בתשובה לדב אנשלוביץ, 18/07/14 15:06
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם ניכבוש מחדש את רצועת עזה ונחזיק בה אי אפשר יהיה למנוע לחימת גרילה שם, גם נצטרך להחזיק שם כוחות צבא. זה לא טירור נגד אזרחים אבל גם כואב מאוד. בסך הכל יש שלוש אופציות לא נוחות וההתנתקות נועדה לבחור ברע במיעוטו. לי נראה, למרות הטירור, שההתנתקות עדיפה מבחינה בטחונות על השארת הרצועה תחת כיבוש. במצב בו הרצועה לא כבושה וההנהגה שם לא מתמתנת - האוכלוסיה הפלשתינית המקומית נישחקת, בשחיקה ממושכת כל פלשתיני שיוכל יסתלק מרצונו מרצועת עזה. מאידך, אם ההנהגה הפלשתינית ברצועה תתמתן יפסיק הטירור משם. רווח נוסף לישראל מקיום שלטון קנאי ברצועה הוא שהפלשתינים מפולגים ביניהם ולכן נסיגה ביהודה ושומרון לא ריאלית בזמן הקרוב. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בזמן שהייתנו ברצועת עזה טרם נסיגת אוסלו ואחרי ההתגברות על הטרור שעשה שם שרון עם סיירת רימון, שרר שם מצב של שליטה באמצעות ממשל צבאי. לא היה נשק בידי האוכלוסייה, ולכן ההתקוממות שלה, האינתיפאדה הראשונה הייתה אינתיפאדת אבנים בלבד. האינתיפאדה הזאת די הפתיעה אותנו כי לא היינו רגילים למצב כזה וזה יצר תקופה לא נעימה אבל גם כמעט ללא נפגעים בקרב החיילים, עד שמצאנו את הדרכים לטפל בבעיה הזאת. האם באמת אתה מעדיף מצב כפי שהוא היום שבו מרבית אוכלוסיית מדינת ישראל צריכה להימצא בסמוך לממדים וכל הזמן נשמעות הזעקות, ובסופו של דבר אנו שוב נכנסים לעזה כשהיא חמושה עד שיניה ומהווה סכנה ובעיה לא קטנה לצבא, ומי יודע עוד כמה הרוגים תגבה מקרבם, על המצב הראשון שבו שלטנו בה ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היסטוריה ופוליטיקה זה דבר דינמי, לא מכני. מה שהיה ב- 1987 לא יחזור, מה שהיה ב- 1992 לא יחזור, מה שהיה ב- 2000 לא יחזור, מה שהיה ב- 2004 (לפני תוכניות ההתנתקות) לא יחזור. אתה מצפה שאם נחזיר את המצב הצבאי לשנות העבר וננהיג משטר צבאי קשוח יהיה שקט למדי, אני מפקפק שזה מה שיקרה. אינני בעל כושר ניבוי אבל ההערכה שלי היא שאם נחזור ונכבוש את רצועת עזה וננהיג שם משטר צבאי -תהיה שם פעילות גרילה דומה באופיה לפעולת החיבללה לפני יציאת ישראל מדרום לבנון בשנת 2000. גם אם אזרחי עוטף עזה יחיו בשקט, חיילי ישראל לא יחיו ברצועה בשקט, זה יתבטא בתקציבים צבאיים, בשירות סדיר ושירות מילואים מילואים. יהיו לנו גם כל הזמן תקלים פוליטיים על רקע הכיבוש שגם כן גובים מחיר גבוה. אמרתי שיש לדעתי שלוש אופציות לגבי עתיד עזה שנראות לי ריאליות. האחת: כיבוש מחדש שתיארתי עכשיו. השניה: המשך מצב האלימות הקיים תוך שחיקה של היישוב הפלשתיני (שיתבטא בהקטנת האוכלוסיה שם) ושיתוק הראשות הפלשתינית בגדה (בגלל שהחמאס משתק את רצונה בנסיגות בגדה). השלישית: הורדה דרסטית במצב האלימות השוטף בעזה (מעין הודנא) בגלל חשש הנהגת החמאס מהידלדלות האוכלוסיה שלהם. שלושת האופציות לא נעימות, מביניהן אני מעדיף אופציה שניה או שלישית (הבחירה בין האופציה השניה והשלישית לא בידינו אלא בידי החמאס ושותפיהם). האופציה השניה (בה אנו נימצאים) לא כל כך נוראה לפי דעתי. נוכל לחזור על מבצעים כמו צוק איתן עשר פעמים משך - 30-20 שנה בלי נזק ניכר. אבל הימשכות אופציה שניה זו 20 30 שנה תיגרום לחמאס הרבה יותר נזק מאשר לנו: הם ימצאו את עצמם לבסוף רק עם חצי מליון תושבים, כי שאר התושבים יהגרו החוצה, ישארו שם בעיקר הזקנים. ראה את ההידרדרות של רוסיה בגלל המלחמה הקרה, ראה הידרדרות גרמניה המזרחית (והם בתור ייקים היו יחסית יעילים) , ראה הידרדרות נוראה בצפון קוריאה. שום מדינה לא יכולה לקיים לאורך זמן אוכלוסיה על מדיניות לוחמנית, כאשר מבחינה כלכלית הם על הקרשים. יש דרכים שונות להפסיד מלחמות, הדרך בה בוחר החמאס היום מוביל אותו להפסד על ידי דילדול האוכלוסיה שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה באמת חושב שאוכלוסיה של 1,800,000 איש תצטמצם ל-500,000 איש כי המצב שם גרוע? כלומר, של1,300,000 איש תהיה יכולת לצאת משם? זה לא ריאלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התחלתה מסודר, הגיוני וענייני ואז גלשת חזרה לעולם הפנטזיה ומשאלות לב בו האוכלוסיה מצטמצמת לחצי מליון. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |