בתשובה לנועה ו, 25/08/14 16:42
 |
|
 |
||
|
||||
 |
איך הדוגמה שהבאת אומרת שאינני צודק בקשר להגדרה של ציונות? המושג ציונות צמח כדי להגדיר את הקשר של עם ישראל לציון. ציון שואלת לשלום אסירה, עייפה מריחוקם ומתאבלת על חורבנה. ציון ובניה חיכו וקיוו ליום בו ישובו בניה לציון, יפריחו את אדמתה ויבנו את חורבותיה. לצורך הדיון, איזו זיקה עתיקה יש בין הגוים לציון? איזה עניין יש להם לבנות דווקא את "חורבות ציון" ולא סתם לבנות לעצמם ארץ ככל הארצות? איך כשהם מגיעים לפה בפעם הראשונה, זו "שיבת ציון"? הסבירי לי למה אני טועה בהגדרה שלי לציונות. מאשימים אותי בגזענות ובטהרנות, אבל אלה האידיאלים שבנו את הארץ. קצת ציונות, רבותי. "עורה רב חובל, עגנך הרם, ניסע נא לאדמת ישראל" - לאדמת ישראל. לא לאדמת כל מהגר שהתחשק לו. "ישוב יפרח אז גם עמי ובארץ יקום דור" - עמי יפרח בארץ. לא עם אחר. "עברי הנך בני אך זהו אשרך גם אסונך, חוטר גזע עם הקדומים, על העמים גאונך" - טפוי! איזו גזענות מתנשאת... אבל יש עוד - "נודד תהיה במלוא תבל אך מולדתך אחת, זאת אל תשכח! נסך ציון עד רדתך שחת". "חג יובל על ארץ ישראל" - להשיב לארץ ישראל את אורחותיה הישנות. "ארץ... מקור האור ושפת האמונה... ארץ של העם, ארץ לעולם". "האוכל לבגוד בך, האוכל לשכוח חסד נעורים" - עם ישראל זוכר את נעורי העם בארצו. "זאת ירושלים של אבני החושן" - ירושלים היא של אבני החושן - סמל עברי עתיק. "קום והתהלך בארץ... ווודאי תפגוש בדרך שוב את ארץ ישראל". "ארצנו הקטנטונת... אחרי אלפיים שנות גלות אלייך חזרתי, את היחידה שלי". "ירושלים, האירי פנייך לבנך". "ארץ ישראל יפה, ארץ ישראל פורחת, הגדה ומגילה... ואלוהים אחד שלנו... מה נאוו רגלי המבשר". "בשדמות בית לחם... עלי קבר קדומים תאבל מצבת, בארץ עיפתה" - קבר קדומים שמסמל את הקשר הקדום של עם ישראל לארצו, ארץ שעיפה משיממונה ומריחוקם של בניה. "ציון תמתי, ציון חמדתי, לך נפשי מרחוק הומיה, תשכח ימיני אם אשכחך יפתי, עד תאטר בור קברי עלי פיה". "מצפון הרים והכנרת, נעפיל בדרך האבות, לך נבנה לך ניבנה מולדת... נקימך פורחת כליל תפארת, כלת מלך, אם הנביאים... נקדש זמירות ותהילים". "על אם הדרך עץ עמד... כבש בו ראש אבי אמך, פניו לירושלים, נשא בבכי תפילת מנחה... צנח ממזבחו לאט, פניו לירושלים... הס ילד הספינה על צד, חותרה בוקעת מים" - כמה שסבלו וציפו היהודים לשיבת ציון, ואותו עץ שעונו עליו הפך לתורן ספינת מעפילים. "בירושלים ישנו איש לגמרי לא צעיר, שבנה הרבה בתים בכל פינות העיר... והוא חולם כי כמו שאת העיר בנה, יניח למקדש את אבן הפינה, על כפיו אותה יביא, לאליהו הנביא". "עיר ואם... שמחתי באומרים לי בית ה' נלך, בשירך שיר השירים לי אשתחווה מולך, כי עוד חי בשערייך זכר אתמולך, ובראש כל הרריך מלך רב מולך עלייך". |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |