|
||||
|
||||
ואאל"ט דברנו על מאמר של פרופ' אווה אילוז בהארץ. אני התיחסתי בפקפוק למאמר הזה משום שאחת הטענות בו דברה על כך שהחברה הצרפתית היתה פתוחה יותר לתרבותם של פליטי צפ' אפריקה מאשר התרבות הישראלית. במאמר החדש נטען משהו הרבה יותר סביר בעיני: הקוד התרבותי בצרפת היה הרבה יותר מוכר וקרוב ליהודי מרוקו (ויותר מהם אצל יהודי אלג'יריה) מאשר הקוד התרבותי הסוציאליסטי- מז' אירופאי של ישראל. |
|
||||
|
||||
צריך לקחת בחשבון גורם נוסף - וותק. אלה שעלו לארץ והתבססו בה שנים לפני קום המדינה, מהווים את האליטות. האחרים באו אחריהם ונאלצו להתמודד עם תנאים קשים יותר, כשהמדינה הצעירה נאבקה לקלוט את כולם ולעכל הגירה בשיעור של 100% בעשר שנים. מטבע הדברים, לאדם שסבא שלו כבר התבסס בארץ, הרבה יותר קל מאדם שהרגע הגיע ובקושי מצא מקום להניח בו את הראש. |
|
||||
|
||||
פרנץ קישהונט הגיע לארץ ללא משפחה ותוך כמה שנים הפך לכותב פופולרי בעברית. הוא לא היה היחיד שהגיע מאירופה באותה תקופה ללא משפחה (או לפחות: ללא חמולה) והצליח להתבסס בה. הגששים נהגו לחקות בעבר מבטא רומני. בניהם של יוצאי רומניה כבר לא מדברים במבטא רומני. |
|
||||
|
||||
דוגמה אחת של עילוי היוצא מן הכלל, לא יכולה לסתור טיעון המדבר על הכלל. הרי האדם הממוצע לא עובר את שלב חבלי הקליטה כל כך מהר, וצובר הון ומעמד שווים לאותו אחד שגדל לאנשים שכבר צברו הון ומעמד. צריך גם לזכור שאדם ללא משפחה מתקדם הרבה יותר מהר מאדם שמשפחה שלמה תלויה על גבו. הרי לך דוגמה. בניהם של יוצאי רומניה כבר לא מדברים במבטא רומני, וזה הדור השני. אבל יוצאי רומניה דור ראשון, דיברו במבטא רומני והתמודדו מול צברים שההורים או הסבים שלהם דיברו במבטא פולני/רוסי/תימני. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |