|
אני מנצל את ההזדמנות כדי להדגיש עניין לדעתי חשוב בנוגע להמסת הקרחונים. אני חושב שבשנתיים האחרונות גדל שטח הקרח בקוטב הדרומי ונתן בכך עוד חוצר לחבורה הקבועה הרואה בכל נושא ההתחממות הגלובלית מזימה של ה''רעים'' בעולם השלישי והמשת''פים הליברליים שלהם לשדוד את ה''טובים'' של הוול-סטריט. המצב האמיתי הוא שהמסת הקרחונים בקוטב הצפוני היא כבר עובדה מוגמרת ואנו כבר בתהליך אל חזור שיסתיים תוך כמה עשרות שנים בהמסת רובו של הקרחון הצפוני. הנקודה היא שהמסה זו אינה מעלה את פני המים. למעשה ההיפך הוא הנכון (מים מתוקים מעט יותר ''צפופים'' מאשר מים מליחים). הקטע הקטסטרופלי יתחיל אם וכאשר תתחיל המסה מסיבית של קרחונים הנמצאים על מדף יבשתי (גרינלנד, איסלנד, אנטארטיקה) ותהליך זה הוא רק בתחילתו. עליית פני הים מסכנת בשלב זה מדינות איים זעירות בחצי הדרומי של כדוה''א, כך שדי ברור מדוע קשה להניע את המזהמות הראשיות (מדינות המערב והנמרים החדשים במז' אסיה) לפגוע בכלכלתן על מנת להציל כמה אנשים באיים המלדיביים או באיי אנדימן, שיהיה הרבה יותר זול לפנות אותם. השלב בו אנו נמצאים מראה לנו כמה צדק הביו-גאוגרף היהודי-אמריקני ג'ארד דיאמונד בכותבו על הקושי העצום של ציבילזציות לשנות את מהלכן כתגובה לשינויים אקו-קלימטולוגיים.
|
|