בתשובה לאביר הקרנפים, 29/08/14 18:42
 |
|
 |
||
|
||||
 |
העירוב כפי שמתקיים היום, כלומר שמקיפים עיר בחוטים וכל אחד יכול לטלטל בתוכה מה שבא לו, זו הקלה מוחלטת. זה לא היה קיים עד זמנו של רש''י. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האמנם? פתחת פעם מסכת עירובין? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פתחתי. לא שלא היו עירובין מכל מיני סוגים. זה רק שהם לא מכסים את המצב שלנו. העירוב העירוני שלנו נשען על ההנחה שאין היום רשות הרבים. אין עירוב במסכת עירובין שיכול להתיר הוצאה לרשות הרבים או טלטול בה. ההנחה הזו מתבססת על כך שכדי שרחוב ייחשב לרשות הרבים לא די שהוא יהיה מקום מעבר לרבים ברוחב המוגדר בתלמוד, אלא שיעברו בו 600,000 איש ביום - מה שכמובן לא מתקיים באף רחוב עירוני (אולי בכביש גהה ובאיילון). הנקודה הזו של 600,000 איש היא נקודה שאין לה זכר במשנה ובתלמוד, וכיוון שברור שבימי חז"ל כן היתה רשות הרבים ברור גם שהם לא הכירו אותה - כלומר, זו קולה שצצה אחרי תקופתם. היא מופיעה לראשונה אצל רש"י. לולא ההנחה הזו כל רחוב עירוני שרחבו מעל שמונה מטרים (מה שכולל למעשה כל רחוב שעובר בו כביש) לא היה מכוסה על ידי העירוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מערבב כמה עניינים. עירוב חצרות כמו שנפוץ היום לא קשור להגדרה של רשות הרבים או רשות היחיד. הוא פשוט הופך את כל העיר לחצר אחת. חצר סגורה מותר לטלטל בתוכה ולהכניס מן החצר לבית ומהבית לחצר. מסכת עירובין מציעה כמה וכמה פתרונות על מנת ליצור חצר שתקיף את כל השטח שרוצים לטלטל בתוכו. השיטה שנהוגה כיום היא ליצור ''חצר'' עם המון פתחים. שני עמודים של עירוב והחוט המתוח מעליהם יוצרים צורת פתח. ככה שכל העיר חצר אחת הם המון פתחים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה טועה טעות חמורה. ראשית, מה שקיים בזמננו הוא לא "עירוב חצרות" אלא "שיתוף מבואות". שנית, החצרות של הגמרא הן חצרות שיש כמה בתים סביבן אבל אין דרכן מעבר למקום אחר, והרבים אינם עוברים שם. אילו היה מדובר ברשות הרבים גמורה שום עירוב לא היה יכול לבטל אותה. הסיבה לכך שהעירוב שלנו נחשב כבעל תוקף לעיר כולה היוא ההנחה שאין בימינו רשות הרבים מן התורה, ולכן העירוב יכול לפעול. ההנחה הזו מובאת בשולחן ערוך (סימן שמ"ה) כך: סעיף ז איזה רשות הרבים? רחובות ושווקים הרחבים ט"ז אמה ואינם מקורים ואין להם חומה. ואפילו יש להם חומה, אם הם מפולשים משער לשער (ואין דלתותיו נעולות בלילה - טור), הוי רשות הרבים. ויש אומרים שכל שאין ששים רבוא עוברים בו בכל יום אינו רשות הרבים: הנקודה הזו של ששים רבוא היא הענין. אבל לא אני חושב שיש כאן קולא חסרת יסוד, חושב את זה החפץ חיים. כך הוא כותב שם בביאור הלכה: שאין ששים רבוא וכו' - עיין במ"ב מש"כ דמדעת המחבר משמע דלא ס"ל כן והיינו מדכתב דעה זו רק בשם י"א והנה המ"א כתב דמסימן ש"ג בסי"ח שם משמע בהמחבר דס"ל כן להלכה וכבר דחו דבר זה כמה וכמה אחרונים דהביא שם רק דעת המלמדים זכות ואדרבה יש ראיה מכמה מקומות בשו"ע דדעתו לפסוק דיש ר"ה מן התורה אפילו בפחות מששים רבוא... וכן בסימן שצ"ב לגבי עיר של יחיד ונעשית של רבים פירש רש"י של יחיד שלא היו בה ששים רבוא ולבסוף נוספו בה דיורין ["עיר של יחיד", זה מה שמאפשר את העירוב שלנו - הערה שלי] והרמב"ם פירש עיר שהיה קנין יחיד ופשוט דהרמב"ם אזיל לשיטתו בעניננו דלא ס"ל כלל תנאי דששים רבוא... וע"כ בודאי יש להחמיר כסברא הראשונה וכמו שכתב הרש"ל והמשאת בנימין ומה שהביא הט"ז ראיה מדברי הרמ"א בסימן רמ"ו שכתב שם שכל רשויות שלנו כרמלית הם כתב הבית מאיר דאינו ראיה כלל דשם איירי לענין להחמיר... ומ"מ אין בנו כח למחות ביד המקילין שהם סומכין על הפוסקים העומדים בשיטת בה"ג ורש"י הנ"ל אבל כל י"ש בודאי יש להחמיר לעצמו דבזמנינו יש ג"כ ר"ה מן התורה וממילא אין לסמוך על עירוב של צוה"פ דבעינן דוקא דלתות וכמו שנתבאר הכל לקמן בסימן שס"ד עי"ש במ"ב ובה"ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. אתה צודק בנוגע להגדרה של העירוב. טעיתי. אתה גם צודק על כך שיש פוסקים שחולקים על רש"י, אבל הם עושים את זה מסברא ולא בהתבסס על מסורת. הגדרת רשות הרבים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לסמוך על עירוב של צוה"פ - ואללה?!? אם כך ברור ש"הכל לקמן" ולא רק ש"שס"ד עי"ש במ"ב ובה"ל"! אלא אפילו "רשכ"ג, ימ"ש, מא"ד נבה"ל". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין ספק שהכל לקמן. והצחקת אותי מאוד. מי שסומך על עירוב של צורת הפתח, יש לו במי להיתלות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחד יודע מה זה צוה''פ, אחר יודע מה זה תסו''ש. כל אחד ועולם הידע שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפ. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |