|
ועוד משהו: האמת היא שהפטנט הזה של גט-לפני-קרב נחמד למדי ומונע עגונות. אבל הייתי מצפה, שבחברה שפועלת לפי הקודים של המנעות מאבק-גזל, כגון המנעות מגזל-שינה וגזל-זמן, לא לענות לאנשים שבאים אליך עד שאתה מסיים לעבוד12 וכיו"ב- והרי הטענה היא שאותם הקודים היו קיימים גם בתקופת דוד, וודאי שהיו קיימים בתקופתם של חז"ל על כל הפליק-פלאק שלהם: אם כן, גם אם מדובר באשה גרושה, הואיל וידוע שכל הלוחמים נותנים גט לנשותיהם, האם אין זה יאות לחכות עד שוב הלוחמים מהקרב, ורק אז להציע הצעות מגונות (או לא) לאשת לוחם (במידה ואישהּ לא חזר)? לי נראה, שכך יאה. ואם לכל אדם כך - קל וחומר למלך, שבשמו יצאו הלוחמים לקרב, ובפקודתו נתנו גט לנשותיהם.
1 ע"ע אבא חלקיה, "שכיר יום הייתי ולא רציתי להתבטל ממלאכתי", ודבר זה משתקף - גם היום - בעובדות חרדיות שלא מרימות טלפון מעבודה, כדי לא לבטל את זמנו של המעסיק. 2 ואלה דברים יפים מאוד, בעיני.
|
|