|
||||
|
||||
נראה לי שהשאלה הזאת תקפה כבר מאות שנים, ובלי תשובה טובה. התשובה האמיתי היא כנראה שבדרך כלל השינוי קורה בדיליי, קודם בשוק העבודה ואחר כך בשוק ההכשרה. ועם כל הבעייתיות של זה, לא נראה לי שיש דרך טובה אחרת ולכן זה לא נראה לי שיקול עיקרי בדיון הנוכחי. ואם לא יהיה צורך בחרטים, אולי במכונאי רכב עדיין יהיה צורך? (אני לא ראיתי בעשרות השנים האחרונות, עם כל ההתקדמות הטכנולוגית העצומה, שהצורך במכונאי רכב ירד ולו קמעה). |
|
||||
|
||||
יצטרכו הרבה פחות מכונאי רכב כשכל המכוניות יהיו חשמליות. במכוניות חשמליות אין קרבורטור, אלטרנטור, רדיאטור, דיסטריביוטר, קויל, גיר, דיפרנציאל, סטארטר, קלאצ', משאבת דלק, מערכת הזרקה, ... עדיין יש: מערכת היגוי ומערכת בלימה. כמו כן, אם בעתיד מכוניות יודפסו במדפסות תלת מימד אולי בכלל לא נטרח לתקן אותן - פשוט נדפיס חדשה. |
|
||||
|
||||
קודם כל, בעתיד הנראה לעין המכוניות נוטות לכיוון היברידי, מה שעדיין משאיר את רוב העניינים האחרים. בנוסף, מעבר למנוע יש הרבה חלקים נעים במכונית שסובלים מבלאי, וזה לא ישתנה. ומעבר לזה, הרבה פעמים טכנולוגיות חדשות לא גורמות לפחות תקלות, אלא לתקלות מסוג שונה. למשל, רוב התקלות שקורות היום בסלולריים לא היו קורות בטלפון החוגה הישן שלי. עדיין מישהו - שלא בלתי סביר לקרוא לו טכנאי טלפון - צריך לתקן גם את התקלות האלה. באשר למדפסות, עד כה הן מתמקדות ביצירת חלקים ולא בבנית מכונות מורכבות מאותם חלקים (מה שנראה לי טכנולוגיה אחרת לגמרי ולא קיימת). מה זה משנה לך אם ההגה שלך יוצר במדפסת תלת מימד או על ידי חרט מומחה? אה, אתה תוכל להדפיס אותו בבית? מצוין, רק נראה אותך מרכיב אותו על האוטו שלך1. 1 אתה מוזמן להחליף הגה ברפידת בלם אחורי, אם הגה נראה לך קל מדי. |
|
||||
|
||||
נראה לי שמכונית יקרה כי היא מסכנת חיי אדם. אני מניח שגם אם טכנולוגיות הייצור והתפעול ישתנו, עדיין עלויות התכנון והבקרה ישארו גבוהות מהסיבה הזו. |
|
||||
|
||||
זה משליך על ההסתברות שתוכל לייצר הגה עבור מכוניתך. |
|
||||
|
||||
כן, אני לא חשבתי שזה יקרה בקרוב, וממילא זה נראה לי טיעון מסדר שלישי כשדנים בנחיצותו של מכונאי הרכב שלי. דא עקא - גם היום הוא לא מייצר את החלקים שהוא מרכיב לי ברכב, אלא מקבל אותם מישהו אחר, אז מה זה ישנה ממילא? |
|
||||
|
||||
יש סכוי טוב שכאשר המכוניות תתחלנה להיות אוטונומיות לא תחזיק יותר ברכב משלך, או תחזיק ברכב אחד במקום שניים למשפחה. אם תוכל להיות מנוי על שירות שיבטיח לך רכב זמין תוך דקה מרגע הקריאה ללא נהג שמקשקש אתך על פוליטיקה או מאזין לתכנית הספורט ברדיו בווליום גבוה, והעלות של השירות הזה תהיה מחצית מזו של החזקת רכב משלך - רבים יעדיפו לוותר על הרכב. אה, והוא גם יוכל לקחת בעצמו את הילד שלך לחוג או להחזיר אותך מבילוי ללא צורך בנהג תורן. אם זה יקרה, מספר המכוניות בכבישים יצטמצם מאד ואלה שתהיינה שם תהיינה אמינות מאד (זו תהיה, מן הסתם, הדרישה הראשונה של מפעילי השירותים האלה מן היצרנים) ונוחות לתחזוקה מהירה - כלומר פחות מכונאים. |
|
||||
|
||||
ייצור המוני במדפסות תלת מימד לא יקרה בימי חיינו. |
|
||||
|
||||
ומכונאי הרכב יעברו הסבה להיות מכונאי מדפסות תלת-מימד. |
|
||||
|
||||
למה צריך מכונאי למדפסת תלת-מימד? היא התקלקלה? תדפיס חדשה. |
|
||||
|
||||
''הכנס בורג א' לזיז ב''' - אייזק אסימוב, הסיפור כמדומני הכי קצר שכתב (וכמדומנימני, זה היה המענה לאתגר שהוצב לו לכתוב סיפור מד''ב בהפסקה של תוכנית אירוח בטלוויזיה). |
|
||||
|
||||
ממתי קטע מהוראות הרכבה של איקאה הוא סיפור מד"ב? |
|
||||
|
||||
מאז שאייזק אסימוב כתב את הסיפור הזה? (לפני איזה שישים שנה נראה לי) |
|
||||
|
||||
אני מניח שאייזק אסימוב גם כתב בימי חייו רשימות למכולת. זה לא הופך אותן לסיפורי מד''ב. |
|
||||
|
||||
לא לא, באמת יש סיפור מד''ב כזה(שאורכו עמוד אחד, אני נתתי את הכותרת), הוא התפרסם בעברית באחד האוספים שלו. |
|
||||
|
||||
אני דווקא שמעתי פעם את הסיפור הכי קצר שנכתב. |
|
||||
|
||||
טוב, הכי קצר שנכתב הוא כמה מילים בודדות, לא על זה מדובר. (אחת הגרסאות למד''ב הכי קצר היא ''האדם האחרון ישב בחדרו. לפתע נשמעה נקישה בדלת''). |
|
||||
|
||||
כן, זה הסיפור. יש בו את האלמנטים הפורמלים של סיפור, וסיפור טוב. כל סיפור ארוך מממנו רק יעורר ויכוח סרק על מספר המשפטים או אורך הפסקה. |
|
||||
|
||||
ואפרופו, באותה הזדמנות ששמעתי על הסיפור הקצר ביותר, שמעתי גם את השיר הקצר ביותר בעולם. |
|
||||
|
||||
וואו, קצר ב-3 שניות מ-Her Majesty. |
|
||||
|
||||
פיטר סלרס שר ג'ורג' גרשווין קצר בכחצי (אם תוריד את ההקדמה). |
|
||||
|
||||
זה אתה שציטטת לא מזמן מהזיכרון - זה גם בזיכרון שלי - את דורי בן זאב שר "כושי כלב קט, קאט!" |
|
||||
|
||||
וכמובן יש את דני רובס בשבתו כג'ימי אוחנה: "את המנגינה הזו אי אפשר להפסי. אפשר". |
|
||||
|
||||
ואת טרגדיית הנעורים ''רינה - השמינה'' |
|
||||
|
||||
יש עכשיו שניים, אלכס אפשטיין ואברי הרלינג, שמפרסמים לפעמים ב"הארץ תרבות וספרות"1 סיפורים של חמישה-שישה משפטים כל אחד, לפעמים פחות, שלחלקם יש מאפיינים של מד"ב, ורובם מקסימים. אפשטיין מוכר עכשיו ספר קצר עם 101 כאלה. 1 אל תשאלו למה אני טורח לפתוח את זה, בעיקר סטייה נפשית, אבל שני אלה נותנים קצת סיבה. |
|
||||
|
||||
תודה על ההמלצה. 1 מה כל כך נורא במוסף הנ"ל, שזכה להשמצה מצדך? |
|
||||
|
||||
אתה שואל מסקרנות, כי טרם הספיקות, או מאי-הסכמה, כי אתה חושב שזה מוסף מעניין, רלוונטי ורב-קוראים? (אני מניח שהראשון, והנה עניתי, אם כי אתה כנראה לא מדמיין נכונה עד כמה הוא משמעמם ולא רלוונטי לכלום. אני מנחש שאחוז זעום מקוראי הארץ פותחים אותו. וקוראי הארץ הם הרי סוג של אליטה אינטלקטואלית, אנשים שחושבים שהם חושבים.) |
|
||||
|
||||
כנראה לא זה ולא זה. בשנים הארוכות שאני מנוי על העיתון הנדון, חלפתי מן הסתם גם על המדור הזה, וודאי כשעיתותי היו יותר בידיי1. אני מסכים שהוא לא המדור הכי חשוב בעיתון, והוא לא זה שאני מבקר בו הכי הרבה. אבל ממה שזכור לי מהעבר, קראתי בו כמה ביקורות ספרים מעניינות, ולעיתים (רחוקות) אפילו חטאתי בקריאת איזה שיר או בעיון במאמר הפותח הארכני שמספר על תלאותיו של המשורר היהודי מעופפוביץ' בנסיעותיו מפלונסק לשמונסק וחוזר חלילה. אני מסכים שזה לא בדיוק מה שרלוונטי ליום יום, כמו מוסף הכלכלה המצויין של העיתון הזה, אבל מוסף עם ביקורת ספרות נשמע לי רעיון לא כל כך מופרך, ועיתון הארץ לא המציא את זה. עיתונים גדולים ומכובדים בחו"ל מתגאים במוספים שכאלה. ובאשר לרב-קוראים - ללא ספק יש לו יותר קוראים מלאייל, וזה לא נראה לי הפרמטר היחיד שאין בלתו. כמה קוראים לדעתך מנסים לפתור3 את חידת השחמט השבועית2? 1 זה אומר בטרם הייתי לאבא, כמובן. היום יש לי זמן אולי בסוף השבוע, במקרה הטוב. 2 שהיא חלק ממוסף סוף השבוע של הארץ, שעליו אני מוכן לומר בפה מלא שהוא מצויין ומלא בפינות קטנות ומשעשעות, כמו במאמרים שבאמת מלמדים אותך משהו. 3 ומתעצבנים כשגם כשנותנים שם את הפתרון, לא נותנים אותו עד הסוף. |
|
||||
|
||||
את "הארץ תרבות וספרות" עורך בני ציפר [ויקיפדיה]. מיזנטרופ, אנטישמי, אנטי ציוני ובן אדם מעצבן בכל קנה מידה. איפה הוא ואיפה ברונובסקי. הבעיה העקרית עם המוסף הזה היא שרוח העורך שורה (ומעיקה) על רוב התוכן. |
|
||||
|
||||
לא שאני חובב גדול של ביקורת תרבות, ספרות ושירה (ואני גם לא מנוי על הארץ), אבל מאז שציפר עורך את המוסף הנ''ל אני מחרים אותו (כשאני מבקר אצל הוריי שהם כן מנויים). |
|
||||
|
||||
אני יודע את זה, ואפילו מסכים עם חלק מהתיאורים שלך. מהמעט שקראתי אותו, ראיתי שכשציפר עוסק בספרות, יש לו דברים מעניינים להגיד וידע עשיר ורחב. כשהוא מתעסק בדברים אחרים, גם הוא1 הפך את פרובוקציותו לאומנותו, מה שהביא לו בזמנו הרבה טוקבקים זועמים, כשההרבה כאן חשוב כמובן יותר מהזועמים. ואצלו ההנאה מהפרובוקציה ומהתגובות אליה הרבה יותר גלויה מאשר אצל אחרים. 1 ממש לא היחיד בעיתונאי הארץ |
|
||||
|
||||
אני הייתי משוכנעת שמחזיקים אותו בהארץ רק בשביל שיכתוב מאמרי דיעה מקפיצים שיגרמו להמוני קוראים נזעמים להכנס לאתר. |
|
||||
|
||||
הציפר מכה שנית במאמר מבריק על שרה נתניהו - מבריק, כי אני יכול לראות אותו מחייך מדושן עונג מתחת לשפמו בעודו כותב את המאמר ההזוי אך המוצלח פרובוקטיבית (כמו שמראים הטוקבקיסטים) הזה. |
|
||||
|
||||
במדינה המפגרת שלנו יש כל כך הרבה פרות קדושות, לכל כך הרבה קבוצות שונות באוכלוסיה, כך שמספיק לשים שתי מילים זו ליד זו על מנת ליצור פרובוקציה. |
|
||||
|
||||
היטלר צדק! |
|
||||
|
||||
לא נכון. |
|
||||
|
||||
קהל קוראי הארץ אינם קבוצה כל כך הטרוגנית. בני ציפר מחבר מאמרים שיקפיצו גם אותם. ובכוונה תחילה. |
|
||||
|
||||
את הסטייה של השחתת זמן על עלעול ב"תרבות וספרות" התחלתי עוד בזמן ברונובסקי. הוא היה אינטלקטואל ופובליציסט מעמיק ומוצלח לאין שיעור מציפר, אבל המוסף שלו - אם זכרוני אינו מאוד מטעני - ענה בדיוק לתיאור שלי מתגובה 645093. למעשה נראה לי שציפר בחר, אולי במודע, להמשיך בדבקות את דרכו של ברונובסקי1. ציפר משקף בטור שלו שלא בתו"ס את כל התכונות השליליות שכתבת, והטור הזה אכן נורא, אבל מסיבות הפוכות בדיוק לסיבות שעושות את תו"ס לנורא. החריגה הגדולה מרוח ברונובסקי, וממה שכתבתי בתגובה 645093, היא הבמה שציפר נותן לאחרונה בתו"ס ל"ערס פואטיקה". זה נראה כמשקף בדיוק את רוח העורך: עכשוויות, רלוונטיות, באזז, פרובוקציה ושטחיות (אפילו אם הם צודקים). וזה חריג מאוד בתו"ס, לא רק לדעתי אלא גם לדעת מדור המכתבים למערכת, שמראה על ריגשה קשה שזה מעורר בקרב עשרת הקוראים הנאמנים של המוסף. 1 ברונובסקי היה הראשון שלי, אני לא יודע אם הוא ייסד את הקו הזה או ירש אותו מקודמיו. נדמה לי שבין לבין היה בני מר, וזה היה אותו דבר. היום בני מר עורך את "ספרים", וזה שונה לגמרי מתו"ס ודומה למדי ל"ספרים" תחת עורכים קודמים. |
|
||||
|
||||
המוסף של ברונובסקי גילה לי את בורחס ואת מורקמי ואת שמבורסקה ואת נייפול ואת סאראמאגו (לפני שזכו בנובל), וכנראה עוד כמה ששכחתי. המוסף של ציפר גילה לי את אורחן פאמוק. ניחא. לציפר הטיה חזקה לתרבות של תורכיה והלבאנט. היא בהחלט ניכרת במוסף. לברונובסקי היתה ראיה הרבה יותר רחבה של העולם התרבותי (עם קצת הטייה לדרום אמריקה). |
|
||||
|
||||
אתה כנראה צודק. |
|
||||
|
||||
בענין הערס פואטיקה אני לגמרי איתך. שני שירים שכאלה שקראתי השנה הספיקו להבין לאן הרוח נושבת ולהתעל מהתופעה מכאן והלאה (ולא, הם לא תמיד צודקים). |
|
||||
|
||||
ואפילו מוסף "ספרים" מתדרדר לתחתית החבית כשהוא מפרסם השבוע ביקורת לספר לימוד בביולוגיה, שנכתבה על ידי בריאתן שמנצל את המאמר כדי לשטוח את בורותו ומשנתו הטחונה לעייפה נגד תיאוריית האבולוציה. מה השלב הבא - אסטרולוג כותב ביקורת על ספר ללימוד קוסמולוגיה? אני הופתעתי מאד כשקראתי את המאמר בסוף השבוע, ומסתבר שגם שאר קוראי הארץ לא נשארו אדישים: 'מתקפה על האבולוציה ב"הארץ"? ועוד במדור ספרים?' |
|
||||
|
||||
רק לידיעה, דורון קורן הוא תלמידו של בריאתן (וגם שולל ביקורת המקרא) אחר, מנחם בן. |
|
||||
|
||||
אה, אז גם לבריאתנות יש אבולוציה? אגב, אם זכרוני אינו מטעני, נדמה לי שאותו מנחם בן בכובעו כביולוג טען שמחלת האיידס איננה נובעת מוירוס ה-HIV. |
|
||||
|
||||
הוא גם המליץ לבהות בשמש כל יום כמה דקות, ונענש על טיפשותו1 באופן הולם2 (הולם בהנחה שאף אחד לא הקשיב לו, אחרת העונש לא מספיק). 1 האירוניה היא שעל טיפשות בסדר גודל כזה הוא בקלות היה יכול להיות מועמד לפרס דארווין. |
|
||||
|
||||
תגובה מזעזעת. אני מאוד מקווה שכתבת מתוך בורות ולא מרשעות. |
|
||||
|
||||
הוא לא כתב שהוא עומד בכל הקריטריונים. עוד על אנשים שבוהים בשמש, בפרק של "ספק סביר" על הנושא. ר' שם גם קישורים. למען מי שלא יטרח לקרוא או לשמוע: כן, בהייה רצופה בשמש גורמת נזקים לעין. |
|
||||
|
||||
בורות, אבל אתמהה מדוע חשבת שלטרגדיה הזו התכוונתי... העונש ההולם על בהיה בשמש מרצון, תוך התעלמות מאזהרות וניסיון לשכנע אחרת לעשות כמוך, הוא פגיעה בראיה ולכך כיוונתי. |
|
||||
|
||||
חשבתי שב''פרס דרווין'' התכוונת לבת שלו. |
|
||||
|
||||
כן, זה היה מעצבן. אבל כדי לאזן במשהו, יש לציין שזה טור קבוע שלו על ספרי לימוד. עד כה הוא ביקר ספרי לימוד בלשון, ספרות ותנ''ך. אני חושב שזה פרויקט ראוי, ושבעיקר דבריו הוא די קלע למטרה, כשביקר את היובש האקדמי המצמית הנושב מהספרים האלו. גם בביקורת על ספר הביולוגיה הוא התמקד באקדמיות (לדבריו, המצב לא מזהיר אבל לא נורא), ורק בסוף דחף את הבריאתנות. אני חושב שכל אדם משכיל במידה סבירה כשיר לבקר ברוח זו ספר לימוד לבית ספר, גם אם הוא לא מומחה לתחום (יש בזה אפילו יתרון) ואפילו אם הוא מחזיק בעמדה שגויה קשות על נכונותה של הפרדיגמה כולה. אני כעורך הייתי משאיר את רוב הביקורת, ורק חותך את הקטע המביך על הבריאתנות. |
|
||||
|
||||
כן, חיתוך השליש הזה מהמאמר היה תורם לו רבות. |
|
||||
|
||||
איזה צחוק. התחלתי לקרוא את מאמר הביקורת ונטשתי באמצע, כנראה בדיוק לקראת החלק המעניין, כי הביקורת נראתה לי עוד יותר דידקטית מספר הלימוד. חילופי הדברים כאן הריצו אותי להשלים את הקריאה ומסתבר שתחושתי היתה נכונה. ולנושא: אמנם הבריאתנות אינה תורה מדעית ולא צריכה להלמד בבית הספר, אבל אני מסכים עם מקצת הביקורת על כך שהאבולוציה נלמדת לא כתאוריה מדעית (הטובה ביותר שיש כרגע) אלא כאמת מוחלטת. ככל שאני זוכר ספר הלימוד הנדון היה לחט"ב ובגיל הזה תלמידים כבר יכולים להחשף לגוונים במקום השחור-לבן של בית הספר היסודי, למשל לכשלון הלמארקיזם וחזרתו המהוססת לאחרונה. |
|
||||
|
||||
גם הלמארקיזם, במידה שהוא חוזר, עושה זאת במסגרת תורת האבלוציה. אני לא מכיר אפילו רמז לראיה שמערערת על התמונה הגדולה שלה - בניגוד למשתמע מדבריך, לפיה היא איזה הסבר שהביולוגיים נאלצים לחיות איתו בזמן שהם מחפשים אחד מוצלח יותר (בדומה, אולי, לפיזיקאים והמודל הסטנדרטי). בעניין פרטיה יש כמובן שאלות פתוחות, חילוקי דיעות וזרם של תגליות חדשות (אני מתאר לעצמי שאתה מצוי בעניינים, פחות-או-יותר, לאור רמזיך לאפיגנטיקה), אבל המסגרת הכללית - תאורטית ואמפירית - היא מאד מוצקה ויציבה. גילוי שיערער עליה באופן מהותי יתקבל כהפתעה עצומה. אני תומך לחלוטין בחינוך לחשיבה ביקורתית וספקנות, אבל לדעתי זה רעיון גרוע ליישם גישה כזו על תלמידי חט''ב בישראל, תוך שימוש בתחומי ידע שהם מוצקים במיוחד מחד אבל ''שנויים במחלוקת'' מבחינות לא עניינינות מאידך (פוליטיות ואידיאולוגיות) כמצע. התוצאה תהיה עדר של אנשים שחושבים שהכל שגוי או נכון באותה מידה, והאמת היא עניין של אמונה. יש לחכות שהתלמידים יתבגרו וישיכילו, או להשתמש במצע בדוגמאות קלות יותר וטעונות פחות. |
|
||||
|
||||
אני מבין את החשש, אבל כמו שאפשר לספר איך תאוריית המפץ הגדול (שאוששה אמפירית כל כך טוב) החליפה את היקום הסטטי, אפשר לספר איך האבולוציה החליפה את הלמרקיזם. כך התלמידים מקבלים את המדע כמגדל שנבנה קוביות קוביות ולא כתורה מסיני. הרי כל המהות של חשיבה מדעית היא הנסיון להסביר טוב יותר ויותר את עולם התופעות. אז כמו שהמפץ הגדול הוא הסבר להסחה לאדום וניבא את קרינת הרקע שהיקום הסטאטי לא יכול להסביר, כך האבולוציה מסבירה גם את התוספתן וגם את צוואר הג'ירפה ואוששה ע"י הגנטיקה. מדוע לא להראות לתלמידים את דרך עבודתו של המדע במקום רק את התוצאות? |
|
||||
|
||||
פרט להסתייגות מהנוסח "האבולוציה החליפה את הלמרקיזם"*, אני מסכים. * למרק הוא מחלוצי תורת האבלוציה, והיה אולי הראשון שדן באפשרות שמוצאם של מינים הוא במינים אחרים, בהתמיינות של מינים כהסבר האולטימטיבי למגוון הביולוגי - ובכלל בתאוריה של מוצא משותף לכל עולם החי. |
|
||||
|
||||
אתה בטוח שלא מראים זאת כך לתלמידים? כשאני למדתי ביולוגיה בחט"ב ובתיכון הציגו זאת בדיוק כך (ספציפית, עם למרק). בפיזיקה, אגב, לא, שם זה באמת אמת מוחלטת (וחסרת עניין). |
|
||||
|
||||
בספר הלימוד המבוקר לא הראו זאת כך. שפר עליך גורלך- אותי לימדו רק אמיתות נחרצות. אבל זה היה מזמן, כשהיינו יפים וצודקים. |
|
||||
|
||||
יפים וצודקים וצעירים, התכוונת לומר. |
|
||||
|
||||
מה שעומר אמר (בניסוח נאה משלי). |
|
||||
|
||||
עוד תגובות למאמר של דורון קורן: מכתב הפרופסורים נגד מבקר תיאוריית האבולוציה. ("מכתב הפרופסורים" זה על משקל "מכתב השמיניסטים"?) להערכתי הפרסום המקורי היה פרובוקציה מתוכננת מצד "הארץ", ועל זה יש לי רק להצטער. |
|
||||
|
||||
מנחם בן פרסם לפני שבוע ב"הארץ" טור בגנות האבולוציה, והיום ארז גרטי ענה לו יפה. האם הפרובוקציה המיותרת הזאת צפויה עכשיו להופיע בתדירות של פעם בשלוש שנים? |
|
||||
|
||||
אם היית מציץ ב''רוטר'' היית רואה אותה מופיעה פעם בשלושה ימים (שלא לומר שלוש שעות). |
|
||||
|
||||
אז זהו, שמ''הארץ'' אני מצפה להרבה יותר. אין הצדקה עיתונאית אמיתית לפרסום הטור ההוא של מנחם בן - סתם מלכודת טוקבקים ורעש. |
|
||||
|
||||
א. אתה צודק. ב. זה לא "סתם" - טוקבקים ורעש הם מן הסתם (הא!) בין הפרמטרים שעיתונאים נשפטים עליהם היום. ג. אצל 'הארץ'יש עוד כמה כאלה (מלכודות טו"ר), אז קשה להתפלא מדי. |
|
||||
|
||||
במה עדיף ביג על מנחם? ________________ תשובה: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5002579,00.h... |
|
||||
|
||||
צב"ר! |
|
||||
|
||||
"ידידי ח' לא ישכח איך התחיל סיפור עלייתו המטאורית ואיך הוא נגמר. במשך שנים הוא ערך את מדור השחמט בעיתון. כשמצב העיתון הידרדר, בוטל המדור והוא התבקש לכתוב מאמרים בענייני השעה. ידידי ח' נהפך לפובליציסט. מעולם לא היה לוחם גדול. מאמריו היו תמיד נבונים ומתונים, וקראו, כמקובל, להתפטרות של בנימין נתניהו ולפינוי התנחלויות. המאמרים לא היו מרגשים במיוחד, אבל קוראי העיתון מצאו בהם הד נבון ומתון לדעתם...." יוסי קליין על עלייתו ונפילתו של בני ציפר(?) |
|
||||
|
||||
אתה מודע לזה שלצד "תרבות וספרות" יש להארץ גם מוסף "ספרים", נכון? נראה לי שבהארץ החליטו על ייסוד "ספרים" כדי לקבל את מה שתו"ס היה אמור להיות. משהו שמקביל למוספי ספרות שמקובלים, כפי שאתה כותב, בעיתונים מכובדים בעולם. (למה הם לא יכלו פשוט לנער את תו"ס אני לא יודע. אולי בגלל שזה מעט דפים בגודל רחב מאוד, באמת קשה לניעור). "ספרים" הוא בעיקר ביקורות על ספרים חדשים, כשהקו הוא לסקור בעיקר את הספרים הבולטים בשוק1, וספרים שנוגעים לסוגיות של אקטואליה ותרבות שנתקלים בהם בעיתון גם מחוץ למוספי הספרות. יש גם אזוטריה, אבל במשורה. זה מה שמבטיח לו רלוונטיות, ועניין לקוראים רבים. וזה לא מונע ממנו להיות תרבותי וספרותי, ההפך. המוקד של "תרבות וספרות" הוא אזוטריה. כתבת את זה: מאמר ארכני שמספר על תלאותיו של המשורר היהודי מעופפוביץ' בנסיעותיו מפלונסק לשמונסק וחוזר חלילה. ובהכללה, לא עיסוק בספרות, אלא עיסוק בסופרים. ובתנאי שיהיו מתים מזה חמישים שנה, ואם הם מתים טריים יותר אז שלא שמעו עליהם יותר מתריסר אנשים. ויש עוד הרבה במוסף: שירה צרפתית מהמאה ה-19, שירה גרמנית מהמאה ה-18, שירה אכדית מהמאה העשרים, אבל מהצד הלא נכון של ישו. סקירת ניתוחו המהפכני של ז'יל דלז מ-1958 את הסאבטקסט של תרבות הסופרמרקטים בארה"ב. תרגומים של רמי סערי לסיפורים קצרצרים מיוונית, אלבנית ופינית2, בצירוף קורות חיי המחברת על השנים הארוכות שלה בכלא, פוליטית. ושירים, בעיקר של אותם עשרה משוררים שוב ושוב. האמת, עכשיו כשאני כותב את זה, אפשר לראות כאן מגמה: אולי העורך רוצה מוסף דווקא עם מה שלא בולט בשוק, דווקא עם מה שמתרחק מכל נגיעה בסוגיות שנתקלים בהם בשאר העיתון, דווקא עם תרבות שאין לה כרגע באזז תרבותי. בתיאוריה, זה נשמע גם לי מקסים. קצת אקספיזם ושקט לשבת, מה רע. אבל זה לא עובד. אוסף של פכים מעולמות עניין נישתיים יכול להיות נהדר, אם מאמר טיפוסי בו יפנה למי שלא מצוי בנישה, וינסה להראות לו כמה קסם יש בה, או חשיבות, או רלוונטיות למשהו שמקובל כחשוב. רוב המאמרים בתו"ס מניחים כמובן מאליו שאין דבר יותר מרתק או חשוב מתיאולוגיה של המאה התשיעית, וצוללים הישר לדיון בהשפעת כתבי אקווינס על הגותו של רבי ירמיהו הכורך מקורסיקה. חוץ מזה, יש בעולם (ואפילו בארץ) המון נישות תרבותיות, ותו"ס מדשדש לרוב באותן מעטות. זה יוצר תחושה של קליקה של כותבים, או לחילופין חוסר פתיחות של העורך. בסיכום, העריכה של תו"ס נראית לי פשוט גחמנית, ומכעיסה. אפילו מוציאה שם רע לתרבות. לפני שאני גומר את התגובה, רק אציין שמאמר אחד מתו"ס היה בעיני מספיק מעניין להביא אותו לאייל: דיון 3449. וחוץ מזה, שני דברים שמקשטים את תו"ס לעיתים קרובות ושכן נראים לי ראויים מאוד לקהל רחב למדי: אותם סיפורונים שהזכרתי של אפשטיין והרלינג, ותרגומים לשירה פולנית של שימבורסקה ושות'. 1 בזאת אני רוצה להסב את תשומת לבכם לעובדה שיש ספר אחד, יצירת מופת כבירה ששינתה את פני האנושות, שיצא בעברית לפני שלוש שנים בתרגום מזהיר שהרעיד את אמות הספים, ולא זכה להתייחסות ב"ספרים" (חוץ מביקור חטוף ברשימת רבי המכר). לא, זה בסדר, שטויות, אני לא עוסק בזה. באמת אין צורך.3 2 לאלה דווקא יש לי פינה חמה. אני לא יכול להיות אדיש למי שיודע לתרגם מכל השפות האלה - לא צחקתי כאן, אלו באמת שלוש שפות שהוא מתרגם מהן, לצד טורקית, הונגרית, אסטונית, פורטוגזית, ולמרבה הבנאליות, ספרדית. והוא באמת גאון בתרגום, כשמה שחשוב לצורך זה הוא לא שליטה בשפת המקור אלא יותר שליטה בשפת היעד, והבנת נפש המחברים. אבל בסופו של דבר, הבחירה לפרסם תרגומים לסיפורים האלה היא אזוטריה, אפילו קיצונית, עוד יותר מרוב המוסף. 3 שירה פולנית. אבל מאסכולה אחרת משל שיבמורסקה ושות'. |
|
||||
|
||||
יפה מאד כתבת. אני מחבב בתו''ס את הטור (החדש יחסית, כמדומני) של אברהם בלבן, אם כי לרוב אני לא כל כך רואה איך הוא קשור לתרבות, או לספרות. |
|
||||
|
||||
תגובה מפורטת ומאירת עיניים. אכן נראה לי שאני איכשהו הכללתי את ביקורות הספרים במוסף, ולא ביצעתי את ההבדלה החשובה ביניהם. 3א - גם אני הכרתי את שימבורסקה דרך המוסף. 3ב - דומני שאני מחזיק בביתי עותק של הספר המדובר ובתרגום מזהיר. |
|
||||
|
||||
חלק מהדברים האלה כבר לא נמצאים היום. קרבורטור, למשל, לא קיים באף מכונית שנמכרה בישראל בעשרים השנים האחרונות - מאז כניסת הממיר הקטליטי למכוניות. גם קלאץ' אין ברוב המכוניות בישראל, והרכיבים החשמליים שאתה מזכיר גם הם קצת שונים. דיפרנציאל, לעומת זאת, יהיה נחוץ בכל מכונית שבה מנוע אחד מניע גלגלים בשני הצדדים. מכוניות לא תודפסנה במדפסות תלת-ממד. באופן כללי, כל מוצר שמיוצר בייצור המוני, בוודאי מוצר מורכב כמו מכונית, יהיה תמיד גם איכותי וגם זול יותר בשיטת הייצור הקלאסית. היתרון של מדפסות תלת-ממד יהיה אך ורק במוצרים שיש לייצר אותם בסדרות יצור קטנות מאד - פריט אחד או פריטים בודדים בהתאמה אישית. ה-hype סביב הטכנולוגיה הזו הוא הרבה מעל ומעבר למה שהיא מצדיקה. |
|
||||
|
||||
אין לנו ברירה אלא לחיות עם דיליי בין שוק העבודה לשוק ההכשרה, זה נכון. אבל זה משפיע אחרת על הכשרה מקצועית למבוגרים מאשר על בתי ספר מקצועיים. אצל מבוגרים אתה דוחה את ההשקעה - ומכאן, גם את הויתור על אופציות אחרות - עד סמוך למימוש שלה, ואז עושה את ההכשרה מהר ותכליתי. וכמו כן, אתה נותן לבעל העניין לקחת את הסיכון עבור עצמו, כשהוא בוגר. לכן אני חושב שזה שיקול מאוד משמעותי בדיון הנוכחי. |
|
||||
|
||||
מה שגורם להבדל הזה במקרה המיוחד של ישראל הוא רק הצבא. לבוגר תיכון אמריקאי אין שום מניעה להתחיל מיד לעבוד במקצוע שהוא הוכשר לו בתיכון. וכמו שנאמר, בוגר תיכון עם מקצוע שיש לו בגרות, יכול גם להחליט בגיל 18** (==21, שוב בגלל הצבא) ללמוד משהו אחר. ואז להשלים בגרות אקסטרנית וללכת לאוניברסיטה. אבל יש לו כבר רשת בטחון כלשהי. |
|
||||
|
||||
כתבתי כמה הבדלים, את כולם זיקקת להפרש פאזה של שלוש שנים? נסה שוב. |
|
||||
|
||||
על חלק מהשאר עניתי בתגובה 644942, שהיא ככלל מתארת את דעתי היותר עקרונית בענין. |
|
||||
|
||||
הצורך במכונאי רכב ירד גם ירד; מנוע מודרני אמין בהרבה מזה שלפני עשרים ובוודאי ארבעים שנה. בדוק כמה שנות אחריות העזו היצרנים להציע לפני עשרים ולפני ארבעים שנה. בישראל רמת המינוע עולה בהתמדה ולכן אתה לא שם לב לזה. אגב, סביר שבעתיד המכונאות תיעלם או תצטמצם מאד משום שכמו במכשירים אחרים, תפקידו של המכונאי יצטמצם בקבלת החלטה לשלוף את המנוע (או מודול אחר כלשהו) מן האוטו ולשלוח אותו ליצרן ובמקומו להכניס מודול חדש - אם מישהו יתקן את המנוע הזה, זה לא יהיה המכונאי במוסך. |
|
||||
|
||||
מנוע מודרני אמין פי שתיים, לפי הזמנים בין טיפולים, אבל מספר הרכבים גדל, לא רק בישראל אלא בכל העולם. לכן הביקוש למכונאי לא ירד. על זה שהאוטו מכיל לא רק מנוע כבר פירטנו וחבל לחזור על זה שוב. |
|
||||
|
||||
כבר כתבתי בתגובה אחרת על כך שכאשר נגיע לנהיגה אוטונומית, מספר המכוניות צפוי להצטמצם (לפי מחקר שנערך בסטאנפורד, עד כדי 90%). גם בלי זה, מדינה מפותחת מגיעה בסופו של דבר לרוויה של רמת המינוע ומספר המכוניות בה עולה מאותו רגע באופן חופף פחות או יותר לגידול באוכלוסיה ובתמ"ג - שהוא אטי יותר מהשיפור באמינות. הזכרתי גם שעבודת המכונאי תלך ותצטמצם, מתיקון תקלות להחלפת מודולים (כבר היום, למשל, אף אחד לא עושה יותר אוברול, אם צריך ויש טעם בכך פשוט מחליפים מנוע). |
|
||||
|
||||
נראה לי שמה שימנע את התחזית הורודה במחקר הזה על שיתוף מכוניות היא הפסיכולוגיה, לא הטכנולוגיה. כבר היום מאות אלפי שעות נסיעה יכלו להיחסך לו אנשים שעובדים באותו מקום היו חולקים רכבים, ועדיין זה קורה באחוזים זניחים להפתיע. איטי יותר מהשיפור באמינות? אוכלוסית ישראל שילשה את עצמה כמעט בארבעת העשורים האחרונים, והמכוניות עדיין רואות מוסך כל שנה. כמו שאמרתי, התקופות בין טיפולים הוכפלו, לא יותר. (בפעם השלישית שאני אומר שאוטו זה לא רק מנוע זה יצליח?) |
|
||||
|
||||
הפסקה הראשונה שלך נכונה אם מה שמגביל היום את הנסיעה המשותפת לעבודה הוא בעיקר הרתיעה מלנסוע ברכב שאינו שלך. לזה באמת רכב אוטומטי לא יעזור. יש המון אספקטים אחרים שבהם הוא הרבה יותר נוח מנסיעה משותפת. חשוב על כך שמהרגע שהוא הגיע אליך הביתה ועד שתגיע לעבודה, הוא רק שלך, ואתה יכול לעשות איתו איזה סידורים שצריך בדרך. אתה לא צריך לתזמן את היציאה מהבית עם אחרים. בדרך אתה יכול להאזין לגבעטרון עם באסים רועמים. (רגע, באוטומטי אתה לא מוגבל לאודיו. אתה יכול לקרוא בסתר ב"תרבות וספרות" מאמר מרחיב דעת על גלוית שנה טובה ששלח מרטין בובר לי.ל.פרץ בתרע"ח וכל החוקרים הניחו שהיא אבודה, עד שהתגלתה לפני שנה וחצי. אתה לא צריך לסבול את נחום מהנהלת חשבונות ששואל אותך "נו, אז מה אתה אומר על הנאום של ביבי?" (ואני לא רוצה לדבר על ריח הגוף שלו.) |
|
||||
|
||||
המון סיבות טובות, ועוד לא הזכרנו את החשובה מכולן - שאתה צריך עוד בדרך להביא את הילד לגן. כולל כיסא בטיחות ושאר ירקות. |
|
||||
|
||||
גבעטרון עם באסים רועמים? הבאסים מעמיקים את האפקט של כלי המיתר בתזמורת שלהם. אבל "רועמים"? |
|
||||
|
||||
אנחנו מדברים כאן על רכב שלא תהיה בו אי הנוחות שיש במונית או ברכב שאתה חולק עם מישהו אחר. אתה תכנס, הכסא כבר יהיה מסודר לפי ההעדפות הקבועות שלך, מערכת השמע תמשיך לנגן את המוסיקה ששמעת בבית ובמסך שלפניך תוכל להתחיל כבר לעבוד, או (מה שעדיף, כמובן) להמשיך להגיב באייל. עד שנגיע למימוש החזון הזה הילד שלך כבר לא יהיה בגן, אבל אם הוא יהיה בכתה ד' ויהיה לו חוג כדורסל בקבוצת הילדים המקומית שמתאמנת בקצה השני של העיר, תוכל לשלוח ולהחזיר אותו בשירות הזה ללא סבוכים ודאגות ובלי שתצטרך לתאם עם אשתך מי יוצא מהעבודה מתי ועם איזה אוטו; אפילו אם תחזיקו רכב משלכם, סביר שכבר תרגישו הרבה פחות צורך להחזיק שניים. דודו בן התשעים של אביך שעד היום התעקש לנהוג בקורטינה שקנה ב-1976 אף שהוא כבר בקושי רואה את הכביש ובכלל לא שומע את הצפירות יוכל לוותר סוף סוף ולהגיע לקבוצת הברידג' שלו ללא דאגות. אם הכל גם יעלה לך הרבה פחות מאחזקת רכב היום, נראה לי שבסופו של דבר זה עשוי להציע לאנשים יתרונות שינצחו את הפסיכולוגיה והם יתרגלו. ישראל היא מדינה עם רבוי טבעי גדול בהרבה מהמקובל במדינות המפותחות (שלא לדבר על הגירה משמעותית אליה) ורמת מינוע נמוכה בהרבה מאותן מדינות. לכן קצב העליה של מספר המכוניות כאן הוא גבוה יותר. המכוניות שאני נוסע בהן בשנים האחרונות (או יותר נכון אשתי, כי אני משתדל להתנייד על הקטנוע) לא רואות מוסך להוציא טפול שוטף - ועם כל הכבוד, בשביל להחליף שמן, מים, פילטרים ורפידות בלמים צריך מעט מאד מכונאים. אוטו זה לא רק מנוע אבל כל עוד אתה מדבר על מכונאים אתה מדבר על מנוע והמכניקה הנלווית. ברגע שתדבר על פחחים, רפדים, צבעים, זגגים, פנצ'ר מאכערים, חשמלאי רכב וכו' אתה מדבר על בעלי מקצוע אחרים. אגב, אין לי מושג כמה עבודות פחחות וצבע בשנה חוסכים חיישני ומצלמות הרברס שהפכו נפוצים בשנים האחרונות, אבל אני בטוח שרבות מאד. מערכות למניעת תאונות כמו מובילאיי ודומותיה, במיוחד כאלה שמשולבות בבלימה אוטומטית, תחסוכנה עוד עבודות רבות כאלה (שלא לדבר על עבודות פחחות מהסוג שמבצעים אורתופדים וכירורגים). לא רואים את ההשפעות האלה באופן מיידי אבל אני מאמין שעל פני תקופה של חמש עשרה שנה (מחזור חיים של צי הרכב) הן תהיינה גלויות לעין. |
|
||||
|
||||
כמו שאמרו חכמים ממני, קשה לחזות ובעיקר את העתיד. אז אני לא אכנס לויכוח של מה בדיוק יקרה ובאיזה טכנולוגיה. אולי התסריט שלך יתגשם ואולי לא. גילוי נאות - גם המכוניות שאני נוסע בהן לאחרונה רואות מוסך בעיקר בשביל טיפול שוטף. רק שכשניסיתי להבין למה, עלה בי החשד שאם לפני עשרים שנה קניתי מכונית בת שבע עם הילוכים, היום אנחנו נוסעים במכוניות הרבה יותר חדשות ויקרות. אני מקווה שגם המשכורת שלך עלתה בעשורים האלה, וייתכן שזו הסיבה להפחתת הביקורים במוסך. כי מה לעשות, רכב שעולה 70 אלף שקל יותר בקנייה, יחזיר (כי אחרת אף אחד לא היה משלם עליו את זה) חלק מהעלות העודפת בכך שימנע ממך טיפולים יקרים. אז ביני לבין עצמי הייתי חייב להודות שזאת קצת לא חוכמה להשוות רכב משומש בן עשר שבקושי עולה לירושלים עם מזגן1 לרכב היברידי כמעט חדש שאפילו בעלייה לקסטל הוא מאיץ בקלות. ועוד נקודה חשובה שעלתה בראשי - אני די משוכנע, כמו שהייתי משוכנע כבר לפני עשרים שנה, שטכנולוגית ניתן לעשות רכב שלא צריך מוסך, או כמעט לא צריך מוסך. אבל הגורמים הכלכליים והשיווקיים לא רוצים לייצר רכב כזה, ומונעים יצירה של רכב כזה. כי רכב כזה יקטין להם מאד את ההכנסות מהבלאי והתיקונים. אז למה להן? ואם זה נראה לך כמו קונסירציה מופרכת שאין שום סיכוי שתתרחש במציאות, אז אולי תחשוב פעמיים כשאני אזכיר לך שמכונת כביסה, מכונת גילוח, טלוויזיה, שלא לומר טלפון סלולרי, מתקלקלים היום הרבה יותר מהר ממוצרים דומים מלפני ארבעים שנה. מכונת הגילוח שקיבלתי בגיל 17 עדיין תקינה ועובדת כמו חדשה, שתיים או שלוש שקניתי הרבה יותר מאוחר, החזיקו שנים ספורות והלכו לעולמם.טלפונים סלולרים יוצאים משימוש ומתקלקלים אחרי שלוש-ארבע שנים. למה? אי אפשר בטכנולוגיה של המאה העשרים ואחת ליצור מוצרים יותר עמידים? בטח שאפשר. אבל בניגוד לפתגם החביב כל המ"כ שלי בטירונות, כאן "אין לא יכול - יש לא רוצה". 1 למען האמת לקראת סוף כהונתו, זה הפך לברירה בינארית - או מזגן, או עולים. שניהם ביחד יכול להיגמר רע מאד. |
|
||||
|
||||
בקריאה חוזרת זה דוקא אותו הפתגם בדיוק. |
|
||||
|
||||
יכול להיות שמוצרי חשמל (ואחרים) מתקלקלים היום יותר מהר אבל הם גם זולים יותר? |
|
||||
|
||||
זולים לייצור בוודאי. אני לא בטוח כמה זולים לצרכן1 - מקרר היום עולה כחמשת אלפים שקל, ומכונת כביסה אלפיים-שלושת אלפים. לגבי מקרר, זה היה נכון גם לפני חמש עשרה שנה, אני לא בטוח מה היה לפני ואולי מישהו אחר פה ידע. נעלי נייקי בטח עולות היום לייצור הרבה פחות, כשהכל בסין, מאשר לפני עשרים שנה. המחירים שלהם עלו, וודאי לא ירדו. יש מוצרים שבהם הטענה השלך נכונה בפירוש, אבל מכיוון קצת אחר - סלולרים, לפטופים ומחשבים, גם אם הם שומרים על מחיריהם, הביצועים שלהם גדלים במהירות. אז באותו מחיר מקבלים מוצר הרבה יותר טוב, שניתן לטעון שזה שקול להורדת מחיר עבור אותה נקודת עבודה. אבל בכל מקרה - מאחר והגענו הנה מדיון על אלה שעוסקים בתיקון תקלות של אותם מכשירים - מכונאים, טכנאים וכו' - הטענה שלך רק מחזקת את זה שהצורך בהם גדל, לא קטן. 1 הייתי מנחש שדוגלי השוק החופשי יאמרו (ואולי יצדקו) שמקרר עולה כמה שמוכנים לשלם עבורו, בלי קשר לעלות הייצור שלו. למשל נתון תומך - הדולר ירד בכ-30 אחוז מהשיאים שהיה בהם לפני עשור. מאחר שכמעט כל מוצרי החשמל, מכוניות ושאר אלקטרוניקה מיובאים, היית מצפה לראות ירידה דומה במחירם. ראית? כמו שסבתא שלי היתה אומרת - נא באוזן. |
|
||||
|
||||
5,000 שקל לפני 15 שנה פירושם הרבה יותר כסף מאשר היום. |
|
||||
|
||||
נייקי יוצרו בסין גם לפני 15 שנה. מדד מחירי הלבשה והנעלה ירד ב-15 השנים האחרונות בערך ב-35%. |
|
||||
|
||||
על מה אתה מדבר? קניתי לפני חצי שנה מקרר ומכונת כביסה - שניהם *ביחד* לא עלו 5,000 שקל. מן הסתם לא מדובר במוצרים היקרים ביותר, אבל בהחלט מוצרים שאמורים1 להיות טובים והייתי יכולה להסתפק גם במוצרים קטנים יותר/טובים פחות אם הייתי רוצה לחסוך כמה מאות שקלים. 1 "אמורים" כי עברה חצי שנה אז אין לי מושג מה יהיה מצבם בעוד שנתיים-שלוש. |
|
||||
|
||||
תמיד אפשר להסתפק בפחות, אז בדקתי - מקרר כמו שקניתי, מאותה חברה, בזאפ עולה 5,090 - 4,350, וזה כל כך דומה למה שיש לי, שאפילו הידית של הדלת מעוצבת זהה. אז נכון, היתה קצת אינפלציה, ויכול להיות שבשקלול היתה ירידה של איזה עשרים אחוז. ומכונת כביסה אמרתי שעולה כ-2500, שזה נשמע גם קרוב למה שאמרת. לא חושב שזה מצדיק את 'על מה אתה מדבר'. |
|
||||
|
||||
כאמור, המקרר הידידותי לסביבה חסכוני בחשמל שקניתי לא מזמן עלה חצי מהמקרר שהזכרת, אז כן, חצי מחיר מצדיק בעיני "על מה אתה מדבר"... :) |
|
||||
|
||||
טוב, בפעם הבאה שאני קונה מקרר אני אתייעץ איתך קודם, נראה לי שאת משיגה מחירים יותר טובים :-) |
|
||||
|
||||
מקרר שאתה קונה היום ב-5,000 שקל גדול יותר ויעיל יותר ממקרר שקנית לפני 15 שנה באותו מחיר. |
|
||||
|
||||
מציע לראות את הסרט הדוקומנטרי על Planned Obsolescence. הספרט שמספר איך בתחנת מכבי אש בקליפורניה יש נורה שדולקת כבר מאה שנה (בשנות ה1920 חברות לייצור נורות מכל העולם הסכימו לקצר את אורך חיי הנורות לכ-1000 שעות כדי לא לפגוע ברווחים), איך דו פונט הכניסה פגם מכוון בחומר שמשמש לייצור גרביונים (אחרי שהיא הדגימה שניתן להישתמש בגרביונים לגרירת ג'יפים), ושתוכנת מדפסות מפסיקה להדפיס אחרי 18000 (אאז"נ) דפים. |
|
||||
|
||||
tל דאגה, מאז החוק הדרקוני בקשר לנורות להט, אלה שאני מצליח להשיג מחזיקות בקושי מאה שעות. |
|
||||
|
||||
אבל למה אתה טורח להשיג אותן? |
|
||||
|
||||
אני פשוט שונא את הנורות החדשות המכוערות והמסנוורות עם הגוון החיוור המחליא. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |