בתשובה לאביר הקרנפים, 03/09/14 7:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אבל גם אם היתה סנהדרין היא לא היתה דנה למיתה בפועל. כבר אמרו שניים מגדולי התנאים, רבי עקיבא ורבי ישמעאל: אילו היינו בסנהדרין לא היה נהרג שם אדם מעולם. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה נוסח המשנה (מסכת מכות, פרק א' משנה ): סנהדרין ההורגת אחד בשבוע נקראת חובלנית רבי אליעזר בן עזריה אומר אחד לשבעים שנה רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים אילו היינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם רשב"ג אומר אף הן מרבין שופכי דמים בישראל. רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים "אילו". אבל הם לא, ולכן כן נהרגו. הרי אפילו דברי רבי עקיבא ורבי ישמעאל נאמרו בגלל שסנהדרין הייתה מוציאה להורג כשהיה צריך. נאמר שסנהדרין שהיתה מוציאה להורג יותר מפעם בשבע שנים או פעם בשבעים שנה - נקראת סנהדרין קטלנית. וזה אומר שסנהדרין רגילה היתה מוציאה להורג נגיד... פעם בשמונה שנים או פעם בשמונים שנה. ומכאן שלפעמים קרה גם לסנהדראות שהוציאו להורג בתדירות גבוהה יותר, וזכו לכינוי הזה. רבי עקיבא שהיה בן גרים, מעולם לא זכה לשבת בסנהדרין (שבה יושבים רק בני משפחות מיוחסות שבישראל). רבן שמעון בן גמליאל היה הנשיא וראש הסנהדרין, בן לשושלת של נשיאים וראשי הסנהדרין. כבעל נסיון ומורשת בתחום, הוא ידע שאסור לחדול מענישה כי זה מרבה פשיעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בזמנם כבר היה שלטון רומאי יציב בארץ, שדאג לסניטציה, רפואה, יין(?), סדר ציבורי, השקיה, דרכים, מערכות מים, ובריאות הציבור. כחלק מהדאגה לשלום הציבור הם גם היו מוציאים להורג מדי פעם חלק מהציבור. זה חסך מהסנהדרין את הצורך להוסיף את תרומותיה בתחום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מפקפק בכך. כארבעים שנה לפני החורבן, פרשה סנהדרין מלשכת הגזית בגלל ריבוי הרוצחים בעם. אם סנהדרין גדולה לא יושבת בלשכת הגזית, לא דנים דיני נפשות. סנהדרין הפסיקה לדון דיני נפשות בגלל שהיה צריך להוציא להורג יותר מדי פעמים. נראה שברגע שההרתעה נעלמה, הם לא רצו סתם להוציא להורג בסיטונאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רצו להוציא להורג בסיטונאות, ולכן נתנו לרוצחים להלך חופשי? __________ מעבר לזה שזו משימה בלתי אפשרית כמעט להוציא להורג אדם על רצח לפי הסנהדרין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה? הורגים את כולם? לא היה מספיק כוח לסנהדרין באותה תקופה לדברים כאלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שמשמח אותי בתגובה הזו שלך הוא שפה אפילו אתה נאלץ לסגת מהטיעונים הנבובים בנוסח ''זה הכל הלכה, ידינו קשורות, המציאות לא שינתה ולא תשנה כלום בהלכה'' ולהכיר במה שהמשנה אומרת בצורה כמעט מפורשת - ההלכה היא ענין אחד, ובני האדם שמוציאים אותה לפועל הם דבר אחר. מה שקובע את הפסיקה בפועל הוא לא ''ההלכה'' שעליה מסכימים ר' עקיבא ורשב''ג, אלא מדיניות הפסיקה שכל אחד מהם קובע לפי ערכיו ונסיון חייו האישיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה אתה אומר? שאפשר להתיר את השרץ בק"ן טעמים ולאכול אותו לתאבון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אומר שחכמים מציגים עולם קצת יותר מורכב מהפשטנות שלך - גם בסוגיית הממזרים וגם בסוגיות אחרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואתה צודק. רק שחכמים גם קיימו את כל הדיונים בדרך לפסיקה. אבל הפסיקה היא שאם נתערב במשפחה ספק ממזר, לא פוסלים את כל המשפחה. אבל לא נותנים מלכתחילה למשפחה להתערב בממזרים, כדי שתהיה משפחה שנטמעה. ההבדל הוא בין הטמעה מלכתחילה ובדיעבד. בין ספק טמיעה לספק ממזר וכו'. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |