בתשובה למלאכי, 22/05/14 16:17
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בעיניי נשמעת טענת הדיכוי כה נלעגת לנוכח המיליארדים שזרמו ליישות הפסלטינית במשך השנים, ואשר במקום להיות מושקעים בפיתוח, הושקעו במאבק אשר כולל לא רק התחמשות והתקפות טרור, אלא בעיקר את הפצת שנאת ישראל בעולם. זו הבעיה עם טענת הדיכוי כמו גם עם טענת הכיבוש, שחוג "השלום" הישראלי הפך אותה ליסוד מוסד של הגדרת הסכסוך כולה, משל מה ישנו רק צד אחד בסכסוך, משל מה לא היו לפלסטינים אפשרויות לבחור, ובאופן כללי, כל עוד לא יקבל הצד הישראלי את תביעות הפלסטינים ככתבן וכלשונן, אפשר יהיה להמשיך ולזמר אותן זמירות. 95 אחוזים. מי יאשים אותם. זה מה שלימדו אותם. זוהי חברה שעברה אינדוקטרינציה. : "הערבים מעריצים את הפיהרר..הם רואים אותו כקדוש". כותב גבלס ביומנו ב- 1938 בהתייחס לאירועי הדמים בפלשתינא במה שקוי "המרד הערבי". על יסוד רדיפת היהודים, צויר אדולף היטלר כגיבור ערבי, מעין צלאח א-דין מודרני. בארץ ישראל הניפו את דגלי צלב הקרס, הפגינו בגלוי בעד גרמניה שראו בה בת ברית על יסוד אחד ויחיד שהוא המטרה המשותפת של "סילוק" היהודים. אלפרד רוזנברג נותן ביטוי לאותה ברית שכרתה גרמניה עם העולם הערבי בכך שהוא מתייחס לאסלאם בתור הדת המבשרת את הנאציזם, על פי מה? לא על פי איזו אמונה, אלא על פי השאלה האחת והיחידה של היחס כלפי היהודים. בשל השמדת שבטי היהודים ח'ייבר וקורייש בידי מחמד. "הסכם ח'ודייבה" כדוגמא למתווה ולפיו חותמים הסכם עם היהודים בשלב ראשון כדי להשמיד אותם בשלב השני, חוזר ונשנה בטרמינולוגיה של ההנהגה הפלסטינית בתור האופן שבו - הם - רואים את אוסלו. בתור אב טיפוס של הסכם אוסלו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בעיניי נשמעת טענת הדיכוי כה נלעגת לנוכח המיליארדים שזרמו ליישות הפסלטינית במשך השנים, ואשר במקום להיות מושקעים בפיתוח, הושקעו במאבק אשר כולל לא רק התחמשות והתקפות טרור, אלא בעיקר את הפצת שנאת ישראל בעולם. זו הבעיה עם טענת הדיכוי כמו גם עם טענת הכיבוש, שחוג "השלום" הישראלי הפך אותה ליסוד מוסד של הגדרת הסכסוך כולה, משל מה ישנו רק צד אחד בסכסוך, משל מה לא היו לפלסטינים אפשרויות לבחור, ובאופן כללי, כל עוד לא יקבל הצד הישראלי את תביעות הפלסטינים ככתבן וכלשונן, אפשר יהיה להמשיך ולזמר אותן זמירות. 95 אחוזים. מי יאשים אותם. זה מה שלימדו אותם. זוהי חברה שעברה אינדוקטרינציה. : "הערבים מעריצים את הפיהרר..הם רואים אותו כקדוש". כותב גבלס ביומנו ב- 1938 בהתייחס לאירועי הדמים בפלשתינא במה שקוי "המרד הערבי". על יסוד רדיפת היהודים, צויר אדולף היטלר כגיבור ערבי, מעין צלאח א-דין מודרני. בארץ ישראל הניפו את דגלי צלב הקרס, הפגינו בגלוי בעד גרמניה שראו בה בת ברית על יסוד אחד ויחיד שהוא המטרה המשותפת של "סילוק" היהודים. אלפרד רוזנברג נותן ביטוי לאותה ברית שכרתה גרמניה עם העולם הערבי בכך שהוא מתייחס לאסלאם בתור הדת המבשרת את הנאציזם, על פי מה? לא על פי איזו אמונה, אלא על פי השאלה האחת והיחידה של היחס כלפי היהודים. בשל השמדת שבטי היהודים ח'ייבר וקורייש בידי מחמד. "הסכם ח'ודייבה" כדוגמא למתווה ולפיו חותמים הסכם עם היהודים בשלב ראשון כדי להשמיד אותם בשלב השני, חוזר ונשנה בטרמינולוגיה של ההנהגה הפלסטינית בתור האופן שבו - הם - רואים את אוסלו. בתור אב טיפוס של הסכם אוסלו. אולי לא היה מקום לאזכר את כל אלה אלמלא מי מבין אותם החוגים המקשטים את עצמם בביטויים "שלום" "כיבוש" "דיכוי" גם עושים מאמץ להכחיש ולהתכחש לאותו קשר פלסטינאצי מאז ועד היום, ולהתייחס לאלח'וסייני כאל אדם יחיד בודד ויוצא דופן. משל מה האיש אשר הוציא עשרות ומאות אלפים למלחמת חורמה ביהודים, מכלל הערבים אוכלוסי הארץ. משל מה כל ההשתתפות שלו במערך רצח העם היהודי והכחדתו, משל מה כל אלה אינם מייצגים אלא אותו בלבד, וכי אין מדובר במנהיג הדתי והלאומי של כלל הציבור הערבי, אולי מכונן הלאומיות הערבית הפלסטינית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אותו אדם אשר מלמד פה אפולוגיה על האנטישם הנאלח מחמוד עבאס, הוא עיקר. הוא כשלעצמו חסר חשיבות. אלא שדווקא משום כך, החומרים שהוא מפיץ מתוך העתקה ושכפול, הם מייצגים ומעידים על האפולוגיה הכללית של מחנה אוסלו על היישות הפלסטינאצית שהקימו והאכילו וגידלו במו ידיהם. כאילו לא אותו אדם ש''גינה'' את השואה באיזו ציניות מרושעת, הוא לא רק האדם אשר חתום על התיזה אשר לפיה הציונים גרמו לגרמנים לרצוח ביהודי אירופה, מאתיים אלף במספר, מתוך מזימה לעורר סימפטיה בקרב הקהילה הבינ''ל שעל מנת לגזול ולנשל את פלסטין. לא זאת בלבד, אלא שאותו אדם אשר ''גינה'' את השואה, הוא גם אותו אדם אשר חתום על המדיניות הפלסטינית המודעת להפצת תעמולה אנטישמית, הפצת עלילות דם, הפצת סטריאוטיפים, דה לגיטימציה של זכות הקיום של מדינת ישראל ברחבי העולם. הרשות הפלסטינית היא היישות המדינית היחידה מאז הרייך השלישי, שהפצת האנטישמיות ושנאת ישראל ברחבי העולם, היא יסוד מוסד של מדיניות החוץ שלה. ואולי זוהי מדיניות החוץ הפלסטינית בכללותה. ולשם כך נחזור אל הנתון שהביא אישקש. תשעים וחמישה אחוזים. מבלי להיכנס כעת לציפייה המוזרה של אותם חוגים, ולפיה יהודה ושומרון אמורים להיות מוענקים לפלסטינים בבחינת ''עולם חדש'', שיוכלו להקים שם איזו יישות בלתי תלויה בחירות גמורה ולעשות מה שבא להם, דבר שאינו קיים בשום מקום מעולם. רק נציין את דוקרטינת מונרו אשר בנסיבותיה שללה ארה''ב למעלה ממאה וחמישים שנה חירות ממין זו על יבשת שלמה. מבלי להיכנס לכך, השאלה אינה האם קיים דיכוי, אלא האם אנו רשאים שלא לדכא את הדבר הזה אשר כיום מייצג את הפלסטינים, והאם אנו רשאים לאפשר לו לצמוח ולגדול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קורייש היה שבטו של מוחמד עצמו וודאי שלא היה יהודי. הסכם חודייבה נחתם בין מוחמד לאנשי מכה, לא עם היהודים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |