 |
יש בדבריך גרעין אחד או שניים של אמת, אך למרבה הצער זה הולך לאיבוד בים הבולשיט.
1. ה=דת= העברית הקדומה של העם אכן ספגה המון אלמנטים זרים בגלות בבל, אבל ה=עם= עצמו התגבש כעם בארץ ישראל, במהלך הדרגתי של איחוד ועירוב של שבטים ישראליים ואחרים, הרבה לפני גלות בבל. וגם הדת המשיכה להתפתח בא"י במקביל לבבל, (זו הסיבה שיש שני תלמודים, למשל).
2. נסיונות ליצירת מלכות בתקופת בית שני כשלו? מה אתה מקשקש- על שושלת החשמונאים, שמלכה כ-130 שנה (לא כולל הורדוס) שמעת?
3. העם לא נטה לחיי רבונות לאומית? עוד קשקוש- על אינספור המרידות, ובמיוחד על 66-70 ועל 132-135, שמעת?
4. אכן, יהודי התפוצות ברובם לא נטו לחזור לארץ, בגלל שתמיד נוח להתגעגע תיאורטית, תוך הישארות במקום מושבך הנוכחי. ובעת עקירה הם עברו למקום שבו מותר היה ליהודים להשתקע, באותו זמן. א"י היתה יעד קשה, ואף בלתי אפשרי, ברוב הנקודות בזמן שבהן יהודים חיפשו ארץ לעבור אליה.
אבל להסיק מכך שהיהודים לא היו עם אלא רק עוד דת אחת בין דתות אחרות בארצות מושבם, זה שוב לטבוע בים הבולשיט. איך תסביר שהסביבה תמיד (באירופה בעיקר, אך גם בארצות ערב) התייחסה אליהם כאל בני =עם= זר, ולא רק כבני מיעוט דתי? עובדה שתמיד אמרו להם "תחזרו לפלסטינה". לא שמעתי שהקתולים בצרפת, למשל, אמרו להוגנוטים שביניהם "תחזרו להוגנוטיה". יש אלף דוגמאות מקבילות למקרה הקתולי-הוגנוטי, אך האם יש מקבילה אחת ליהודים, ש=האחרים= ראו בהם בני עם זר?
המלצה: תקרא שוב את הספרים שלך, תוסיף עליהם כמה ספרים מהכיוון האידאולוגי הלא-נכון מבחינתך, ותשים לב ל-ה-כ-ו-ל, ולא רק למה שמוצא חן בעיניך.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש