של ה-Sith באמת מושפעת מהגותו ניטשה, לפחות מהפרשנות הפשיסטית שלה. אולי טוב יותר להיות עבד של האגו של עצמך, מאשר של אגו של מישהו אחר. בזוגיות של מורה-תלמיד לפי המסורת של Bane, יש לחירות משמעות מעשית: התלמיד הוא עבד של המורה, הזעם והשנאה כלפי המורה מחזקים את הקשר של התלמיד לצד האפל של ה-Force, התלמיד רוכש לעצמו עוצמה שמאפשר לו להביס ולהרוג את המורה, וכך התלמיד יוצא לחופשי. גם ל-Jedi יש קוד, שהוא כמובן הפוך ברוחו: There is no emotion, there is peace. קוד זה מזכיר אכן עקרונות של פילוסופיות מזרחיות.
There is no ignorance, there is knowledge. There is no passion, there is serenity. There is no chaos, there is harmony. There is no death, there is the Force. |
|
||||
|
||||
זה מה שאתה חושב, חכה, חכה! (פעם שניה היום שאני מחכך את ידי בהנאה). |
|
||||
|
||||
הכח ישחרר? חשבתי שהעבודה. _________ "גודווין" נשמעה צעקה במרשתת. "גווודווייין!" התכרכמו מקלדות בזעם קדוש. |
|
||||
|
||||
מאחר שעבודה הינה כח כפול מרחק, אזי המשוואה שאתה מכיר היא פשוט הניסוח האינטגרלי של העקרון המתואר כאן. אני סמוך ובטוח שזה מניח את דעתך בענין. |
|
||||
|
||||
נניח. ואם דעתי במנוחה אז סכום העבודה בעיניים שמופעלת עליה שווה לאפס. מאידך "Use the Work, Luke" לא נשמע כל כך טוב. |
|
||||
|
||||
בטח שזה לא נשמע טוב, זה מה שקורה כשבמקום להקשיב ליודה אתה מקשיב לביירון קייטי. |
|
||||
|
||||
אני מדמיין את שרי אריסון בתוך X-wing ממלמלת "השלום מתחיל בתוכי" כאשר במושב האחורי במקום רובוט יש לה תוכי. |
|
||||
|
||||
לא יפה לקרוא לרני רהב ככה. מה אתה חושב, רק לרובוטים יש רגשות? |
|
||||
|
||||
רק לאלה של בוסטון דיינמיקס. |
|
||||
|
||||
במקרה הנ''ל מדובר במאסיב דיינמיקס. |
|
||||
|
||||
טוב, ממש לא צריך להיות ניטשה או להקדיש מחשבה וניתוח מעמיק כדי לדעת שמי שיש לו כוח יטה תמיד לקחת לעצמו פריבילגיות ולהעמיד את עצמו מעל לחוקים שמחייבים רק את החשלים ממנו. כמו שכתבת "ניטשה הוא אליטיסט. הוא מהלל ומקלס את האידיבידואליזם של אותו "על-אדם" אידאלי שלו. הפיהרר קובע את ערכיו בעצמו ולא מחוייב לשום נורמה". צריך פשוט להסתכל בסביבה המיידית של חיינו כדי לראות את זה. בעניין הזיהוי של השמרנות עם הימין הרפובלקיני האמריקאי. אולי זה נכון היום אבל זה לא היה כך תמיד. לאחר מלחמת האזרחים האמריקאית, הממשל במדינת צפון קרוליינה נשלט במשך עשרות שנים ע"י המפלגה הרפובליקנית שניתמכה ע"י הקהיליה השחורה וקואלציה בין לבנים-דרומים ושחורים-משוחררים. הרבה דמוקרטים לבנים ממורמרים שהתנגדו לשחרור השחורים הצטרפו ל-KKK ואח"כ לתנועה מיליטריסטית אלימה "החולצות האדומות", שהיתה תחת המפלגה הדמוקרטית. ב-1898 הכל התפוצץ שלאחר מסע הסתה אנטי-שחורה של הדמוקרטים (שיכולה לבייש את הדר-שטרימר) ומעשי אלימות נגד השחורים כדי להחזיר את "העליונות הלבנה" למדינה. המלפגה הדמוקרטית תפסה באלימות את השלטון תוך שהם תוקפים, הורגים ומגרשים שחורים ופעילים חברתיים מעיר הבירה ווילמינגטון. רוח ה"עליונות הגזעית הלבנה" של ההפיכה האלימה התפשטה אח"כ במדינות הדרום. אחרי מלחמת העולם השנייה הקימו לבנים-דרומיים יוצאי המפלגה הדמוקרטית, המכונים "דיקסיקרטים", מפלגה דמוקרטית ימנית ששאפה להחזיר את אורח החיים הדרומי ולשמר את חוקי הגזע והעלינות הלבנה כנגד מגמות ליברליות. לדיקסטקרטים, דמוקרטים-שמרנים-גזעניים אם תרצה, היתה השפעה עמוקה על הפוליטיקה האמריקאית שמנשכה עשרות שנים מעבר לחייה הקצרים של המפלגה. המתנגדים הגדולים לרפורמות החברתיות, זכויות אזרח וחינוך שהנשיא ג'ונסון העביר היו דמוקרטים-שמרנים ממדינות הדרום, ומי עזר להתגבר על ההתנגדות השמרנית-הדמוקרטית בקונגרס היה בכיר רפובליקני. גם הנשיא קנדי נאלץ להתמודד עם התנגדות שמרנית-דמוקרטית לרפורמות אזרחיות. |
|
||||
|
||||
ווילמינגטון אינה בירת צפון קרולינה. |
|
||||
|
||||
קטנוניות מיותרת. היא בירת מחוז. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |