בתשובה לארז לנדוור, 04/09/14 16:14
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הפרטים שפורסמו משנים את תמונת המקרה טכנית אבל לא מהותית. משנים טכנית, כי כשחאלד משאל אמר: "אנחנו, ההנהגה המדינית לא ידענו", היה ניתן להבין מכך שהוא מודה שההנהגה הצבאית כן ידעה, וכיוון שאיני מאמין בכך שההנהגה הצבאית עושה דברים כנגד ההנהגה המדינית, הנחתי הייתה שהוא פשוט אינו דובר אמת. גרסה זאת מקבלת חיזוק גם כשאבו מאזן בא בטענות לחמס על שביצע את הפעולה, הכחיש בתחילה ואישר אחר כך. עכשיו מספרים לנו שההנהגה הצבאית לא ידעה והחטיפה נעשתה ביוזמה מקומית בעזרת כספים שהגיעו מהארגון. גם אם זה כך זה לא משנה שום דבר מהותי וגם לא את האופן שבו עלינו להגיב. כי אם הארגון לא רק שאינו מעניש את חבריו על עשיית פעולות שאינן לרוחו, אלא לוקח על עצמו את הפעולה בדיעבד, זה עקרונית פעולת חמס. ייתכן מאד שההנהגה, מהסיבה שהיא חוששת שהנחיות שלה שעוברות מחוץ ליו"ש אל תוך יו"ש נתונות במעקב של השב"כ וניתן לעלות עליהן, נותנת הנחייה מאד כללית לפעילים בשטח: "נסו לתכנן וליזום חטיפת אזרח ישראלי לצורך מיקוח כמיטב יכולתכם. מסיבות של ביטחון שדה לא נקיים שום שיח בינינו בדבר הפרטים, ובדיעבד נגבה אתכם". זו פעילות חמסית תוך נקיטת צעדי זהירות. איך היה צריך להגיב ? ישנם מאות פעילים בשטח ויכולות להתארגן בעקבות הפעולה הזאת, אם לא נעשה דבר, עוד ועוד פעולות דומות. פעילות של עצירת הפעילים האלה היא פעולת מנע מאד הגיונית. וגם אם הפעילות הזאת היא זאת שהובילה למבצע צוק איתן איני בטוח שצריך להצטער על כך. רוב האבדות אצלנו היו למטרת השמדת מנהרות ההתקפה. המחיר היה לא קטן אבל ללא המנהרות האלה אפשר לשון יותר בשקט. תוצאה נוספת הייתה אובדן שלשה רבעים מהיכולת הרקטית של חמס, וגם אובדן כמה ממנהיגיו הצבאיים הראשיים. גם על כך אין מה הצטער. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
והגדלת הפופולריות של החמאס ברחוב הפלסטיני לאחר שהיה בשפל המדרגה, מתן הקלות שהיינו צריכים לתת לפלסטינים ללא קשר למבצע המתפרשות בצדק ככניעה של ישראל לכוח וחיזוק הבידוד המדיני של ישראל. ה"רווחים" שאתה מציין לא שוים את זה וגם מפוקפקים: המנהרות לא אימו על ביטחון ישראל, הן לא הגיעו עד לישובים כפי שפימפמו לנו ו"אובדן שלשה רבעים מהיכולת הרקטית של חמס"... הצחקת אותי. את "אובדנם" הם יוכלו להשלים (הסגר הישראלי לא מנע את ההתחמשות) ואת המחיר שילמו אזרחי ישראל. הסדר מדיני היה יכול למנוע את כל זה אבל אתה כמובן מבין רק דבר אחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחרת לענות רק על הקטע האחרון בתגובתי, ואענה אחת לאחת לטענותיך. לעניין הגדלת הפופולריות של החמס, כפי שכתבתי בתגובה 641087 , איני מייחס חשיבות לגוף שהם בוחרים לשלוט עליהם, והחשוב לביטחון שלנו הוא השליטה שלנו. לא חושב שעד כה נתנו הקלות מהותיות לפלשתינים לאחר המבצע, אני מסכים עם נתניהו ויעלון שהם כל הזמן ביקשו הרבה ולבסוף, "לא יכלו יותר" והסתפקו בלא כלום. אני מקווה שגם בעתיד לא ניתן. "הבידוד המדיני של ישראל" ? באו"ם נשארה אותה בעיה שהייתה תמיד, אבל בעמדת הממשלות במערב דווקא ראינו פחות עוינות ממה שהיה לפנים. ובכלל, הכלל, לדעתי, הוא שככל שאנו מוותרים, וככל שאנו בעמדה חלשה יותר כך הבידוד המדיני שלנו גובר. הבעיות הקשות הן מבחינת הביטחון והן מבחינת עמדת העולם מגיעות מעזה, מהמקום שממנו נסוגנו בהסכמי אוסלו תוך השלמת הניתוק בהתנתקות, מבלי שהחזרנו את השליטה לידינו. המנהרות אכן לא איימו על קיומה של ישראל, כמו שהטרור הפלשתיני בכלל, לא מאיים איום מידי על קיומה של ישראל. אבל הם גרמו כבר לחטיפת שליט שגרמה בעיה לא פשוטה והיה בהם פוטנציאל לגרום נזק בעל אופי דומה אבל בעצמה גדולה בהרבה. היה הרבה מזל בכך שהסיפור הזה הסתיים כפי שהסתיים. לעניין הרקטות הארוכות, אני דווקא די אופטימי בעניין השלמת המלאים, מכמה סיבות. קודם כל מצרים של סיסי, בניגוד למצרים של מובארק מתייחסת ברצינות לבעיית ההברחות מסיבות אינטרסנטיות שלה. המצב הזה לא דומה בכלל לחיזבאלה בלבנון שקיבל אספקה כמעט לא מופרעת מסוריה דרך הגבול המשותף. דבר שני הוא שאני בטוח שהרקטות האלה די אכזבו את הפלשתינים בגלל התוצאות העלובות של פעולתן שנבלמה ע"י כיפת ברזל, ולכן סביר שלא ישקיעו כל כך מאמץ בנושא שאינו מועיל מבחינתם. לעניין ההסדר המדיני עם הפלשתינים, מאחר שהוא תמיד קשור בנסיגה הוא יכול להביא רק נזק כפי שהביאו הסכמי אוסלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רוצה להוסיף שאף הסדר בעבר לא הביא שום תועלת. עמדה שכבר הבעתי וארז ענה לי שהכל היה תמיד באשמתנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בניגוד למצרים של מובאראק?! בניגוד למצרים של מורסי! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תקופת מורסי הייתה תקופה קצרה ייחסית, ולכן לא היה בה די זמן לגרום נזק. נכון שלו המשיך לשלוט במצרים היה שיתוף הפעולה בין מצרים והחמס יכול לגדול, וקשה לשער לאן היו הדברים יכולים להגיע. אבל מאגרי הטילים הארוכים בעזה נצברו בתקופת מוברק שלא ראה במלחמה בהברחות עניין חיוני. אחרי ההתנתקות נפרץ הגבול מספר פעמים והיו מעברים גדולים של סחורה ואנשים מעל פני הקרקע אפילו ללא צורך במנהרות. היו על כך דיונים ארוכים בהשתתפותי באייל. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |