בתשובה לבאלמוניות, 03/10/14 1:15
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הניסוח המשפטי כבודו במקומו מונח ככל שאני יכול לשפוט. אבל בשפה החפשית (ותוך רצון לדייק) אני לא מוצא דרך טובה יותר לתאר איש שהרעיל את הכלב של שכנו מאשר כמי שביצע רצח של חיה. הנרצח אינו אדם, אבל כל יתר היסודות הדרושים לתיאור מעשה כרצח נמצאים בדוגמא הזו לדעתי. אישית אני קצת רגיש לאובדן חיבה, גם כזו שזה מקרוב נודע לי עליה, אבל אין לי דרך לדעת אם התוספות שלהלן יהוו הסבר מניח את הדעת או שרק יעמיקו את שאת הנפש: כשאני מציין שגם אני נהנה במידה מסוימת מהרג חיות אני מדבר על דייג. אני אמנם אוכל (בעצמי או דרך קיבות מקורבות) את הטובין, ומדמה שאני נהנה יותר מהצייד מאשר מההרג עצמו, אבל אני לא יכול שלא לראות את הפקת הסיפוק מהרג של חיות שבבסיס העניין. לגבי הכלבים: כלבתי ההסטורית היתה בוודאי אשמה, ביחד עם כמה חברים, בהרג חתול או שניים - לכאורה (היא מעולם לא נתפסה בשעת מעשה). היא (ואני) גדלנו בישוב בו מרבית הכלבים לא היו קשורים שלא לצורך. את החתולים הפרטיים שלנו היא היתה רק מסמנת מידי פעם, כך שהעורף שלהם היה רטוב קצת באופן תדיר מריר כלבי. (על אף זאת, בחורף, חלקם היו ישנים איתה). עוד לפני כן הכרתי כמה כלבים מזנים וגדלים בלתי צפויים שעסקו בפעילות צייד שכזו. כל זאת ללא אימון בנושא כלל. בהמשך, בכמה מקרים, עבדתי עם כלבים שביצעו טבח כזה או אחר בחתולים, ארנבות, ואווזים-ברווזים. אותן הכלבות האשמות במקרים החמורים יותר הסתובבו במהלך היום בין ילדים (תלמידי רכיבה) והיו בטוחות ומאוזנות בנפשן עד מאוד בשעות העבודה. בלילה ובהנתן פרצה בגדר הן כנראה שתו לשכרה, זה ההסבר היחידי. עם כל זאת - אם קיימים מקרים בהם הכלב מאומן בכוונה תחילה להתקיף חיות קטנות ע"פ פקודה, אני רואה זאת כמשהו מיותר ולא בריא, מכיוון שמדובר בתוקפנות שקל מאוד ללבות אותה ואין שום מיומנות חיובית (או מרשימה) נרכשת בצידה. כפי שאני מוצא הבדל בין ציד יחידני ובררני תוך מעקב-מערב ארוך בתנאים קשים ובין ציד-דובים מהליקופטר. יש עוד הבדל אחד שאני מזהה בין התגובה הרגשית שלי לוידאו המדובר, לבין התגובות שקראתי: אני לא מזדעזע בקלות למראה סבל קצר-מועד של חיות. יתכן שמדובר בנטיה אוטיסטית עד סכיזואידית ויתכן שיש קשר כלשהו לעבודה עם (ועל וב-) חיות. אני כן מזדעזע מסבל ארוך טווח וחסר שיפור בחיות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שים לב, אמרתי "עכשיו זה קצת מקלקל את החיבה" , לא דיברתי על אובדן חיבה במובן הטוטאלי - לא מוכרחים להיות כל כך דרמטיים :-]. ובלאו הכי, בדיעבד הצטערתי על הפסקה המיותרת הזאת עוד לפני תגובתך הנוכחית. מכל מקום, התגובה הנוכחית מיטיבה במשהו את הרגשתי, כנראה לא בהכרח משום ניתוח הנאת ההרג, אלא בעיקר משום שתוספת פרטים אישיים בין שני זרים גמורים ברשת תורמת לאיזושהי תחושה קלה של מעין-היכרות, ואז נוח יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את צודקת (במה שלא אמרת) התגובה שלי כנראה באמת אישית מידיי, הדיון הרלוונטי הוא לגופו של מקרה ולא אדם. תזכורת לעצמי: הריצה בעירום לפני הגלישה באייל, לא אחרי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |