|
אני לא יודע כמובן את התשובה המלאה לזה, אבל אני יכול להעלות כמה נקודות שתומכות בתיזה הראשונה שלך:
1. שעות עבודה מרובות גורמות לשחיקה, בעיקר אם הן נתפסות כנורמה ולכן הן מתרחשות לא רק בפולסים קצרים בתקופות עמוסות במיוחד, אלא מתמשכות על פני תקופות ארוכות. ושחיקה מקטינה משמעותי את היעילות של העובד, פר שעה ופר משרה.
2. כשהתרבות 'מעודדת' שעות נוספות, זה גם אומר שחלק ניכר מההערכה של עובד נקבעת לפי השעות שהוא עובד. לא לפי התפוקה, היצירתיות, התרומה האמיתית שלו לארגון ושאר פרמטרים. וכמו בכל מודל כלכלי, כשאתה מתמרץ תכונה מסוימת, אתה מקבל עובדים שמצטיינים בתכונה הזאת - 'עובדים שעושים הרבה שעות', במקום עובדים יעילים, יצירתיים, מהירים וממוקדים. הרבה יותר קל לעשות עבודה של שמונה שעות בעשר שעות, בייחוד כשהעובד יודע שהוא יתוגמל על זה.
3. מנהל שמניח מראש שכל עובד נותן 130 אחוזי משרה (מלאה), מתכנן פרוייקטים על סמך התכנון הזה, תכנון שטבלת האקסל או הגנט סובלים, אבל במציאות רוב האנשים לא באמת יכולים לתת עבודה של משרה ושליש לאורך זמן. וזה מוביל לתכנון זמנים לא ריאלי וניהול פרוייקטים שגוי, מה שבסוף גורם גם לפגיעה בתפוקה האפקטיבית של הארגון.
|
|