בתשובה לירדן ניר, 29/03/02 0:10
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא הבנתי. איך האמירה "מערכות מורכבות דיין" תבטיח שיחה ללא תקלות? ומה כשאני ארצה לדייק עוד יותר, האם אומר "מערכות מורכבות מורכבות מורכבות דיין"? ובכלל, האם ככה משתמשים בשפה? מניחים עליה טלאים? זה ממש כמו ב-"1984" בה משמידים מילים ומשתמשים במיני הלחמים מעוררי רחמים (מהזכרון בלבד: מצויין=אקסטרא טוב כפול) זכורה לי הרצאה בה סופר על איזו תרבות (לא זוכר איזו) שאין בשפתה את הצבע צהוב. הם פשוט אומרים הבהיר-הכחול-ירקרק או משהו כזה. לאיזו תרבות לדעתך יש יתרון בציון המדוייק של התכונה הצהובה, לנו או להם? (ובאותה נשימה, בתור ספקטרומופיל,אומר כי כי הפיסיקאים שמתארים צבעים באורכי-גל מובילים על שתי החברות גם יחד באיכות התיאור) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
האמירה "מערכות מורכבות דיין" היא בוודאי עדיין עמומה ודורשת עוד פירוט, הסברים וויכוחים; אבל זו הבעיה שלך, ולא שלי, מכיוון שאתה מציע זאת כהגדרה לחיים. הגישה שלי היא לא להשמיד מילים; אני רק לא רואה טעם בוויכוחים על משמעותן, בוודאי לא על מה *ראויה* להיות משמעותן. ברגע שבו נדרש למושג "חיים" והוא לא יהיה מוגדר בצורה חדה מספיק, אז ממילא, להבנתי, נצטרך להכריע בסוגיה על פי העניין, ולא עפ"י הגדרה של "חיים" שתפרנו קודם. בוודאי שתיאור צבעים עפ"י אורכי גל הוא מדויק יותר מתיאור מילולי. אבל מה שאתה מציע לנו הוא לא תיאור עפ"י אורכי גל, אלא הצעה לחתוך "רשמית" את המילה "צהוב" עפ"י תחום מדויק של אורכי גל. איני רואה בכך טעם: אני מתקשה לראות וויכוח מדעי, או וויכוח "חשוב" אחר, שבו נדע מה אורך הגל שפולט חפץ מסוים, ועדיין נדרש להכריע האם הוא צהוב או שמא כתום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"האמירה "מערכות מורכבות דיין" היא בוודאי עדיין עמומה ודורשת עוד פירוט, הסברים וויכוחים; אבל זו הבעיה שלך, ולא שלי, מכיוון שאתה מציע זאת כהגדרה לחיים" לא, זו הבעיה שלך כי אתה הצעת שאני אומר זאת לפי הצורך המזדמן במקום לחקור (במופלא ממני?). מושג המורכבות עדיין דורש הגדרה. לא נמצא מנוס מזה: - דיוק דורש הגדרה - "הגישה שלי היא לא להשמיד מילים; אני רק לא רואה טעם בוויכוחים על משמעותן, בוודאי לא על מה *ראויה* להיות משמעותן" יופי. אז אנחנו מסכימים. אין לי תחביב להתווכח על המשמעות הראויה של מילים. אני מבין היטב כי *חיים* היא בסך הכל מצלול בן שתי הברות, פתוחה וסגורה. "ברגע שבו נדרש למושג "חיים" והוא לא יהיה מוגדר בצורה חדה מספיק, אז ממילא, להבנתי, נצטרך להכריע בסוגיה על פי העניין, ולא עפ"י הגדרה של "חיים" שתפרנו קודם" הרגע הגיע. על זה המאמר. "בוודאי שתיאור צבעים עפ"י אורכי גל הוא מדויק יותר מתיאור מילולי. אבל מה שאתה מציע לנו הוא לא תיאור עפ"י אורכי גל, אלא הצעה לחתוך "רשמית" את המילה "צהוב" עפ"י תחום מדויק של אורכי גל" אני לא יודע מה גרם לך לחשוב כך (אודה לך אם תוכל להסביר), אני *כן* מציע תיאור ע"פי אורכי גל, ולא מתעניין כלל ב"צהוב" כזה או אחר. ניכסת לי באופן שגוי את דעתו של דותן,שאינה מקובלת עליי, ע"ע תגובתו ותגובתי לו: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"זו הבעיה שלך כי אתה הצעת שאני אומר זאת לפי הצורך המזדמן במקום לחקור (במופלא ממני?)" "אני *כן* מציע תיאור ע"פי אורכי גל, ולא מתעניין כלל ב"צהוב" כזה או אחר." איך, בשם וויטהד וראסל, אתה יכול לטעון שחיים משמעותם מורכבות גבוהה אם מושג המורכבות מופלא ממך? ההסבר של צבע בעזרת אורכי גל מסתמך על תאוריה מפורטת של אור ומאפייניו. לעומת זאת, הטענה "צהוב משמעו הרבה פלחתיגוצים" היא חסרת משמעות ללא תאוריה של פלחתיגוצים. אנא ראה תגובותי האחרות למאמר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי את תגובותיך, ובגדול - אתה צודק. אילו היו לי התשובות לכל שאלותיך, סביר כי פרסום ב-Science היה מקום ראוי יותר מן האייל הקורא (עם כל הכבוד שאני רוחש לאתר). המושג "מורכבות" אינו לגמרי מופלא ממני, אלא שהוא גם אינו נהיר לי לחלוטין, ולכן לא אבזבז את זמנך בחצי עבודה. כמוך, אני מודע בהחלט כי זו שאלה מורכבת בפני עצמה. לפיכך, אני מציע לך את תחילתו של מסע, ולא את הפרס שבסופו - ואם תאבונך רב, הרי זה כי אין הקומץ משביעך. לשאלתך במקום אחר: "להבנתי, מציאת תאוריה של מורכבות היא אחד האתגרים הגדולים (ואולי הגדול מכולם) הניצבים בפני האנושות. לא בטוח שהחלפת "חיים" ב-"מורכבות" היא עסקה משתלמת" - העסקה משתלמת אם החלפנו דרך ללא מוצא בדרך שכולה חתחתים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצעתי לך לא להתעסק בהגדרת החיים, ובמקום זאת, אם אתה חש צורך לדבר על רמת מורכבות, לומר "רמת מורכבות". נכון שכך אתה עדיין צריך להגדיר מורכבות. אבל חסכתי לך בעיה אחת מבין השתיים: לפחות אתה לא צריך לשכנע למה זו הגדרה נכונה או טובה לחיים. אתה אומר שהגיע הרגע שבו עלינו להגדיר חיים יותר בחדות מכפי שעשינו זאת עד כה. ואתה אומר שעל זה המאמר. לא הבנתי למה. איזו אמת מדעית חשובה קשורה להגדרת "חיים"? באנלוגיית הצהוב-אורך גל שלי, "אורך גל" מקביל ל"רמת מורכבות" אצלך, ו"צהוב" מקביל ל"חיים". אם הבנתי נכון, אתה מציע לקבוע מהם חיים על פי רמת מורכבות. או שלא הבנתי נכון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתחיל מהאמצע, פורום "מה הטעם בהגדרת חיים" נפתח בזאת: תודה לך על שפישטת את הבעיה שלי, בכך שאתה מציע לי לקרוא ל"רמת מורכבות" "מורכבות" ולא "חיים". אלא שאין לי כל עניין במורכבות לשמה אלא דווקא בחיים. הגדרות שונות למורכבויות ישנן הרבה, הגדרה טובה לחיים - אין כלל, ולכן אני לא אמהר לזנוח את המטרה שלשמה אני חותר. באנלוגיית הצהוב-אורך גל, הבנת נכון כי מורכבות = אורך גל. לגבי ההקבלה לחיים, אני מקביל להם את "משפחת הצבעים החמים": יש שיגידו ש"הצבעים החמים" מתחילים בצהוב של 600nm ומעלה, ויש שיגידו "מה פתאום! הם מתחילים בצהוב של 650nm" ואיש מוזר אחד ירצה לכלול בצבעים החמים גם את הירוקים ויספור בכלל 555nm. איש בהגדרתו יחיה, זה שרירותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''שפה'' ובהגדרה הזאת אני כולל כל צורה של פורמליזציה מבוססת על סימנים, כולל מחשבות פרטיות אודות ארועים מנטליים, היא ניסיון ''דיגיטציה'' שיכול אולי להתקרב אסימפטוטית למידע ''אנלוגי'' אותו היא מנסה לתאר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דומני שזה עלה בצורה מפורטת יותר בפתיל אחר, אבל מילא, החיפוש מייגע. זאת לא סתם "איזו תרבות ... שאין בשפתה את הצבע צהוב" אלא תופעה תרבותית הרבה יותר רחבה ומסקרנת: http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3... (קצת ארוך, אבל מעניין) דגדגן: הצבע הכחול אינו מוזכר בתנ"ך, וגם לא באיליאדה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכ"ג קצת קימץ בדגדגן הפעם, אז ארחיב ואספר שמדובר בראיון עם גיא דויטשר (מחבר "גלגולי לשון" הנפלא), שעוסק בקשר שבין שפה לבין תפיסת הצבע בתרבויות ובזמנים שונים. מאד מאד מעניין. התכוונתי בעצמי לקשר למאמר, אבל שכ"ג הקדים אותי. אשתמש בנושא הכללי כדי להעלות הגיג פיזיקלי-פיזיולוגי שחשבתי עליו לפני כמה ימים: למיטב הבנתי, צבע "טהור" הוא צבע בעל אורך גל יחיד (כמו צבעי הקשת), ואילו הצבעים האחרים הם ערבוב של כמה אורכי גל. את האחרונים מאפיינים ע"י הספקטרום שלהם, שמציין את העוצמה של כל אורך גל שמשתתף בצבע. היות שיש רצף של אורכי גל כאלה, "מרחב הצבעים" הוא ממימד אינסופי. העין האנושית, להבדיל, קולטת צבעים דרך שלושה סוגי תאים (המדוכים שברשתית), שכל אחד מהם רגיש לתדירות אחת, עם התפלגות מסוימת סביבה. מכאן, הצבעים שאנחנו רואים הם מעין היטל של אובייקט ממרחב בעל מימד אינסופי לתת-מרחב ממימד 3 - ייתכנו זוגות צבעים בעלי ספקטרום שונה, ואולי אפילו שונה מאד, שייקלטו בעין (ולכן גם במוח) שלנו בתור אותו הדבר בדיוק. זה נכון, מה שכתבתי כאן? אני הדיוט גמור בתחום, אבל הרעיון הזה, שכאמור עלה בדעתי לפני כמה ימים, די טילטל אותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גיא דויטשר לא חיבר רק את ''גלגולי לשון'' (שהוא באמת נפלא) אלא גם את ''בראי השפה'' (המצויין) שעוסק בהרחבה גם בנושאי הכתבה הזו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שזה נכון. זה אפילו צריך להיות מובן מאליו, אם אתה זוכר שטלוויזיה מסוגלת ליצור (בערך) כל צבע שהעין האנושית מסוגלת לראות על ידי שלושה אורכי גל בלבד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נראה נכון בהחלט - למה מטלטל? זה קצת כמו לחשוב על מראה העולם עם כל אורכי-הגל שאנחנו בכלל לא רואים. מצאתי תיאור די דומה לשלך כאן: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע לגבי מטלטל, אבל בהחלט היתה תקופה (מזמן מאוד) שבה ידעתי על צבעי יסוד וגם על ספקטרום, אבל לא ידעתי איך זה מסתדר ביחד. במקומות בהם קראתי על צבעי יסוד, לא היה הסבר על הבסיס הביולוגי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן תיאור דומה, אפילו מאד. אז ההגיג שלי היה מדויק! למה מטלטל? כנראה בגלל שלא חשבתי על הרעיון הזה עד השבוע שעבר, למרות שהוא רלוונטי למשהו מאד בסיסי שכמעט כולנו חווים אותו במשך כל שעות הערות שלנו. עכשיו כשאתה מעלה את זה, אני זוכר שכשלמדתי בתור ילד על חרקים שרואים צבעים שאנחנו לא רואים, זה טילטל אותי גם. לפחות אני עקבי. האנלוגיה בין צבעים לצלילים מתבקשת, אז יש לי שאלה: הגוון של צליל, כידוע, נקבע ע"י צורת הגל שלו (סינוס, ריבועי וכו'); האם יש דבר דומה בצבעים? האם בכלל צבע "טהור" בתדירות נתונה (שזה בעצם קרינה אלקטרומגנטית בתדירות נתונה, אם אני מבין נכון) יכול להתקיים בכמה צורות גל? אם כן, האם העין שלנו תבדיל בין הצורות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הוא מתקיים בכמה צורות גל, הוא לא טהור... גם בצלילים, גל ריבועי של 400 הרץ נשמע אחרת מגל סינוס טהור באותו התדר מפני שהגל הריבועי ניתן לפירוק לגלי-סינוס בכל מיני תדרים, לא רק 400 הרץ. נדמה לי שכבר דיברנו פעם על השאלה למה דווקא הבסיס הטריגונומטרי רלוונטי; אני מניח שבאוזן יש אלמנטים המגיבים באופן טבעי לתנועה מחזורית הרמונית. באופן דומה, אני מניח שגל-אור בעל מבנה ריבועי באורך-גל "אדום" ייראה לא לגמרי אדום, אם כי סביר שרוב התדרים המשניים אינם בכלל בטווח הנראה. העין מגיבה לגלים באורך 400-750 ננומטר, כלומר משהו עם תדר כפול מגל נראה הוא כבר לא נראה. ההרמוניות הראשיות הן כפולות שלמות של התדר הבסיסי, אז כנראה (נו פן אינטנדד) שהעין לא תבחין בהרמוניות-צבעיות. שים לב שהמצב בתדרי-השמע הוא אחר לגמרי (אנו שומעים בין 20 ל-20,000 הרץ, בערך). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם גל סינוסואידי הוא הגל הבסיסי? למיטב זכרוני (ואני לא מכיר היטב את התחום), כמו שאתה יכול לכנות את כל הגלים מגלים סינוסואידיים, אתה יכול לבנות אותם מסדרות אחרות של גלים. אבל לעצם העניין "בסיסי" הוא מה שעבור האוזן שלנו הוא "בסיסי". איך החיישנים באוזן מנתחים (?) צלילים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתנד הרמוני [ויקיפדיה] נע כמו גל סינוס. הרבה דברים בטבע (במובן מעורפל מסויים: *כל* הדברים בטבע) מתנהגים (בקירוב) כמו מתנד הרמוני. אני די משוכנע שהמרכיבים השונים של האוזן הם כאלה, וכל אחד מהם יגיב (בקירוב) לתחום צר של תדרים הרמוניים (כלומר "תדרים" בפירוק לגלי-סינוס), ולעומת זאת יגיב לתחום רחב של תדרים בפירוקים אחרים - כלומר הפירוקים האחרים אינם הולמים לניתוח המצב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי. באמת פעם דיברנו בדיוק על העניין הזה (תגובה 193534) - שוב תודה. לא ידעתי (או לא זכרתי) שהעין רגישה לכזה טווח מצומצם של אורכי גל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שמה שקובע את הצבע הוא היחס בין המדוכים השונים. בגלל שלכל צבע (פס בודד) באורכי הגל הנראים יש לפחות שני סוגי מדוכים שרגישים אליו, היחס בינהם יכול לגלות בדיוק מה הצבע. אבל כן, צירופים שונים יכולים להראות כאותו צבע. יצא לי להביט (לא ישירות) בלייזר של 750 או 780, זה נראה כמו סתם אדום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני מטולטל למדי מההגיג שלך. אולי אפשר להזכיר שכל תמונה היא הטלה של שלושה ממדים על שניים, כך שגם פה המצב דומה, ויש אינסוף תצורות תלת מממדיות שיוצרות אותה תמונה, מה שלא מפריע לנו לחשב את המסתברת ביותר(?) ןלקבל מושג טוב על העצם האמיתי, מה שחוסך לנו הרבה התנגשויות בקירות ונפילות לתהום. אנחנו כל-כך עיורים (pun intended) לתופעה עד שאנחנו מתפלאים דוקא כשאנחנו נתקלים ביוצאים מהכלל המועטים בהם המוח מתקשה להחליט, למשל קוביית נקר http://cnx.org/content/m16175/latest/neckarcube.png (בעצם זה היוצא היחיד מהכלל שעולה בדעתי כרגע). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תופעה קשורה היא ההתפתחות של תפישת עומק אצל תינוקות, "מבחן המצוק". זה קשור להתפתחות גופנית ולנסיון כשלומדים מה קורה כשנופלים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה בוודאי מכיר את "החדר של איימס" (http://en.wikipedia.org/wiki/Ames_room), שגם הוא אשליה שבנויה על היטל של מציאות תלת-מימדית על תמונה דו-מימדית - אשליה שמשחקת בדיוק על העיקרון שהאפשרות המסתברת ביותר מבחינת המוח היא האפשרות הלא נכונה. יש כמובן דמיון בין העניין שהעלית לבין ההגיג המקורי שלי, אבל יש גם הבדל חשוב: כשאנחנו רואים תמונה דו מימדית ויוצרים ממנה תמונה מנטלית תלת-מימדית (נכונה או לא), תמיד נוכל בסופו של דבר לגלות את "האמת" אם נתבונן באובייקט מכמה כיוונים או אם נמשש אותו. בהגיג הצבעים, להבדיל, לעולם לא נוכל לתפוס את ההבדל בין צבעים פיזיקליים שונים שמתורגמים ע"י העין לאותם צבעים פיזיולוגיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, גם זאת דוגמא טובה, ואתה צודק גם בנקודה השניה שהעלית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעולם? אולי רק עד שנקנה ספקטרומטר יד שניה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לתפוס צבעים דרך קריאת ספקטרומטר זה כמו לתפוס מהי אורגזמה דרך קריאת מאמר מדעי בג'ורנל, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם שימוש בפילטרים יכול לעזור, אבל כבר היום אנחנו חווים לא פעם צבעים שמחוץ לספקטרום הנראה על ידי ״צביעתם״ בצבעים נראים באמצעות מחשב. כמעט כל תמונה מרשימה שנאס״א מפרסמת היא כזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדאי שתכיר כאלו שעושים את זה לפרנסתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. את ציורי הרחוב הכרתי מכל מיני אימיילים, אבל זאת הפעם הראשונה שאני רואה אותם גם מזויות אחרות. איזה יופי! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני באגף שלא טולטל, אבל יש לי הגיג-שאלה מתחום התמחותך: אנחנו מרגישים תדרים דרך הגוף, דרך השלד - האם אנחנו יכולים להרגיש ב"הרמוניות" תדרים? האם שילוב של תדרים כזה או אחר הוא נעים יותר או פחות? אם לא, למה? ועוד שאלה, למה אי אפשר ללמד אדם חרש לשיר? זכור לי קטע שראיתי ב"האח הגדול", היה שם בחור ששמו ארז שהוא חרש מאד מלידה. עם מכשיר היה לו שיור של שמיעה אבל הוא בדרך כלל הלך בלי מכשיר, זאת מן גאוות חרשים שכזאת, הוא קורא מצוין תנועות שפתיים ומדבר מצוין - מלבד המבטא האופייני של חרשים - וגרם לאנשים סביבו לדבר אליו כאילו הוא שומע, במהירות, בפנים מופנות הצידה, תוך כדי אכילה. התוצאה היא שחצי מהדברים שנאמרו הוא לא הבין. זה בכלל היה ניסוי מעניין ולא מחמיא על אנושיות, אבל זה לא שייך. בחור אחר שם לימד אותו את "בוא אלי פרפר נחמד", וארז שר! בלי לשמוע את עצמו, בזיוף נוראי אבל היה אפשר להבחין בדמיון למנגינה, והוא נורא שמח ורץ בחצר ושר בקולי קולות, ואמר שזו פעם ראשונה בחיים שהוא שר. אני לא מאמינה שאמצא קליפ של זה. אז למה באמת לא מלמדים חרשים לשיר? ואם היו מלמדים אותם, האם הם היו מעריכים מלודיה יפה בלי לשמוע אותה, רק מ"לחשוב" אותה כמו בטהובן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה מאותה הסיבה שלא מלמדים עוורים לצייר (או משותקים לרקוד). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשובה לשאלה למה לא מלמדים חרשים מוזיקה אפשר למצוא בחלק האחרון של תגובה 74568 של עמית מנדלסון, שהיה פעיל כאן פעם: הוא פשוט לא נהנה מזה (זה לא מובן מאליו?). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הסברתי את עצמי, התהייה היא איפה נמצאת ה"הרמוניה" במוח. וכמו שסיפרתי, ראיתי שאפשר ללמד חרש מוחלט לשיר והרי זה לא מפתיע, כמו שמלמדים חרש להגות את העיצורים והתנועות בכל מיני שיטות, למשל על ידי הנחת היד על הגרוגרת כדי לחוש את התדר, כך אפשר ללמד אותו להפיק צלילים בגובה שונה. והחרש שראיתי מאד נהנה מזה ושר במלוא גרון. עמית, אתה עוד אתה כאן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יותר נכון איפה נמצאות המלודיה וההרמוניה. מהקצב חרשים נהנים, ואפילו יוצרים קצב בעצמם, כי את הקצב מרגישים בגוף ולא רק באוזניים. אבל גם את התדרים אפשר להרגיש דרך השלד, כל אחד יכול לנסות את זה ויש מכשירי שמיעה שמעבירים את הצלילים דרך הלסת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטער, אבל אין לי מושג. ענייני מוזיקה-פיזיקה-פיזיולוגיה הם לגמרי לא תחום ההתמחות שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה השטות הזאת שכחול אינו מוזכר בתנ"ך? ומאיפה לקוח "כחול אשר על שפת הים"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי היה הקרח הראשון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלישע? ומי היתה הצנחנית הראשונה? (לא ממחלקת הבדיחידות הלשוניות אלא התנ"כיות שבילדותי, בימים ההם (ולא בזמן הזה), יכולת לשמוע אותן בקצב של שתיים לשבוע, לפחות) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, לא הצייתנית מכניסת האורחים הצנועה והמתאהבת - אחת אחרת שיודעת מה היא רוצה בחיים. צנחנית אמיתית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אלישע אלא יעקב אבינו. שנאמר...? את מתכוונת לצנחנית שרצתה גולות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִר, וְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק" (בראשית, כ"ז) ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יעקב התכוון שאין לו שערות על החזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, הנ"לית שלא סתם נפלה מהגמל אלא צנחה מהחמור. מה שהמזוהה אמר? אם כן, יש לי כמה סימני שאלה, אבל אשמור לי אותם עד שתאשר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראתה את יצחק (חתיך-לא-נורמלי, אולי?) וישר נפלה מהגמל - רבקה: "וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל." (בראשית, פרק כד). תכננה לבקש מאבא מתנת חתונה יפה, שדה עם "גֻּלֹּת מָיִם" (מעיינות), ודאגה לצנוח קודם מעל החמור - עכסה בת כלב: "וַיְהִי בְּבוֹאָהּ וַתְּסִיתֵהוּ ["הסיתה" את עתניאל, ארוסה, שהיה הדוד שלה] לִשְׁאוֹל מֵאֵת אָבִיהָ שָׂדֶה וַתִּצְנַח מֵעַל הַחֲמוֹר וַיֹּאמֶר לָהּ כָּלֵב מַה לָּךְ. וַתֹּאמֶר תְּנָה לִּי בְרָכָה כִּי אֶרֶץ הַנֶּגֶב נְתַתָּנִי וְנָתַתָּה לִי גֻּלֹּת מָיִם וַיִּתֶּן לָהּ אֵת גֻּלֹּת עִלִּיּוֹת וְאֵת גֻּלֹּת תַּחְתִּיּוֹת." (יהושע, פרק טו) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מה שאמר המזוהה. אזהרה: זה דווקא כן ממחלקת הבדיחידות הלשוניות :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קמ"קים, חתולים ונשמותיהם, נועות, איילות ואיילים ידענים ושקדנים ממני... הושיטו יד! או שתגלה ודי? זה ישמח אותי. בכל המצוקות, האוהלים וראשי הממשלה החמקניים, למי יש בחום הזה נשימה ארוכה מספיק לויא דולורוזה כמו תגובה 561859 :-] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דרך אגב, נשאר שם קצה(?) אחד לא פתור. הפתרון: כשאחזור לארץ מהרפובליקה הסרבית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ייתכן שמי שכינה אותו ''קרח'' התכוון לאחיו דווקא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עבר זמן, אולי כבר תגלה ודי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעע, אני מצטער שנאלצת לחכות כל כך הרבה זמן לבדיחת קרש (אבל הזהרתי בתגובה 576556). כאמור לעיל, זה יעקב (או אולי עשו), בברכה שברך יצחק: "ראה ריח, בני קרח". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלישע לא היה קרח, אלא עלה קרח. ההבדל ביניהם הוא כמו ההבדל בין גמל לבין גמל שלמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי. בדיחה או פרשנות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השערות לגבי צבעים, שמתבססות על יצירות כתובות עשויות להיות יצירתיות: <קישור http://en.wikipedia.org/wiki/File:%C3%84gyptischer_M... םoOoOסO> <קישור http://en.wikipedia.org/wiki/File:Egyptian_Miniature... לאעובד> ואצל תות מסביב לעיניים וכתוספת יחידה לזהב, קצת בזבוז של זהב אם מדובר בגוון נידח. <קישור http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A... למהרקליתמיד?> לא זכור לי ייצוג ויזואלי של הים בכחול בצד הזה של העולם, אבל ציור נוף זה קונספט מאוחר בפני עצמו. השאלה היא אם הפיגמנט הנ"ל שמישהו טרח לבודד - לא משנה איך קראו לו, היה באורך הגל של הים, פחות או יותר, גם אז. טוב יעשו יורדי ים אם יבחינו היטב בין כחול ללא כחול, לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלשום גמרתי לקרוא את Through the Language Glass החדש של גיא דויטשר, שעוסק בהרחבה (בין השאר) בקשרים שבין שפה, תרבות ותפיסת הצבע. פייר, התאכזבתי. הנושא מרתק והכתיבה מצוחצחת, אבל היחס בין תוכן למספר מילים נמוך מאד. דוגמא אקראית: The controversy over grammar has thus produced a most impressive pile of paper over the last decades, and many a library shelf across the globe quietly groans under its burden. מה מוסיף החצי השני של המשפט? קרוב לאפס תוכן, אבל הוא כמעט מכפיל את מספר המילים. כאלה יש הרבה חצאי משפטים מיותרים, חצאי פיסקאות מיותרות, וחצאי עמודים מיותרים. הספר גם גולש מדי פעם לתתי-נושאים הנושקים לנושא המרכזי, אבל בעצם לא משרתים אותו בכלל (למשל - מקור המילה "קנגורו"). אם יורשה לי לחזור על עצמי: אפשר היה בקלות לצמצם משמעותית את הספר - הקצר יחסית ממילא - בלי לגרוע כמעט בכלל מהתוכן הרלוונטי.לשם השוואה, התחלתי אתמול לקרוא את הספר החדש של פינקר, The Better Angels of Our Nature (תודה לרון בן-יעקב, שבזכות תגובה 583903 שלו למדתי שהספר יצא לאור). אני ממש בעמודים הראשונים, אבל כמו תמיד כשאני קורא את פינקר, אני משתאה מול הכתיבה המושלמת - מדויקת, קולחת, עמוקה, והדוקה. את התוכן שהוא מעביר בספר של 500 עמודים אי אפשר להעביר ב-499. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו בעיה של הרבה כותבים שיצירתם הראשונה מצליחה כל כך, עכשיו הם צריכים להתעלות על עצמם. לא קראתי את הספר החדש אבל אני סולח לו מראש בציפיה לספריו העתידיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''גלגולי לשון'' היה גם לדעתי ספר נהדר, ובאמת יכול להיות שהלחץ להוציא בהקדם עוד משהו הוביל לכיפוף מסוים של הסטנדרטים. דרך אגב, ראיתי את דויטשר מרצה לפני כמה חודשים, והוא נראה בדיוק כפי שהוא הצטייר בדמיוני - הז'אנר של האינטלקטואל האוקספורדי הגבוה והכחוש. הופתעתי שהוא הקריא את כל ההרצאה מהכתב, והופתעתי עוד יותר כשהבנתי מחבריי ממדעי הרוח שזה הסטנדרט באגף האקדמי שלהם, ושמי שמרצה ''מהראש'' עלול להיתפס כחצוף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התקשרה בחורה (ללא שמץ מבטא זר) לשאול אם אני ארצה לחדש את החוזה עם החברה שלה. אחרי שעניתי "אני שמח שהתקשרת, אכן השתמשתי בשירותים שלכם לשביעות רצוני המוחלטת", הייתי צריך לבלות כמה דקות להסביר לה מה משמעות הביטויים. משזה לא עזר ניסיתי להסביר מילה מילה ונראה שהיא הצליחה להבין את המלים הבודדות. אחרי שלבסוף תרגמתי לעברית "השרות היה אחלה, 10" היא הודתה לי על שלימדתי אותה משהו חדש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיפור הזה דווקא מחזק את התזה של הבלשן גלעד צוקרמן (שהוא פחות או יותר הנמסיס של דויטשר), על ''השפה הישראלית''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני לא התלהבתי מהספר של דויטשר (קראתי אותו בעברית). כלומר, הוא העלה שאלות מעניינות וסיפר סיפורים מעניינים, אבל לא הצלחתי להשתכנע ולא הוקסמתי או רותקתי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |