|
||||
|
||||
נרה לי שאתה לא מבין את המונח 'סקטוריאלי'. זה שניתן לשים אפיון כלשהוא על מצביעי מפלגה, לא הופך אותה לסקטוריאלית. שכן הרי יכולת גם לומר העבודה - שמאלנים. הליכוד - ימניים מתונים. (וכמובן אד אבסורדום - הליכוד היא מפלגתו של סקטור 'מצביעי הליכוד'). למשל - מעמד הביניים איננו סקטור. במעמד הביניים יש גברים, נשים, חילוניים, חרדים, אשכנזים, אתיופים, דוברי צרפתית, דוברי רוסית, דוברי ערבית, גבוהים ונמוכים. יתירה מזאת, המוביליות לתוך המעמד הזה וממנו היא לא קטנה. |
|
||||
|
||||
לא. ההבדל בין מפלגת שלטון למפלגה סקטוריאלית, הוא שמפלגת השלטון מתיימרת לדעת "מה טוב למדינה" ולדאוג "לכלל אזרחי המדינה", בעוד מפלגה סקטוריאלית דואגת לציבור בוחריה קודם כל. זה בדיוק ההבדל (בבחירות הקודמות) בין "התנועה" שהטיקט שלה הוא "המשא ומתן המדיני" לבין "יש עתיד" שהטיקט שלה הוא "דאגה למעמד הביניים" - למרות ששתיהן פנו לאותו קהל בוחרים ומיתגו עצמן כ"מרכז". (הבהרה: לא הצבעתי לאף אחת מהן) |
|
||||
|
||||
יופי, אצלך כל מה שקשור לביטחון קשור לכל אזרחי המדינה, וכל מה שקשור לכלכלה וחברה קשור לסקטור מסוים (למשל, כי ברור שמאבק חברתי הוא נגד הטייקונים, אז הוא בעד הסקטור האנטי-טייקוני). זאת הפרדה שגויה. אפשר בקלות לטעון, שהתנועה של ציפי לבני שחותרת למשא ומתן מדיני ופתרון שתי המדינות, מנוגדת לאינטרסים של (הסקטור של?) המתנחלים, למשל. ואפשר גם לטעון שמאבק כלכלי חברתי חשוב מאד לכלל אזרחי המדינה, לא פחות ממאבק בטחוני פוליטי. |
|
||||
|
||||
אתה יכול לקבוע את מידת הסקטוריאליות של מפלגה לפי פעולותיה והחוקים שהיא מנסה לקדם. מרצ היא מפלגה חברתית ביותר שפועלת במידה לא מבוטלת נגד האינטרס הכלכלי של בוחריה מתוך חקיקה חברתית לטובת המגזרים העניים ביותר בחברה. מכאן שאיה סקטוריאלית למרות שמצביעיה שייכים ברובם לסקטור מסוים. מרצ דואגת לכלל האזרחים ובעיקר למוחלשים ביניהם. |
|
||||
|
||||
אני מקבל את התיקון חלקית. מרצ אמנם חזקה באופן בלתי פרופורציוני בקיבוצים (למשל כ 60% מהמצביעים בניין ובמגן) אבל גם בכפרים ערבים (35% בכפר קאסם, 21% באל עריאן, יותר מאשר בצפון תל אביב) - שהם כידוע המרויחים הגדולים מחוקים "חברתיים" - אפילו יותר מהחרדים. |
|
||||
|
||||
מר''צ מפלגה שפועלת במידה לא מבוטלת נגד כל אינטרס של כל הבוחרים, לטובת כאלה שאין להם זכות בחירה וגם אסור לתת להם זכות בחירה. כמו מחבלים ומסתננים. |
|
||||
|
||||
אני מסכים איתך שע"פ דרויאנוב כל המפלגות הן סקטוריאליות, אבל לדעתי זאת טעות להגרר אחריו ולנסות להגדיר מהי מפלגה סקטוריאלית ומה לא. התשובה שלי היא שמה שאנו רוצים הן מפלגות שייצגו סקטורים גדולים והטרוגניים יותר. הרציונל שלנו הוא שאי אפשר לנהל מדינה כל כך הטרוגנית כמו ישראל עם 10-20 מפלגות. אנו רוצים להאמין שזה יותר אפשרי עם 3-5 מפלגות. |
|
||||
|
||||
כנראה שגם כאן הסיכום שלך סביר. הרי אם ניקח את הכיוון הזה לקיצוניות, נגיע למשאל עם על כל החלטה (שקול ל-5 מיליון מפלגות), וזה כנראה לא עובד. אני כן חושב שבסדר שני, יש חשיבות להבדל בין מפלגה שמכוונת לקבוצה הומוגנית מוגדרת ולא נזילה (ערבים/ג'ינג'ים/חרדים) לבין מפלגה המכוונת לפלחי אוכלוסיה חוצי-מגזרים (עניים/עשירים/זקנים/צעירים וכו'). אבל שיהיה. |
|
||||
|
||||
בעניין זה אני מסכים אתך לחלוטין. לא לחינם "נטפלתי" כאן לחרדים. מה שעשו המפלגות החרדיות לדמוקרטיה הישראלית זו סטייה וחריגה מכל מה שיכול להתקבל כסביר. בין עלילותיהם, אפילו הפטור המחפיר משירות לבני הישיבות אינו תופס את המקום הראשון. לדעתי התועבה הגדולה מכולן, היא הקמת מערכת חינוך אנטי-ממסדית (נגד שירות בצה"ל, נגד תשלום מיסים, נגד מערכת המשפט, בעד עדתיות וגזענות) ומימונה בכספי הציבור. נדמה לי שגם התקפת שופטי בג"ץ על חה"כ זועבי קשורה לעניין זה: במשטר הבנוי על הפרדת רשויות, התקפה כזו על ח"כ ועל מעשיו שהם ללא ספק במסגרת שליחותו הציבורית, מעוררת הרגשת אי נוחות. במקרה זה נראה כי התבטאות השופטים באה יותר לבטא את עמדתם כאזרחים ולא כשופטים. מן הסתם, דבריהם אלו לא יבואו לידי ביטוי בפסה"ד שלהם. מתוך הכבוד שאני, כמו חלק גדול מן הציבור, רוכשים לביה"מ העליון, אני נוטה להאמין שחה"כ זועבי אכן חצתה כל גבול סביר בהתבטאויותיה ובמעשיה. כאשר אנו באים ל"השוות" בין עלילות חה"כ זועבי לבין מה שקרה לאותה עוזרת של חבר בית הנבחרים מטנסי (סטיפן פינצ'ר), שאמרה מה שאמרה על בנותיו של אובמה, קל לאבחן כי בישראל אי אפשר לסמוך על נבחרינו שידעו להמנע מחציית קוים אדומים כלשהם. |
|
||||
|
||||
"חינוך" אנטי ממסדית, נגד השירות בצה"ל ונגד המדינה בכלל, תוכל למצוא גם במערכת החינוך ה"ממלכתית". |
|
||||
|
||||
במערכת החינוך הממלכתית תוכל למצוא גם פדופילים וגזענים. זה לא הופך את מערכת החינוך הממלכתית לפדופילית וגזענית. זה המקום להוסיף שיש בליבי לא מעט על מערכת החינוך הממלכתית-דתית, אבל אי אפשר לתאר אותה כאנטי-ממסדית ואנטי-ממלכתית. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |