![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אתה שוב טועה. ה"בעיה" הזו נפתרה לפני שנים, עוד בתלמוד, ולא נצרכה לרב עובדיה יוסף. מסכת יומא דף פה ע"א: מי שנפלה עליו מפולת, ספק הוא שם ספק אינו שם, ספק חי ספק מת, ספק נכרי ספק ישראל - מפקחין עליו את הגל. מצאוהו חי - מפקחין, ואם מת - יניחוהו. (אצלנו היו אומרים: יש ספק - אין ספק) מכיוון שמדובר ב"דרבנן" בעוד חילול שבת הוא "דאורייתא" - עלול המקפיד להימצא בדילמה נפשית. הרב עובדיה יוסף פשוט אומר שלא להימצא בדילמה, כי גם מי שרוצה להיות "יותר צדיק מהאפיפיור" יכול לבצע את הפרוצדורה בשניים ו"לפתור" לעצמו את הבעיה. הדרך שהוא מציג את זה היא בצורה של "תיזה-אנטיתיזה-סינתיזה". |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אז מה היה לנו שמה: תלמוד, דרבנן, איסור מדאורייתא לחלל שבת לשם הצלת גוי, תיזה, סינטזה, אנטיתזה, שמיניה באוויר, סלתה לאחור, סיבוב בורג... רק בעיה לא הייתה לנו. פחחחחחחח. ___ נראה שלא הבנת את מסכת יומא. משמעותו של פסוק ע"א היא שאם אין ספק שמדובר בנכרי - אז מניחין לו למות מתחת למפולת. אבל אם יש ספק ואפשר שמדובר ביהודי - מפקחין. |
![]() |
![]() |
![]() |
חזרה לעמוד הראשי | ![]() |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
![]() |
© כל הזכויות שמורות |