בתשובה לארז ליבנה, 06/04/02 19:51
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ארז, אם הבנתי אותך נכון ביטול המושג "חיים" יבטל את הצורך לדון בכל המושגים הסובבים אותו שאחדים מהם ציינת. זה באמת יכול לחסוך לנו המון בעיות. לדוגמה, אם אין הבדל בין ילד פלסטיני או יהודי חי לבין ילד מת, הרי שאין צער ואין שכול, ובעצם תוצאותיה של המלחמה הזו אינם אלא שינויים כלשהם ברמת המורכבות של ה"דברים" (יהיו אשר יהיו) במזרח התיכון. והשינויים האלה מעניינים את רוב הציבור בערך כמו שמעניינים אותו השינויים בקווים הספקטרליים בגלקסיה XYZ כלשהי, וכך הוא ישוב במהרה וימלא את בתי הקפה השוממים וישכח בכלל שיש מלחמה ומתים וכו', ובא לציון גואל. אני משער שלאבסורד מעין זה לא התכוונת. אולם משעה שלשיטתך אתה יכול לסלק מן התרבות כל מיני מיתוסים, שאיפות אנושיות וכו', בעזרת ביטול המושג חיים, הרי היכן בדיוק (ואיך) אתה מציב את הגדר שמבדילה בין מושגים תרבותיים כגון "פחד מוות", "צער", "שכול" וגו' שהבאתי בדוגמה לעיל, ובין המושגים התרבותיים שכבר סילקת בדוגמאותיך? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בעקבות תגובתך אני הולך לעשות מעשה חמור - אני אשאיר כאן רעיון שרציתי לפתח וכבר התחלתי איתו במקום אחר, אבל לא יהיה לי זמן להמשיך איתו. אני מקווה שמישהו ימשיך עם הרעיון הזה במקומי. כמו שכתבת, הפיכת החיים לעניין של רמת מורכבות, ע"פ הגישה המטריאליסטית (שהיא להבנתי אינהרנטית להגדרת החיים כמורכבות), מעקרת, כמו שאני רואה את זה, את כל המשמעות של המוסר, כפי שאני מבין אותו. שהרי אם הכל עניין של רמות מורכבות אזי אין לנו שום סיבה להעדיף מורכבות אחת על אחרת. כלומר, אין סיבה להעדיף את החיים על המוות, אין לנו סיבה לכלוא פושעים ולשבח מעשי גבורה, אין לנו בעצם שום סיבה לקיים חברה אנושית חוץ מה"הרגל" ובעצם אין משמעות ל"טוב" ו"רע". אם כן, האם החזקה בעמדה מטריאליסטית לא צריכה לשלול בדיעבד את כל המושג של מוסר ולהשאיר אותנו מסתובבים "חסרי מטרה" בעולם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן צרה אינטלקטואלית. אבוי, הדואליזם שרוי בדיוק באותו בוץ, ויחד איתנו גם האידאליזם, ונדמה לי שגם הקאנטיאניזם (גוד?). נניח שהמטריאליזם שגוי, ויש בעולם נפש לא פיזיקלית. למה *אז* עלינו להעדיף את החיים על המוות, לכלוא פושעים וגו'? האם יש לך כיוון יותר משכנע מכך שראוי להעדיף, שרירותית, את טובת הנפש הלא-פיזיקלית, מה שזה לא יהיה? האם אסור לי, כמטריאליסט, לומר שאני מעדיף שריותית, את שלמותם (הפיזית...) של אותם מקבצים של מולקולות שבמקרה מתאפיינים בחיים, או בתודעה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שדעתי כבר ברורה בנידון, (מוסר = רצון, רצון הוא חופשי, לכן אי-תלותו במציאות, תהיה אשר תהיה, לכן פרטים טכניים כמו *איך* הוא המצוי לא משנים כלל את הרצוי) כפי שאתה רואה, דעתי דומה לרעיון המובע כאן, רק שהמילה "שרירותית" קצת מציקה לי, שהרי הרצון הוא *כוונה*, כלומר, במובן מסוים, הדבר הכי לא שרירותי בעולם ("זה בכוונה") בקיצור, ישנה דיכוטומיה מוחלטת הרצוי למצוי. אין, גם, לכן, מובן לניסיון "להסביר" את הרצון. הסבר משמעו סיבה, אולם לרצון אין סיבה, הוא חופשי (ולכן לא תלוי במציאות ולכן לא חלה עליו הבעייתיות שאתה מציין) וזו הסיבה שלא ניתן לתת סיבה אובייקטיבית בבחירה ב (נניח) "טובת הנפש הלא-פיזיקאלית" וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיוון שאתה עושה רושם של אדם נחמד, אני מניח, מחמת הספק, כי אינך לועג לי בתגובתך זו, אלא פשוט לחלוטין לא מבין. עד מתי נחוג סחור-סחור סביב דברים החורגים ממאמר המאמר? קרא בעיון : "(ושוב, לפני שפלישתים יעלו עליי, הביטול הוא רק לצורך שיחה מדעית אולטרה-מדוייקת, לא שיחה אנושית יומיומית)" שמעון, כאשר תרצה לעסוק במלחמות, וערן, כאשר תרצה לעסוק במוסר - מצאו לכם סט אחר של מושגים להבין את העולם הסובב אתכם. מעולם לא הבטחתי מתודה שפותרת הכל, כמו שגם תורת היחסות אינה מתיימרת לגעת בעולם הקוונטי ולהפך. את התיזה הנ"ל הבאתי לאייל הקורא מתוך אמונה כי בגוב אריות אינטלקטואלי זה אמצא ביקורת חריפה שלא דופקת חשבון. בינתיים, מעטים הם אילו שדברו ללב הדברים ולא ניווטו את הדיון למישורים בהם הם מרגישים נינוחים ובקיאים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |