 |
אני לא משוכנע בכך. לכל היותר זה חצי אמת או מיתוס אידיאולוגי. ״אמת שכן״ זה לא.
קשה לבחון אידיאולוגיות בצורה אובייקטיבית מתוך מסגרת ההנחות והמיתוסים של האידיאולוגיה עצמה. כשנופלים בפח הזה, קשה לצאת מתוך הספגטי הרעיוני ונחשי האורובורוס. אם נקח צעד הצידה ונביט על הציונות מן הצד בראיה היסטורית, נראה תנועה שלא קמה מתוך סט ערכים מקובל ביהדות, אלא ניסתה ממש למרוד ולשנות תפיסות עולם של העולם היהודי. ההצלחה בשכנוע הקהילות היהודיות הוא לא קטן, אך הוא בהחלט חלקי בלבד. השאיפה לכך שהציונות תהיה התנועה הלאומית של העם היהודי - בכל מקום, אלו הם רק היהבים של התנועה ולא המציאות שהיא מנסה להתמודד איתה. אם היהבים הללו היו תאור של המציאות, החיים של התנועה היו הרבה יותר קלים ממה שהם. מה לעשות שלא כל היהודים בכל מקום הם ציוניים? (וכשאני אומר לא כל, אני מתכוון לחלק מאוד נכבד של היהודים ולא איזה מיעוט זניח).
אז כן, כנראה שהיהדות מנסה לשכנע את עצמה באמצעות מיתוסים מכוננים, בלי להרגיש שהיא מחברת מיתוסים מכוננים יש מאין (או עורכת מיתוסים קיימים כדי שיתאימו לאידיאולוגיה החדשה). אבל זה אופייני כמעט לכל תנועה אידיאולוגית. כמעט כל תנועה אידיאולוגית מבלבלת את עצמה ״By design״ בין הרצוי לבין המצוי. כך אנשים משנים את העולם (או מנסים לשנות) - הם עורכים את האמת ומנסים למשוך את העולם בכל כוחם כדי שיתאים לפיקציה.
העובדות בשטח הן שיהודים רבים אינם מקבלים על עצמם את ההנחות של התנועה הציונית. הם לא מרגישים שהם שייכים לעם הזה. חלקם (הקיוצוניים יותר) אפילו ממציאים פיקציות לכיוון השני ואף טוענים שעם כזה בכלל לא קיים (שוב, אותו דפוס של אידיאולוגים שמבלבלים בין הרצוי להם למצוי בעולם). אין שום סיבה אובייקטיבית לטעון לכך שהיהודי הצרפתי הנאמן לצרפת (ואולי אף מתנגד פעיל פוליטית כנגד המפעל הציוני) הוא שייך לעם היהודי. לא מדובר בדיבורים על מוצא אתני. שייכות לעם זה עניין שמחייב התיחסות לרצונם של פרטים. לגייס אנשים לעם שלך, בניגוד לרצונם, זה לא פחות מאשר אבסורד.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש