 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא ראית רגשות אצל החתולה שלך? אני בספק. לא ראית אצלה אף פעם פחד? לא ראית אותה נעלמת מעל פני האדמה ברגע שהיא רק רואה את התרסיס נגד פרעושים ביד שלך? לא לקחת אותה אף פעם לרופא? לא ראית אותה פתאום מרביצה פתאום ריצה מחדר לחדר וקופצת על הארון וממנו לארון השני? זה נקרא שמחה. לא ראית אותה משועממת וקנית לה צעצוע כדי להכניס עניין לחיים שלה? אם היו לך שני חתולים היית רואה גם כעס וקנאה. אלה רגשות. נסתכל מהצד השני, מה הרגשות שלך? נניח שהחתולה שלך מתחילה לצלוע, אתה מסתכל עליה ומה אתה חושב? למחרת הרגל נפוחה פי שניים מגודלה, החתולה נדחפת לפינה קטנה ויושבת, האישונים שלה מוגדלים והיא מסתכלת עליך. אתה מביא לה אוכל והיא לא אוכלת. אתה ניגש ללטף אותה. למה? היא לא מגרגרת. מה אתה חושב? מה אתה מרגיש? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בפיסקה הראשונה אתה מתאר *התנהגויות* ומסכם: "אלה *רגשות*" (הגשה שלי, כמובן). בפיסקה השניה אתה מתאר רגשות *שלי* כאילו מזה אפשר להניח לגבי הרגשות *של החתולה שלי*. אלה בדיוק שתי הנקודות הבעייתיות. אני לא מבין למה כל-כך קשה להעביר את הנקודה הזאת. העובדה שהיא ואני מפגינים, מדי פעם, *התנהגויות* דומות, והעובדה שאצלי להתנהגויות מתלווה מטען *רגשי*, עדיין לא מאפשרת להסיק את מה שאתה מבקש (אם כי, כפי שאני חוזר ואומר, הפיתוי גדול). כל הסרטונים על הפרות העולזות, כל התאורים של החתולה הסובלת ושל האבל במשפחת העכבר השכולה, כל הסיפורים על דר' דוליטל - כולם חביבים לכלשעצמם אבל לא עוזרים לפתור את הבעיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהרגשות שלך אפשר להבין מה אתה חושב שהחתולה מרגישה, וזה בכלל לא מה שאתה אומר שאתה חושב שהיא מרגישה. אם אתה מלטף אותה כדי להעביר את הכאב אז אתה כנראה יודע עמוק בשכל שכואב לה והיא עצובה ואתה רוצה לעזור לה במגע רך. אם אתה צוחק כשהיא טסה מחדר לחדר כמו כדור ביליארד, זה כי אתה עמוק בשכל אתה יודע שהיא מבסוטית ושמחה. כשהיא בכלוב ואתם נוסעים לרופא והיא כל הזמן מייללת, אתה מרגיע אותה במילים כי אתה עמוק בשכל יודע שהיא פוחדת. ולא משנה אם המילים האלה יעזרו לה או לא, אתה בכל זאת אומר אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהרגשות שלי אפשר להבין מה הרגשות שלי, לא מה המחשבות שלי. אני מבין שאצלך התחומים מתערבבים כשמדברים על בעלי חיים, מן הסתם בגלל שהרגשות החזקים שלך בתחום גולשים גם לממלכת הרציו, אבל בטח יש תחומים בהם ההבדל ברור לך כפי שהוא ברור לי. אתה צודק בכך שבחיים אני מתייחס לחתולה שלי כאילו יש לה רגשות. זה ודאי אומר עלי משהו וזה אולי אומר עליה משהו, אבל זה לא אומר שבאמת יש לה רגשות. לפחות לא במובן האנושי של המילה (היתה כאן פעם מישהי בשם "אלמנה ויתום" שאמרה משהו בנוסח: בשביל שיהיו רגשות צריך שיהיה מי שמרגיש אותם, אבל אין אף אחד בבית). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אתה צודק בכך שבחיים אני מתייחס לחתולה שלי כאילו יש לה רגשות. זה ודאי אומר עלי משהו וזה אולי אומר עליה משהו.'' זה בדיוק מה שציפיתי לשמוע וזאת האמת הפשוטה בלי כל הקשקושים שמסביב. כשילד בוכה זה לא אומר שהוא עצוב או פוחד או גלמוד, הרי זה לא אומר כלום לפי דבריך. ובכל זאת מרחם עליו. לך תלטף את החתולה שלך וזה הכל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאחר שלילד יש מוח ומבני ביולוגי דומה לשל השוטה, השוטה יכול להניח בסבירות מאד גבוהה שהילד מרגיש באופן דומה לזה שהוא עצמו מרגיש, ואת זה הוא יודע מזכרון. השוטה בעצמו כתב משהו בסגנון הה השבוע, אז אני רק חוזר ומדגיש את זה. לך או לשוטה אין מושג ירוק (או שחור, או פרוותי) איך מרגיש חתול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשקושים, הה? זאת באמת דרך נאה לסיים דיאלוג. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |