כמעט כל פילוסופיה - ובמיוחד כזו שכתובה בהגיגים ולא בטיעונים מובנים - יכולה לשמש כל אחד שרוצה לעוות אותה. הרי כבר שמעת כאן שהרצל לא היה ציוני, שבן-גוריון וז'בוטינסקי היו Sith כמו הנאצים... ואפשר להמשיך לערבב מילים כאוות נפשך. אני חושב שניטשה לא רק שראה את האפשרות הזו אלא אפילו ניסה - כמיטב יכולתו - להבהיר את עמדתו ולבדל אותה ממה שהלאומנים עומדים לעשות ממנה.
ראה למשל, האינטרנט מלא בכאלו:
Section VIII of Beyond Good and Evil, titled "Peoples and Fatherlands", criticized pan-Germanism and patriotism, advocating instead the unification of Europe (§256, etc.). In Ecce Homo (1888), he criticized the "German nation", its "will to power (to Empire, to Reich)", thus underscoring an easy misinterpretation of the Wille zur Macht, the conception of Germans as a "race", the "anti-Semitic way of writing history", or of writing "history conform to the German Empire," and stigmatized "nationalism, this national neurosis from which Europe is sick", this "small politics".
צריך לזכור שניטשה חי וכתב בתקופה שאחרי אביב העמים, שלמרות שנכשלה, הציתה באירופה גל של לאומנות, שהביאו בין היתר להיווצרות מדינת הלאום הפאן-הגרמנית (וגם ללאומיות יהודית = הציונות, ואפילו את הלאומיות ההודית). הויכוח על הלאומיות הגרמנית בתקופת חייו של ניטשה היה פוליטיקה אקטואלית - כמו שעכשיו אצלנו בין ימין לשמאל (מדיני). בויכוח הזה, ניטשה היה בברור שמאלני, אולי קיצוני. כאן היו קוראים לו "פוסט ציוני" בוגד. הטריק שכמה שנים אחר-כך תועמלנים מומחים לקחו איזה שבב מדבריו ועיוותו את זה לתמיכה בלאומנות, לא מפתיע. (אפשר להניח שבעוד 50 שנה מישהו יגיד שעמוס עוז היה בעצם לאומן). תועמלנים עושים את זה גם היום, למשל כשהם מערבבים את משנתו של הרצל עם זו של הרב קוק וקובעים שהאחרון הוא "ציוני אמיתי".
|