בתשובה לבאלמוניות, 02/10/14 14:20
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא דן בנושא באופן ישיר משלוש סיבות: היגיון, גאווה, זהירות. 1. היגיון. כשאדם מחזיק בדעה מסוימת, קשה מאוד לשנות אותה. בשביל לשנות אותה צריך גם נימוקים חזקים, וגם יושרה חזקה של הצד השני. אם לצד השני אין את היושרה הזו, הוא פשוט לא ירצה להשתכנע ושום דבר לא יעזור. אנשים כל הזמן דורשים מאחרים שיגידו להם את האמת, אבל כשאומרים להם את האמת, הם מוכנים לקבל אותה? ניהלתי פה דיונים וראיתי אנשים מסובבים את עצמם בכחש, מצטטים בשמי דברים שלא אמרתי, וזה לא אכפת להם. הם אפילו לא טורחים לחזור ולהתנצל. אנשים כאלה לא ישתכנעו, ולו מחמת העובדה שהם לא רוצים להשתכנע. מה שמוביל אותנו לנקודה הבאה. 2. גאווה. כפי שציינתי בתגובה אחרת בעבר, אני לא ג'ורג' קוסטנזה. אני לא רץ אחרי אנשים וצועק: חכו, אני יכול להסביר, חכו! כל אחד יכול להפיץ סיפורים, בעיקר בכזה מסע יחצ"נות מאורגן, שבו דאגו שכל אתר חדשות יעשה כתבה, ופרסמו את זה בכל פורום. ועכשיו אני צריך לעבור מאדם לאדם ולעבור איתו על כל הפרטים כדי להוכיח שהם שיקרו? החכמים, אלה שהיה אכפת להם מהפרטים, כבר שאלו את השאלות שלהם בדף של "חתול". משום מה הגיבו להם בתוקפנות יתירה, חסמו אותם ואת השאלות שלהם מהדף, כדי שחלילה לא יערערו את בטחונם של האנשים. מי שלא שואל שאלות ודורש ממני הסברים בגלל ששמו תמונה שלי עם סכין וכתבו מתחת שאני משתמש בסכין כדי לבתר חתולים מיוסרים, לא ראוי לתגובה. הבהרה: אולי את ואחרים בטוחים שאני נתון לסמכותכם ושיפוטכם. שאני חייב לכם דין וחשבון, או צריך למסור את עצמי לחקירתכם כשאתם מציבים לי את האולטימטום: ענה לנו מיד! - אתם אומרים. לא חייב לענות לכם. כל אחד רשאי לחשוב עלי מה שהוא רוצה, ושיערב לו ויבושם לו. כבר בנעורי למדתי את הלקח של דון קישוט. אני לא נלחם בטחנות הרוח. ואולי למרות כל זאת, עם הגישה הנכונה הייתי מקיים דיון, בשביל הדיון. אבל כאן אנו מגיעים לנקודה האחרונה. 3. זהירות. כשהסיפור התחיל בכתבה זניחה ב"מזבלה" (החל כנקמה אישית), שיחסית לרעש שנוצר לאחר מכן, ניפחה ועיוותה את הסיפור בצורה פחות קיצונית, הגבתי בלגלוג. כשגיא לרר צלצל אלי לאפריקה, לא חשבתי שיש לי מה להסתיר, ושוחחתי איתו במשך (משוער) בין 15 ל-20 דקות. תמיד אמרתי שאני אדם ישר ולכן אין לי סודות ואין לי מה להסתיר, והייתי המום כשמכל השיחה הארוכה הזו גיא לרר בחר לצטט משפט אחד וחצי, בהקשר אחר לגמרי, בלי להשמיע בתכנית את השאלה שעליה אמרתי את המשפט הזה, ובלי להסגיר את העובדה שהוא עצמו דיבר איתי. ואז אמר לי מישהו: חשבת שהוא רוצה את האמת? הוא רוצה להרשיע אותך. לא נתת לו את מה שהוא רוצה, אז הוא ערך את מה שאמרת. היות וכך, אני לא מנהל דיונים ולא משוחח על זה. אחרי זה יגידו ש"הודיתי". והנה... אפילו פה כבר אמרו ש"הודיתי". ואם אנשים מתנהגים ככה, שלא יתפלאו שמסתכלים עליהם מגבוה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
''ואם אנשים מתנהגים ככה, שלא יתפלאו שמסתכלים עליהם מגבוה'' - בולשיט, אל תעריץ את עצמך עד כדי כך, זה מגוחך. אף אחד לא מתפלא. לכולם ברור שאתה מתברבר ומתברבר ומנפח תגובות לממדי ענק באותן שטויות ''ערכיות'' כביכול, שכל הזמן חוזרות על עצמן, בתקווה שכך תצליח לנער מעליך ולנער מהתודעה שלנו את הפיל האמיתי שיושב לו פה באמצע החדר. אנחנו זוכרים, וזוכרים טוב, טוב מאוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמרו ש"הודית", ולמען האמת, גם אני הבנתי את המשפט ההוא, "אני הבחור המדובר...", כהודאה, ואני בטוחה שכך גם רבים אחרים. יש לך שתי בעיות - כלומר, יש לך הרבה בעיות, אבל אני אזכיר שתיים: א. לא תמיד אתה כותב באופן ברור. ב. אתה עושה עסק יותר מדי גדול מזה ש"מצטטים בשמך דברים שלא אמרת", ומהבדלים קלים בלשון הדיבור המועברת אל הכתב, אצל אנשים לא מעטים. אנשים לא "משקרים" ולא "מסובבים את עצמם בכחש", לא במקרה שלפנינו ולא באשמה שאתה מאשים אותם, אלא מאי? - אנשים באופן טבעי מוסרים את דבריו של אדם מסויים תוך שימור, ככל יכולתם, של רוח הדברים, אבל לא תוך שמירה מדוייקת על הניסוח המקורי, מילה במילה (אלא אם כן עושים קאט אנד פייסט, זה דבר אחר, כמובן). אני, אגב, לא קוראת מדורים ואתרים עם כל מיני שטויות, אני קוראת רק מה שמעניין אותי (ריצ'רד דוקינס, אבולוציה, נצרות-אמונה-אתאיזם, פוליטיקה ופרשנות אקטואלית), אז פגשתי את המקרה שלך ואת כל הסיפור רק כאן באייל, לפני כמה ימים, לא ידעתי שאתה כזה "סלב", ואז, בעקבות האייל, הסתכלתי בעוד מקומות. ראיתי שכתבו "בחור עם סכין", "בחור מצוייד בסכין", ו"מצוייד בסכינים אימתניים ובגרזן" (בתמונה, הסכין אכן נראית אימתנית ביותר), אבל לא ראיתי בשום מקום "משתמש בסכין כדי לבתר חתולים מיוסרים". אז או שפשוט לא ראיתי, אולי פספסתי את האתר הזה, או שזה הניסוח שלך למשהו שאנשים אמרו או כתבו בצורה אחרת. ושוב - שינויי ניסוח קלים הם דבר טבעי ואנושי, הם לא "כחש", לא "שקר", ולא צריך להתנצל עליהם בפניך, אלא אם כן תחושתך זו, הצורך בהתנצלות, נובעת מרגשי גדלות עזים במיוחד (יש לי רושם כזה, כבר כמה ימים, יש לי גם איזושהי דיאגנוזה התחלתית, משוערת, משלי, לעניין הזה). האמת היא שהדבר הכי מעניין בכל התגובה הזאת הוא עניין המשפט וחצי אצל גיא לרר (לא רואה) - מה היה המשפט, אתה זוכר? זה די מסקרן. אה, ואת דון קישוט קצת פיספסת, חוששתני, אבל נעזוב את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני כותב באופן ברור. אבל כמו שאמרתי - יש את הדבר הזה שנקרא השלמה אוטומטית. כשאדם קורא "אני הבחור המדובר", הוא משלים וחושב - הוא גם עשה את המעשים המדוברים. למרות שכתבתי הסתייגות "בקשר לשאר". ב. אני עושה עסק גדול מאנשים שאומרים בשמי דברים שלא אמרתי. ההבדל הקטן בלשון, לפעמים יוצר הבדל גדול במשמעות. בעיקר אם נכנסים לטיעונים וסיבות. וטוב שהזכרת את רוח הדברים. ידוע לכל ילד שלומד תחביר, ששינוי לשוני קטן יכול להפוך את משמעות הסיפור כולו. אשאל אותך שאלה שהיית צריכה לשאול את עצמך. למה טרחו לכתוב שאני מצויד בסכין אימתנית (ציוד חובה בג'ונגל) ובגרזן? והדבר מתברר כאן. למה טרחו לכתוב דברים אחרים שאינם קשורים כאן וכאן. אם כי האחרון נראה לי מועתק מאחד הסטטוסים של השני. אם את רוצה לשמוע את המשפט שגיא לרר השמיע, את מוזמנת לחפש בגוגל את אותה התכנית. כפי שאמרתי, אני לא מתכוון להתחיל להתווכח עם אנשים אם אני אשם או לא, רק כדי שאנשים ירגישו טוב עם עצמם כשהם השופטים ואני מצטדק בפניהם. כפי שאמרתי, אני לא חושב שלאחד מן הצבועים הללו יש את הסמכות החוקית או המוסרית לשפוט אותי או אפילו לדרוש ממני דין וחשבון. אני חוזר ואומר. מי שרוצה למצוא את החורים בסיפור, ימצא אותם בעצמו. ויש המון. מי שרוצה להאמין, שיאמין. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |