בתשובה להפונז, 06/10/14 18:25
 |
|
 |
||
|
||||
 |
צריך להודות שזהו דיון בנוסח "לו היו לסבתא גלגלים" אבל לדעתי תחושתך יסודה בטעות אופטית. נכון אמנם שלאחר הכ"ט בנובמבר אף אחד מן הכוחות שפעלו כנגד ישראל (ההאשמים, המצרים והסורים) לא רצו במדינת לאום פלשתינאית ולמעשה פעלו במידה רבה דוקא כדי להכשיל אותה. אבל מבט מפוקח בפרטי התמונה מעלה מסקנות אחרות: א. המצרים לא באמת התעניינו בהגדרה העצמית הפלשתינאית (או היהודית). מטרתם היתה למנוע מעבדאללה ההאשמי להשתלט על השטח. אני מניח שאילו הצליחו יותר מבחינה צבאית, לא היו בהכרח מנסים להשתלט על השטח ומדינה בשליטת ה"ועד הערבי העליון" (ללא אל חוסייני) ותחת השפעתם היתה מספקת אותם בהחלט. למעשה מה שקרה היה הפוך. כישלונם הצבאי נבע מכך שבמקום להמשיך לכיוון ת"א כאשר יכלו, פיצלו את כוחם ופנו לכיוון דרום חברון כדי לחסום את עבדאללה. ב. הסורים בעיקר לא רצו שעבדאללה יתפוס את חיפה. אבל כפי שבכל מקרה קרה, האינטרס שלהם כאן היה שטחי וללא נכונות לשלם מחירים גבוהים בעדו. ג. עבדאללה שאף להקים ממלכה בחסותו שתכלול את שני עברי הירדן ואת נמל חיפה. יחד עם זאת נדמה לי שהוא הבין שסיכוייו לשלוט באוכלוסייה פלשתינית הנתונה להשפעת ה"ועד הערבי העליון" ואוכלוסיה יהודית תחת השפעת הסוכנו היהודית, היתה דומה ליכולתו של אחיו פייסל לשלוט בסוריה ובעירק. זה היה הרקע לשיחותיו עם גולדה. וע"פ זה גם פעל בהמשך. ברגע שהמצרים אגפו אותו מדרום, הוא התבצר בירושליים ובגדה המערבית ולא ניסה לפרוץ משם. ד. אם מתחשבים בכך שעד הכ"ט בנובמבר היישוב העברי נלחם בעיקר כנגד הפלשתינאים, ובכך שהפלשתינאים, על אף כל הסכסוכים והפילוגים הפנימיים בתוכם פחות או יותר נשמעו לועד הערבי העליון, הרי שאלמלא השתלט עבדאללה ההאשמי על הגדה המערבית, היתה קמ כאן מדינה פלשתינאית מקבילה ועויינת למדינת ישראל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
... והפתרון שלך לכל הסמטוכה הזו היא הקמת "מדינה פלשתינאית מקבילה ועויינת למדינת ישראל"?! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. כתבתי כבר במספר רב של תגובות שאני נוטה לפקפק בישימות ובאתיות של פתרון החלוקה בנוסח שהגדיר נתניהו כ"שתי מדינות לשני עמים". זוהי מסקנה שלי מכישלון ההתנתקות מרצועת עזה. רק לאחרונה, הבנתי שהכישלון של ההתנתקות מעזה כלל איננו הדרדרות המצב הבטחוני כפי שחבריך לדעה מנסים לשכנע. התיאור הימני הזה של כישלון ההתנתקות מיוסד בחלקו על השכחת העובדה שהמצב הבטחוני מול רצועת עזה החל להדרדר עוד לפני ההתנתקות ובחלקו האחר על הערכת יתר של השפעת ישראל על התהליכים בעולם הערבי (בפרט התחזקות הפונדמנטליזם האיסלמי למשל של האחים המוסלמים). ליבוביץ הביע את תמיכתו בהתנתקות 0התנתקות ממש ולא חלוקה מוסכמת), עשרות שנים לפני ההתנתקות, וכבר אז הבהיר שההתנתקות לא מבטיחה שלום עם הפלשתינאים ושהוא כלל אינו מאמין בשלום איתם או עם העולם הערבי. בעיני הכישלון האמיתי של ההתנתקות (ושל הפרוגרמה הליבוביצית) היה בכך שלא הצלחנו להתנתק מן הרצועה ואליבא כל העולם והערבים שלו, עדיין אנו אחראים למצב ולמתרחש שם. אני רואה בכך אינדיקציה לחוסר ההתכנות של חלוקת א"י לשתי מדינות בלתי תלויות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההדרדרות תמיד תהיה במתאם מושלם לכח האכיפה שיש לכוחות הבטחון שלנו | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |