 |
למיטב הבנתי אתה טועה באופן מוחלט בגלל נקודת מבט פשטנית מדי.
אתה מפספס את העובדה כי השלטון היפאני לא היה מונוליטי. מצד אחד החצי הצבאי של הממסד השלטוני לא התכונן ל"למלחמת התאבדות המונית- עד הילד האחרון.". האסטרטגיה שלהם היתה לנהל קרב התשה במישור המרכזי של יפאן במטרה להביא לשיפור תנאי הכניעה של היפאן (למשל ביטול הדרישה לכניעה ללא תנאי והמשך השלטון הקיסרי). מצד שני החצי האזרחי של הממסד השלטוני ביפאן ידע שהמלחמה האבודה וחיפש דרך להיכנע (הרודן הצבאי טוג'ו הודח למעלה משנה לפני הכניעה, אמנם גם בגלל יריבות בתוך הממסד הצבאי, אך ההדחה סימנה החלשות של השליטה המוחלטת של הגורמים הצבאיים בקבינט הקיסרי).
הבעיה היתה שהשלטון האזרחי היה נטול כוח מול הממסד הצבאי ונאלץ לפעול בחשאי ללא ידיעת מפקדי צבא, מה שלא הקל על המהלכים שלהם (הם ניסו למשל לפעול דרך בריה"מ שמסיבות משלה לא התכוונה לסייע בכיוון זה). רק ההלם התודעתי שנגרם הן מן הנשק החדש להשמדה המונית והן מן ההתמוטטות הפתאומית של הצבא היפאני במנצ'וריה מול הסובייטים, איפשר לגורמים האזרחיים לאחוז בהגה השלטון (בהכרעה אישית של הקיסר מול הצבעה של 3 מול 3 בקבינט שלו) ולהודיע על הכניעה. גם מהלך זה לווה בכמעט פוטש של קצינים צעירים שיכל להסתיים ברצח הקיסר ובני משפחתו, אבל רוב מפקדי הצבא נותרו נייטרליים ונאמנים לקיסר.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש