|
||||
|
||||
ואו, אתה לא יכול לכתוב הודעה בלי לשקר? הציטוט המדוייק הוא "לאחר שנשאל ישירות אם אנשי חמאס הם שחטפו ורצחו את הנערים - גיל-עד שער, נפתלי פרנקל ואייל יפרח - ענה משעל: "למדנו על ההודאות הללו מהחקירה הישראלית. לזרוע הפוליטית של חמאס לא היו את הפרטים הללו. למדנו על כך מאוחר יותר." (ההדגשה שלי) במלים אחרות - זו יוזמה של הזרוע הצבאית, לא הפוליטית (וגם זה בהנחה שהוא לא משתמש בתקייה) |
|
||||
|
||||
אבל יותר חשוב מכך: למה זה פאקינג משנה? אם קבוצה בחמאס מבצעת פעולה שהיא ברוח המוצהרת של הארגון (וההנהגה אפילו מרוצה מהפעולה) למה זה כל כך משנה לארז לנדוור אם ההנהגה ידעה מראש או אם היא זו שהוציאה את הפקודה המפורשת לפעולה הספציפית? האחריות לפעולה היא של החמאס והם אפילו לא מתביישים (בלשון המעטה) לקחת על עצמם את האחריות. למה ארז לנדוור לא מוכן לתת להם את האחריות שהם מוכנים לקחת בעצמם? מה הבעיה של האיש הזה? למה העקשנות? |
|
||||
|
||||
האיש evil |
|
||||
|
||||
לנדוור דווקא הגיוני מאוד במסגרת הנחות היסוד שלו. אבל הנחות היסוד שלו אוויליות. כאשר הוא בודק את ההגיון של עצמו הוא לא מוצא בו פגם, ואכן אין פגם משמעותי בדרך שלו להסיק מסקנות. אבל, מתוך ההגיון בדרך בה הוא מסיק את המסקנות שלו הוא מסיק שגם *הנחות היסוד שלו נכונות*. זו השגיאה הלוגית שלו: נכונות הנחות יסוד אינה יכולה להתבסס על כך שדרך ההסקה מהן הגיונית. נכונות הנחות יסוד נובעת רק מתאימות המציאות למסקנות. סוגיה זו מוכרת היטב במדע ניסויי (מדע אמפירי) וזהו בעצם הההישג העיקרי של גלילאו גלילי. גליליי אמר "הבוחן היחיד לנכונות הנחות יסוד הוא שהן תואמות את המציאות". |
|
||||
|
||||
שנאמר "וילך אברהם" |
|
||||
|
||||
אני אתן לInbar Herscovici להסביר לך: "אריאנה מלמד פרסמה טור דעה חדש המשווה בין טרור החמאס ליישוב היהודי ערב קום המדינה. גדעון לוי פרסם את הפרובוקציה השבועית בדמות "איך ישראל הייתה מגיבה לחיסול אשתו ובנו של גנץ?", בעקבות (נסיון?) הסיכול של דף והפגיעה באשתו ובנו, תוך ביצוע השוואה ישירה בין המגה-טרוריסט דף לרמטכ"ל בני גנץ. אב שכול בשם יצחק פרנקנטל שבנו נחטף ונרצח ע"י החמאס פרסם סטטוס בתפוצה רחבה ובו מהדהדת שאלתו: "מה מחמד דף אשם בהרג בני אהובי?...אנחנו ממשיכים להתגרות בהם עוד ועוד... מה לנו להלין עליהם?" כל זה הזכיר לי משהו מעניין שקראתי והותיר אותי פעורת פה. ב-1995 פורסם בכתב העת "נתיב" מאמר שכותרתו "יהודי גרמניה לימינו של היטלר", המתאר את פעילויותיהם של היהודים בגרמניה בשנות ה-30 המוקדמות. לאחר שהחלו הפרעות ביהודי אירופה, החרמות הכלכליים, שלילת הזכויות וכו', יהודי גרמניה דאגו לשם הטוב של מולדתם האהובה והדפו את טענותיהם של היהודים המפוכחים וברי הדעת מחוץ לגרמניה, שהעזו למחות ולהכפיש את הקנצלר האהוב על הראשונים. באחד המהלכים, הם אספו מכתבים ובהם גילויי-דעת של מובילי דעה יהודים בגרמניה של אותה תקופה התומכים בקנצלר ומשטרו ומגנים בתוקף את היהודים מחוץ לגרמניה החרדים לגורלם. אותם יהודים שתבונתם בראשם וראשם על כתפיהם ורגליהם על האדמה. כמה מהפנינים: -נשיא ארגון היהודים הספרדיים בברלין: "...נוהלה תעמולה בחוץ-לארץ בדבר מעשי זוועה, כביכול, שנעשו נגד יהודי גרמניה..." -ועד הקהילה היהודית בדרזדן: "אנו מוחים בכל תוקף נגד ההכפשה חסרת היסוד של כבוד גרמניה בחוץ-לארץ. אנו דוחים בשאת נפש כל קשר וזיקה עם מעלילי העלילות השפלים, יהיה מוצאם אשר יהיה (כלומר, יהודים הגרים מחוץ לגרמניה-ע.ה). אנו בטוחים שבמהרה יינקטו כנדרש צעדים לסיכול מזימותיהם של אותם חוגים חשוכים... על מנת להשכין שלום בגרמניה..." -ההתאחדות הציונית בגרמניה: "הרמנו את קולנו בגינוי חד-משמעי של התעמולה האנטי-גרמנית בחוץ-לארץ. מחינו נגד מעשי הזוועה השקריים שבוצעו כביכול נגד יהודים, ואשר כל כוונתם היא לשרת אינטרסים פוליטיים..." -ד"ר ליאו בק, נשיא איחוד הרבנים בגרמניה: "אין עוד ארץ באירופה בה הקשר בין היהודים למולדתם הוא כה חזק ואינטימי". -ד"ר אלפרד טיץ: "יש לעשות הכל על-מנת לסכל את התעמולה הנפשעת; יש להפסיק את מאמרי השטנה והשקרים נגד גרמניה. ביטחון מושלם מובטח בגרמניה לרכוש ולנפש, חוק וסדר שוררים בכל..." הC-V Gazette, הבטאון היהודי בו פורסמו גילויי הדעת לעיל, פרסם בצדם גם את הקריאה הבאה: "אנו, 565,000 יהודי גרמניה מוחים נמרצות נגד מסע הכפשה אנטי-גרמני המבוסס על סיפורי זוועה חסרי שחר הנעשים כביכול נגד יהודים בגרמניה, המופצים בעולם... אנו דוחים בשאט-נפש את מסע השקרים על גרמניה ועל ממשלתה הנבחרת..." הן הציטוטים מהחלק הראשון, של ימינו, והן הציטוטים מהחלק השני, זה של שנות ה-30, הם מאותו הז'אנר: מנגנון הכחשה יהודי מביך הגובל בהלקאה עצמית. בשתי התקופות על ציר הזמן, היהודים מתעקשים לרמות את עצמם ומתעקשים להתעלם מהמציאות ומכוונות האויב - בין אם הוא פלסטיני מוסלמי פונדמנטליסט ובין אם הוא גרמני נאצי. ואמנם ישנם כמה הבדלים: על היהודים של שנות ה-30 היה לצפות בהתנהגות, שהייתה בתחילה מרומזת והחלה מתפתחת, ולהסיק ממנה על האויב שהיה אינטקלטואל, איש הרוח שהם חיים בקרבו. היהודים של היום כבר יודעים שיש דבר כזה אוייב פסיכופט שסתם כזה, כי ככה הוא. כי יש אוייב שמעוניין לחסל אותך כי אתה יהודי. היהודים של היום כבר יכולים לקרוא את אמנת החמאס ואת סעיף 15 בה העוסק במלחמת ג'יאהד נגד האויב היהודי שגזל את אדמתם. היהודים של היום כבר למודים ומכירים את חוסר ההסכמה של הפלסטינים לכל הסדר שהוצע להם במהלך השנים, שהרי ע"פ ס' 13 לאמנת החמאס, פתרונות של שלום עומדים בסתירה לעקרונותיה של תנועת ההתנגדות האסלאמית. היהודים של היום אמורים להכיר במציאות. להמשיך להאמין ולטפח את הנרטיב לפיו מטרתו של הטרור הפלסטיני היא השגת פיסת אדמה וריבונות לצד מדינת ישראל תוך חיים בשלום, ולהמשיך להאמין שפעילותו היא לגיטימית תוך השוואתו להתיישבות היהודית ערב קום המדינה, היא ספק תמימות-ספק עיוורון. היא סילוף המציאות. היא אי-הכרה בהיסטוריה." |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |