בתשובה לאוויל משריש, 17/07/14 23:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
איך כובשים מבחוץ? על ידי איסור יציאה מוחלט ופיקוח על מי ומה הנכנס ויוצא אליה וממנה, סוג של כלא גדול. דימוי העיגול דווקא מתאר היטב שליטה מבחוץ. כמו אי שאין אפשרות לצאת ממנו או להכניס אליו בלי אישור השלטונות. כשאתה בפיקוח הדוק חיצוני כזה, אין אפשרות לפתח תעשיה למשל. (אתה קובע אם יוכנס לשם בטון או אפילו כוסברה..) חשוב על כלא גדול. האם האסירים בתוכו הם חופשיים? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מסתבר שתעשיית הנשק עולה כפורחת. אז הנה אפשר. כמות החומרים והמזון שנכנסת לעזה עצומה, וזה תירוץ די חלש לפיתוח תעשייתי או אחר. לו רק היו משתמשים במשאבים האלה כדי לבנות ולא כדי להרוס, המצב היה נראה אחרת לגמרי. אני מכיר בחור אמריקאי שביקר כארץ לפני כמה שבועות, ובתקופה זו גם היה בעזה בכנס של חברות הון סיכון וכאלה. מעבר לזה שלא היתה לו בעייה מיוחדת להיכנס ולצאת, הוא היה מופתע לטובה מרמת החיים שם שעלתה על כל ציפיותיו. הוא ציפה למחסור במזון ושכונות עוני, וראה דברים שונים לגמרי. כמובן שזה היה לפני הסבב הנוכחי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואי, תודה על הההסבר המלומד. אם ככה, שמחתי לדעת שגם ארה״ב היא כלא אחד גדול וגם בעצם ישראל היא כלא אחד גדול, כי לשיטתך, הרי יש גם בהן ״איסור יציאה מוחלט ופיקוח על מי ומה נכנס ויוצא אליה וממנה״ האם האנשים בישראל חופשיים? הרי גם סביבנו יש פיקוח חיצוני הדוק. איפה האו״ם כשצריך אותו? אני מרגיש עכשיו ממש חנוק... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעברית קוראים לזה ''מצור''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סארקזם בצד לרגע - הלוואי וניתן היה לנהל מערכת יחסי מסחר נורמליים עם עזה. הלוואי וניתן היה לאפשר להם להעביר כל מה שהם רוצים, לצאת ולהיכנס חופשי, לבוא לעבוד בארץ חופשי. הלוואי ויכולנו לנסעו לשם לחומוס. ברור לי שהם הנפגעים הגדולים יותר. אני לא חולק על זה לרגע. ברורו לי גם שמי שסובל יותר מכל אלו החלשים שם, אלו שלא מחוברים לשלטון. אבל במציאות הבלתי אפשרית הזו, כאשר השלטון הרישמי ברצועה הינו גוף שאינו מכיר במדינה ויעדו המוצהר הינו להביא להשמדת מדינת ישראל - אז כל מה שאתה טוען לו הינו לבסוף באחריותם. לישראל יש רק מה להרוויח משקט ברצועה - הגדלת המסחר, הורדת עלויות הביטחון. אנחנו, בסופו של יום, לא יכולים להחליט עבורם באיזו דרך לבחור. ואם הם בוחרים בדרך ההתנגדות האלימה, יש לזה משמעויות והשלכות שאין כל חולק שגם הם מודעים להם והם בחרו בעיניים פקוחות לקבל על עצמם. ולכן, עם כל הצער בדבר, ותקוותי שהלוואי והדברים לא היו כך, אין להם על מי להלין אלא על עצמם בראש ובראשונה. לדעתי, הם היו יכולים להרוויח הרבה יותר אם היו בוחרים בהתנגדות לא אלימה. ממש ההפך מאיך שהם עושים היום. בכך היו למעשה מעמידים את ישראל בבעיה הרבה יותר רצינית. דרך האלימות משרתת בהרבה מובנים את אלו שלא רוצים לדון על פתרון אמיתי של דו-קיום כלשהוא או שתי מדינות. ובכך הם משחקים לידיהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה באמת מצור. מילה חזקה. מצור יעיל מאוד על ישות עויינת דמויית מדינה, למעשה מדינה, תוך אפשור מעבר מזון וצרכי קיום, אך ללא הגבלת זמן או תנאי ברור כלשהו. המצב מורכב (ההה). העזתיים ימשיכו לייצר, להבריח, לקנות ולקבל נשק, ולהשתמש בו באופן המשכי נגד הציבור הישראלי. כלומר, ארגוני טרור עם תמיכה רחבה בציבור העזתי ימשיכו להתקיים ויפעלו על בסיס דתי, גם אם יעלמו הסיבות לכל הצידוקים האחרים שלהם. בתסריט האופטימי ביותר (זה שבו העולם כולו לא הולך ומקצין לכדי מלחמת דת חסרת רציונל)1, ניתן לצפות רק לירידה קלה ואיטית בתמיכה של הציבור הרחב (העזתי) בארגונים כאלו במשך הזמן. לא יודע למה אנשים מתעקשים על מילים כמו כיבוש כשיש מילים מצויינות לתיאור מצב של מצור ללא הגבלת זמן. כמו "מצור" למשל. אולי המתארים זאת כך, עושים זאת בגלל שהם נזכרים בהיסטוריה העתיקה שלפני שרון כרה"מ. עת האמינו באפשרוית כמו לחבר את הגדה היו"שית לרצועת החוף בגשר כזה או אחר, וליצור בכך רצף טריטוריאלי מדיני בין השטחים שישראל מגדירה ככבושים, ובין השמורה-מדינה העזתית של ימינו. כיום באמת שאין הרבה קשר. או תכנית כלשהי להפסקת המצור בעתיד. אולי סיפוח? אפילו תומכי הסיפוח האזרחי אינם מעונינים לספח את ערביי עזה ככל הידוע לי. ומבחינת אלו התומכים בסיפוח אזרחי כמס שפתיים - ודאי שעדיפה עזה לוחמנית כמה שיותר, עם הגב למצריים ולמי הים התיכון. --- 1 מתוחכמת ככל שיכולה להיות הטקטיקה במלחמת דת, האסטרטגיה היא - זה מה שאלוהים רוצה! |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |