 |
מובן שאפשר לדמיין תרחישים שונים ושיתר על כן, כל תרחיש שנדמיין אכן מתקיים בצורה זו או אחרת בערבות השוק. זה לב העניין, אתה רואה בקיום כמה שיותר מהתרחישים הניהוליים האלו דבר רצוי ואפילו מקשר בין דבר זה לבין "חופש" באופן ישיר. אולי בגלל שזה יוצא הרבה "בחירות" בקומבינטוריקה.
תראה, "הצד שלך" הציע בהיגיון רב, דרך להסתכל על הסכמי ההעסקה כמפגש בין (עקומת)דרישות ההנהלה ל(ע)דרישות העובדים הפוטנציליים. מפגש העקומות הכללי הזה במרחב משפיע על התנאים והשכר של החושק-שיניים-וחוסך לטיול ארוך, כפי שהוא משפיע על שכר מנקי האשפה והפקידים, פועלי הייצור והמאיירים. יתכנו בועות מנותקות יחסית של שכר-ותנאים בתחומים אופנתיים, אבל זה לא ממש קשור למה שאני אומר.
לא המבחר הכי גדול של יחסי-עבודה בשוק מספק יותר חופש לעובדים, מה שמספק יותר חופש לעובדים זה יותר כסף לשעה. על תתיחס לעובדים כמו לבהמות, הם ידעו למצוא את החופש בעצמם, אולי עבודה נוספת אחרי ה-8 שעות מקס'?
חוק שאומר 8 שעות מקס' פשוט מנסה להכתיב לכלל המעסיקים (או לחלק המהותי מהמעסיקים) לשלם יותר פר שעה, רק דרך שווה ערך - זמן. אגב, זה לא נראה לי דומה בכלל להפרשת פנסיה או בריאות אם תהית.
למה בזמן עבודה ולא בשיפוי הציבור באופן אחר, הפחתת מיסים למשל? כי המטרה של העניין כולו היא התערבות ביחסי עובד-מעביד.
נראה לי טבעי וחיוני שחלק מכח המיקוח של העובדים מול המעסיקים (ולהפך כמובן) מוצא דרכו אל חוקי המדינה. והתייחסתי בתגובה הקודמת גם לכך שיתכן גם שגזירת שיטות ניהול מסויימות החוצה עשויה להיטיב עם המשק דווקא יותר מהאקווריום האבולוציוני המואץ של שיטות ניהול, ש"הצד שלך" מציע.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש