|
||||
|
||||
גם וגם. |
|
||||
|
||||
נראה לי שזו סתירה. אם אמא ישנה בלילה בשקט וזה לא מפריע לך, אז השינה היא לא הקטע המפריע. אם השינה היא הבעיה, זה צריך להפריע לך עם כל סוג של אמא. |
|
||||
|
||||
זאת לא סתירה, זאת הטבה על גבי הטבה. הטבה גורפת של אי שירות, והטבה קטנה יותר סטטיסטית של בריחה מאי שנה בלילה. |
|
||||
|
||||
אני חושב שאפשר לסכם את הויכוח בינך לבין אדון קרנף בצורה יחסית פשוטה - מבחינתך שירות צבאי תורם למדינה, ואילו תרומתו של תלמיד ישיבה למדינה היא אפסית, לכן אין שום מקום להשוואה. זה לא משנה מי ''מבזבז'' יותר שעות, מפתח קריירה או לא וכו - אם היית חושב ש''לוחמי'' הישיבות תורמים במשהו לטובת הכלל - לא הייתה לך בעיה לממן את לימודיהם. |
|
||||
|
||||
לא בדיוק. גם סטודנט להנדסה, כימיה ופסיכולוגיה תורם למדינה, בכך שהוא לומד מקצוע שיעזור לו להיות אזרח מועיל ומתפרנס, שבהמשך גם ישלם מיסים מפרנסתו למדינה. זה הרבה יותר דומה לתלמיד ישיבה (גם אם לדעתי התרומה הכלכלית של הישיבון עלולה להיות קטנה יותר, אבל אני אתן לך את זה בינתיים). שרות צבאי הוא שירות ייחודי ושונה מכל אלה בארצנו הקטנטונת, בכך שכל צעיר, בלי קשר לתחום בו הוא מוכשר או למה שמעניין אותו, מחייב על ידי המדינה לתת שנתיים או שלוש לטובת צבא ההגנה לישראל, ושם הוא ישובץ היכן שייראה לצבא. זה שונה מעוד מכל תרומה כלכלית או תרבותית אחרת של האזרחים, במהלך חייהם. ולכן העניין הוא בכלל לא ההערכה שלי לתרומת האברך1. כמו שחילוני לא יכול להחליף את החובה הזאת בתרומה אחרת, גם לא אם יתרום מיליון דולר לתקציב הביטחון, כך גם התרומה של האברך בישיבת איננה רלוונטית. אם היא כל כך חשובה, יתכבד וילמד בשאר חמישים שנות בגרותו, לאחר שהשתחרר מצה"ל. אני בטוח שבכשרונו כי רב, ישלים את השנים החסרות וידאג בחריצותו שתרומתו המצטברת תעלה ותשגשג לתפארת מדינת ישראל. |
|
||||
|
||||
אני לא מתווכח על התרומה למדינה. אני מתווכח עם דחיית השירות היא הטבה. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |