 |
בחרת לענות רק על הקטע האחרון בתגובתי, ואענה אחת לאחת לטענותיך.
לעניין הגדלת הפופולריות של החמס, כפי שכתבתי בתגובה 641087 , איני מייחס חשיבות לגוף שהם בוחרים לשלוט עליהם, והחשוב לביטחון שלנו הוא השליטה שלנו.
לא חושב שעד כה נתנו הקלות מהותיות לפלשתינים לאחר המבצע, אני מסכים עם נתניהו ויעלון שהם כל הזמן ביקשו הרבה ולבסוף, "לא יכלו יותר" והסתפקו בלא כלום. אני מקווה שגם בעתיד לא ניתן.
"הבידוד המדיני של ישראל" ? באו"ם נשארה אותה בעיה שהייתה תמיד, אבל בעמדת הממשלות במערב דווקא ראינו פחות עוינות ממה שהיה לפנים. ובכלל, הכלל, לדעתי, הוא שככל שאנו מוותרים, וככל שאנו בעמדה חלשה יותר כך הבידוד המדיני שלנו גובר. הבעיות הקשות הן מבחינת הביטחון והן מבחינת עמדת העולם מגיעות מעזה, מהמקום שממנו נסוגנו בהסכמי אוסלו תוך השלמת הניתוק בהתנתקות, מבלי שהחזרנו את השליטה לידינו.
המנהרות אכן לא איימו על קיומה של ישראל, כמו שהטרור הפלשתיני בכלל, לא מאיים איום מידי על קיומה של ישראל. אבל הם גרמו כבר לחטיפת שליט שגרמה בעיה לא פשוטה והיה בהם פוטנציאל לגרום נזק בעל אופי דומה אבל בעצמה גדולה בהרבה. היה הרבה מזל בכך שהסיפור הזה הסתיים כפי שהסתיים.
לעניין הרקטות הארוכות, אני דווקא די אופטימי בעניין השלמת המלאים, מכמה סיבות. קודם כל מצרים של סיסי, בניגוד למצרים של מובארק מתייחסת ברצינות לבעיית ההברחות מסיבות אינטרסנטיות שלה. המצב הזה לא דומה בכלל לחיזבאלה בלבנון שקיבל אספקה כמעט לא מופרעת מסוריה דרך הגבול המשותף. דבר שני הוא שאני בטוח שהרקטות האלה די אכזבו את הפלשתינים בגלל התוצאות העלובות של פעולתן שנבלמה ע"י כיפת ברזל, ולכן סביר שלא ישקיעו כל כך מאמץ בנושא שאינו מועיל מבחינתם.
לעניין ההסדר המדיני עם הפלשתינים, מאחר שהוא תמיד קשור בנסיגה הוא יכול להביא רק נזק כפי שהביאו הסכמי אוסלו.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש