בתשובה לאריק, 03/11/13 13:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
באשר להצלחה, דווקא יש כאן הבדל משמעותי, ולא לטובתנו: מצרים המשיכה במדיניות דומה אחרי הרצח, והסכם השלום התקדם, יצא אל הפועל במלואו (מבלי לבדוק, נדמה לי שפינוי סיני הושלם לאחר רצח סאדאת) ואף החזיק/מחזיק מעמד עשרות שנים אחריו. לגבי השלום עם הפלסטינים, רחוק מזה. כמובן שלא רק (ואפילו לא בעיקר יאמרו רבים) באשמתנו, אבל בכל מקרה חזונו של רבין נשאר תיאורטי ולא הוגשם במציאות, שלא כמו חזונו של סאדאת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
את ההתנקשות בסאדאת לא הניע הסכם השלום עם ישראל אלא אי הסכמתו להפוך את מצרים למדינת הלכה (למרות שהיה בעצמו אדם דתי, זוכר את ה "ביסמיללה" שהקדים לכל נאום?). בסופו של דבר (אמנם אחרי שלושים שנה) האחים המוסלמים זכו שם ברוב בבחירות הראשונות שהתקיימו. גם אצלנו הגוש שמשוליו יצא המתנקש הולך ומתעצם פוליטית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כידוע, על פני פרק זמן מספיק ארוך (ו-30 שנה זה לא מעט), קטיפת דובדבנים נבונה תתן כל תוצאה שתבחר להראות מראש. בכל מקרה, אני התייחסתי למה שקורה בשטח, לא רק לתחרות מי נמצא בשלטון ומתי. זה נראה לי יותר משמעותי ב'מבחן התוצאה'. בין השאר גם כי דעותיו של גוש מסוים משתנות במהלך השנים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |