בתשובה לנועה ו, 06/10/14 17:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא חושב שהכיוון הזה יועיל לך. גברים-גברים דווקא ישמחו להיות מזוהים כ''שפריץ''. (ואם אני יכול להעיד מעצמי, גם גברים שאינם גברים-גברים, אולי דווקא יותר.) |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
וכ"שפיך"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, זה פחות טוב (לי, ויותר לך)... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומאיפה לדעתך הגיע הכינוי 'תותח'? אני לא אתפלא אם מאותו מקום (אגב, הרבה יותר דומה למילה הנגדית, לא ברור לי למה היה צריך להרחיק לכת עד לנוזלי גוף). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(כי עושה רושם שגברים מרגישים די בנוח כשמצמצמים אותם ל''איבר מין'', כי משום מה ברור להם שזה רק נלווה ליתר סגולותיהם המופלאות. נשים, לעומת זאת, נעלבות, כי הן סבורות שזה מצמצם אותן רק לזה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיבה פשוטה בהרבה. גברים מרגישים נוח עם עצמם הרבה יותר מאשר נשים שטובעות בספקות, שאלות ותהיות לגבי הדימוי העצמי שלהן מכל בחינה שהיא, אבל איכשהו תמיד מאשימות בזה את הגברים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יגדלו אותך כמו שמגדלים נשים, ויקראו לך ''חור'', נראה איך יהיה הדימוי העצמי שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל... אבל הכינוי "חור", או "חורים" הוא לציון ההבדל בין המינים. מה מבדיל בין זכר ונקבה1 מלידה ועד מות, באופן בסיסי, ראשוני, מקיף וכוללני? אבל נטען לעיל שלגברים לא אכפת כשמתייחסים אליהם בתור איבר המין שלהם. הם פשוט חיים עם זה בשלום. איך מגדלים נשים, שזה גורם להן לבעיות בדימוי העצמי? יש לי שתי מחשבות בנושא. אין לי מושג איך זה מרגיש, כי אני מכיר את זה רק כצופה מן הצד ולא מגוף ראשון. אני מתנצל מראש אם אני קרנף בחנות חרסינה. 1. שינויים במצבי הרוח בגלל הורמונים יכולים לגרום לאדם לחשוב שהוא שמן/דפוק/לא מושך/לא יוצלח/טיפש וכו'. 2. כשילדה נכנסת לגיל הנעורים ומגלה את המיניות שלה ומפתחת את הדימוי שלה כאישה, עם זה שהיא מגלה את החשק שלה ואת החשק של אחרים כלפיה, היא גם צריכה להתמודד עם המחזור וכל הנלווה אליו. ככה שיש ימים שאותו איבר גורם לה להרגיש טוב עם עצמה ועם אחרים, וימים מסויימים שאותו איבר גורם לה להרגיש קצת פחות נעים (הגדרות מפורשות צונזרו כדי לא להיות קרנף בחנות חרסינה). וכל זה לא משנה איך יקראו לה ומה יעשו לה. עצם קיומו של אותו איבר מביא איתו את אותן תקופות, תחושות וחילופי הורמונים. אז אולי, רק אולי... זה בא מבפנים ולא מבחוץ. _______ 1 וסלחי לי שאני משתמש במושגים שאת מערערת עליהם, אבל כרגע אין לי מונחים אחרים להשתמש בהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועכשיו פתאום הסתכלתי למי הגבתי קודם, נוכחתי שזה לך. תודה ושלום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא רק קרנף בחנות חרסינה, אתה גם קרנף בור במיוחד. מחזור וכל הנלווה אליו גורמים לנשים להיות אגרסיביות יותר, לא חסרות-בטחון. אם כבר, אפשר להתייחס לזה הפוך: גברים מייצרים זרע כל הזמן. מכאן - גברים כל הזמן במחזור. איך אפשר לסמוך על גברים?! הם נתונים למתקפות הורמונליות 24/7! מזה כמה ימים אני תוהה: אשה נשאה אותך בקרבה 9 חודשים. אשה הביאה אותך אל העולם, בייסורים ניכרים. אשה הקריבה את יופיה כדי להבטיח את בריאותך. אשה לא ישנה שינת-לילה רצופה במשך שנים(!), בגללך. אשה הקריבה את התפתחותה המקצועית, בשבילך. וכל זה, בשביל מה?! התוצאה היתה שווה את המאמץ? כל זה בשביל לגדל שוביניסט, שונא אדם ושונא חי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמאל'ה, איזה גישה פסימית. התעברות, הריון, לידה ומאמץ בגידול הצאצאים הן התופעות הנפוצות ביותר על פני האדמה. דעות מעוררות סלידה כמו אצל הקרנף קיימות בכל מקום בעולם, ולצערי גם מעשים מעוררי סלידה כמו המעשים שלו אינם כה נדירים ואינם אופייניים אך ורק לו - אנחנו, כאן באייל, לא נוטים להזכיר את זה בויכוחים עליו, אבל זאת האמת. ובכל זאת, לא נראה לי שאמהות ברחבי העולם יושבות בסופו של דבר ועושות את החשבון הזה שאת מציעה, ולא נראה לי שהן אומרות לעצמן לסיכום, שהתוצאה, ילדן הלא מושלם, "לא היתה שווה את המאמץ". לא אמהות ולא אבות, שאינם עוברים את כל מה שעוברות נשים בלידה, אבל הם עובדים קשה, עפי"ר בעבודות פיזיות, שעות ארוכות ביממה, ע"מ להביא לחם לילדיהם - וכך מעבירים רוב הגברים את חייהם. העולם האמיתי איננו בדיוק עולמם של קומץ האיילים והאיילות בעלי ההשכלה ותנאי החיים המשופרים, היושבים בחדר ממוזג ועושים את עבודתם ונוסעים לחופשה אחת לכמה זמן. אני לא זוכר אצל הנשים שחייתי איתן בעבר ולא רואה כיום אצל האישה שאיתי תופעה של אגרסיביות שקשורה במחזור. אני זוכר תופעות יותר קלאסיות - כאבי בטן ואי שקט. אני גם לא זוכר מקריאה שהתופעה הזאת, דווקא אגרסיביות, מוזכרת הרבה בספרות הרלוונטית. טוב, אז אולי זה אומר שגם אני בור במיוחד, למרות שעד כמה שאני יודע, אני לא. נדמה לי שיש איזו נטיה קלה לאגרסיביות בכתיבה שלך, אולי כתבת את התגובה בדיוק ביום הלא נכון בחודש?... :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
PMS הוביל במקרים מסויימים לזיכוי רוצחות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלה? לא קרה לך אף פעם שזוגתך היתה מלאת עצבים, על כל דבר בערך, ואחרי יומיים היא אמרה, "עכשיו ברור למה הייתי כל כך עצבנית..."? אמו של הקרנף, מן הסתם, לא עושה את הדין וחשבון הזה. בשבילה הוא מתנה לעולם. היא גם הצהירה שהוא ילד עדין שאוהב בעלי חיים, בפרשת חיסול החתולים. אבל יתר העולם? יכול לנוד למאמץ. והקרנף עצמו? היה כדאי שיעשה חשבון נפש. או לפחות, שיתן לה קרדיט. ולנשים אחרות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על כל המחמאות, אבל ממה שכן ידוע לקרנף בור במיוחד, מחזור או הריון וכל השינויים ההורמונליים שעוברים אצל נשים, גורמים לשינויים קיצוניים ברגשות, בלי קשר לחוויות של אותו הרגע. פתאום היא שמחה, בפתאום היא עצובה. פתאום היא מרגישה טוב עם עצמה, פתאום רע לה. וגם... זה יכול להגביר אגרסיביות, אצל מי שאגרסיבית מלכתחילה... ההשוואה של יצור זרע לביוץ בורה שבעתיים מכל דבר שתוכלי לייחס לי. זו עובדה מדעית שבתקופות ומצבים מסויימים גוף האישה עובר שינויים הורמונליים שמשפיעים לא רק על מצב הרוח, כי אם גם על הזיכרון ועל יכולות קוגנטיביות אחרות. שינויים כאלה אינם חלק משגרת חייו של הגבר הממוצע. והפיסקה האחרונה שלך, לא קשורה לשום דבר ואין שם שום טיעון. איך העובדה שאשה הרתה, ילדה וגידלה אותי, קשורה לשאלה העובדתית "האם שינויים הורמוליים גורמים לחוסר יציבות רגשית אצל נשים"? אם התשובה חיובית, זה לא משנה. ואם התשובה שלילית, זה לא משנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחזור - בכלל לא. רק אגרסיביות. הריון - אולי. מעט. לידה - כן בהחלט. זכרון - זו שטות במיץ. קח גבר, שלח אותו לרוץ מרתון, מנע ממנו אח"כ שינה של יותר מ-3 שעות ברצף במשך ימים ושבועות, נראה איך יתפקד הזכרון שלו. לא ההורמונים (המשתוללים או לא) גורמים לבעיות זכרון - העדר שינה גורם. כמובן, שיבוא הגבר שלא טרח להתעורר בעצמו (ולא מסוגל להתעורר בעצמו, גם אם יבכה לידו תינוק, ראיתי את זה בעצמי), ויגיד "לא זוכרת? זה ההורמונים". לא, זה לא. זה העדר שינה. מרוצה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב... לא הייתי ממציא. אלה אינם דברים שחוויתי או שאני יכול לחוות, אבל אלה מושגים ידועים שמהווים חלק מהמציאות שלנו. בכל אופן טרחתי והבאתי קישורים. ניתן למצוא עוד רבים אחרים בצירופי מילים שונות בגוגל. מחזור - בערך ויקיפדיה כתוב באופן מעורפל (בפיסקה "תסמיני הוסת") על מצבי רוח משתנים. כאן מציגה הגב' מיכל שלזינגר קשת רחבה של תסמינים, וטוענת שרוב הנשים חוות אותם בדרגות שונות של חומרה. הריון ולידה - כתבה במאקו על פגיעה ביכולות קוגנטיביות בזמן הריון ולאחר לידה. ולמה שטויות במיץ? הרי חוסר שינה שנובע מטיפול בתינוק הוא מצב שמופיע רק לאחר הלידה. ובזמן מחזור והריון? אולי הגבר צריך להתעורר כדי לטפל בתינוקת בוכה שמתעקשת שגם הוא יבכה. לפעמים היא תעיר אותו בכוח. כל התסמינים המוזכרים בקישורים שלעיל, יתרמו ברוב המקרים לירידה בדימוי העצמי. דימוי עצמי של אדם לא עולה רק בגלל שהוא מרגיש מסורבל, או כשהוא פתאום פורץ בבכי או מקבל התקף כעס לא מוסבר, והוא מודע לזה, אז הוא רוצה לבכות/לכעוס עוד יותר. התסמינים האלה הם חוק טבע. מציאות חיים שלא תלויה ולא נולדה בגלל השוביניזם של הקרנף. אבל לפעמים, למצוא שעיר לעזאזל עוזר לשפר את הדימוי העצמי. בבחינת "הוא דפוק יותר ממני, אז אני במצב טוב". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שחוסר שינה פוגע בזיכרון, זה כידוע ההסבר לכך שאנשים עושים ילד שני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם לא זוכרים איך עשו את הראשון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אילו הם היו זוכרים כמה הם סבלו מחוסר שינה, הם לא היו חוזרים על הטעות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעקבות ניסיון פרטי, בדעתי עלה הרעיון ההפוך: תינוקות בוכים בלילה כדי לעייף את הוריהם1, לעקר את הליבידו שלהם, ולהקטין בכך את הסיכוי שתיוולד להם תחרות בשנתיים הקרובות. 1 בואו נודה על האמת, זו בד"כ אימא |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא עבד רוב ההיסטוריה ברוב המקומות. או שלא היה קיים המונח ''תאומים איריים''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המונח יכול להיות קיים גם אם זה עבד בתשעים אחוז מההיסטוריה. מאחר ולאורך ההיסטוריה הליבידו של האישה שיחק כנראה תפקיד פחות מרכזי באקט, ובנוסף דווקא קראתי שבשבטים הלקטים הרווח הרווח (השני בחולם בריש) היה ארבע שנים בין ילדים, לא הייתי פוסל את זה על הסף. כמובן שיכולים להיות עשרות סיבות שונות לריווח הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשבטי-לקטים נהוג להניק, ולהניק תקופה ארוכה (גיל 3-4). כשאשה מיניקה, היא עשויה לא להכנס להריון. זה עובד בעיקר בתזונה לא-מערבית, כשהיא משולבת עם פעילות פיזית (לא חצי שעה הליכה, אלא פעילות פיזית לאורך כל היום. מה שעושה, נניח, אשה שמלקטת צמחים או נודדת ממקום למקום). מנגד, בתזונה מערבית, ובכן - רוב ההיסטוריה, ילדים קרו. לא תוכננו. ודאי אם נשקלל את הנטיה המוזרה למסור את התינוק למינקת, בחלק מהמקומות, בחלק מהזמנים. אגב, אחרי שקראתי את "רובים, חיידקים ופלדה" ראיתי את סיפור הגירוש מגן-עדן באופן אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במילים אחרות, גם אם התינוק בוכה, כביכול, כדי לעייף את הוריו כדי שלא יקומו לו מתחרים, אבא רוצה סקס עכשיו. _ במשפחות של מעמד הפועלים באנגליה של המאה ה-19 מצאו פתרון מושלם לבעיית הבכי בלילה של התינוק / הפעוט. כפית של סירופ-הרדמה-עם-אופיום, והקטן ישן כל הלילה. עבד מצויין גם בשביל לאפשר לאמא לעבוד בלי שיפריעו. אם כי זה קצת-הרבה הרג אותם1 ו/או דפק להם את ההתפתחות. 1 לא כל כך מהשפעת האופיום, כי היו מוהלים ומזייפים ה-כל, גם אופיום. יותר כתוצאה מדילוג על ארוחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בעצם גם מה שאני התכוונתי לומר. אבל לא נורא, מרגע שהאבות התחילו לטפל גם הם בילדים באופן שוויוני יותר, גם הם נעשו עייפים ומותשים, והם בעיקר מעונינים לישון עכשיו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |