|
||||
|
||||
תינוקות נולדים עם מנגנון של רעב ושובע. גם אם לא הכריחו אותם לגמור מהצלחת הם כנראה איבדו את המנגנון הזה. יש עוד דרכים לאבד: אם לא נתנו להם לאכול כשהם רצו, למשל1. ____________ אגב, שמועה שמעתי הטיפול בילדים עם בעיות אכילה ובעיות השמנה זהה: מחזירים להם, בהדרגה, את מנגנון הרעב והשובע. 1 שני סיפורים: קרובת-משפחה של חברה שלי נוהגת להניק את בתה פחות מאת בנה. היא מתעלמת בכוונה כשהילדה מאותתת שהיא רעבה, ומאכילה אותה רק לאחר זמן. עם הבן היא לא נהגה כך. התינוקת בעליל קטנה ממה שהיתה יכולה להיות, גם על סמך משקל הלידה שלה. בפעוטון של בנם של חברים שלי יש ילדה, שהיה לה עודף משקל קטן. לא משהו שצריך באמת להתייחס אליו, לפי מה שהבנתי, כי ממילא ילדים גדלים, ומתרוצצים, ודי להוציא את הפריטים הסופר-משמינים-וממש-לא-בריאים מהתפריט. במקום, פשוט התחילו לא לתת לה לאכול, כשכולם אוכלים. נניח, מחלקים לכולם שניצל? לה לא. מחלקים לכולם בננה? לה לא. (ולא נתנו לה משהו אחר). זה לא שהוציאו את הפריטים המשמינים מהתפריט של המשפחה. או של הגן. התוצאה - היא הפסיקה לבקש לאכול, כי היא התרגלה שלא נותנים לה בכל מקרה. |
|
||||
|
||||
שני הסיפורים באמת נשמעים נורא, אבל אני מניחה שאלה מקרים חריגים (זה לא עושה את זה פחות נורא), אני משערת (אולי מנחמת את עצמי לאחר קריאת התגובה) שאין מסה משמעותית של הורים שחושבים שזו הדרך לגדל, לחנך, לבטא אהבה ולהקנות הרגלים נכונים. עדיין, מקרי קצה לא יכולים להסביר את התופעה הכוללת של אכילה לא מבוקרת ושל עודף משקל כללי באוכלוסיה ובעיקר אצל ילדים - בחודשים האחרונים היתה איזו כותרת שאז לא שמתי לב אליה בצורה מספקת - שלפיה כ-27% מהילדים בארץ סובלים מעודף משקל (ברמות חומרה משתנות). בלי קשר לדאגה שמתעוררת למראה כותרת כזאת - אני מקווה שלא לכל הילדים האלה יש הורים בעלי השקפות כל כך מוטעות - כרבע מילדי הארץ וקצת למעלה מזה (אבל חלק מוגדרים כבעלי עודף משקל ולא ממש כשמנים). אני מודעת להשפעות סביבתיות שאינן באות דווקא מן ההורים, למשל פרסומות לממתקים המופנות אל הילדים - הפרסומות האלה הן ממש פשע בעיני, אבל אני מתקשה להאמין שההשפעה שלהן קיצונית עד כדי כך. |
|
||||
|
||||
הנה מצאתי משהו. |
|
||||
|
||||
ובכן. את השמנת היתר הנפוצה בקרב ילדי ישראל (וחלקים גדולים בעולם המערבי) אני מייחסת לזה שיושבים מול הטלויזיה והמחשב במקום ללכת ולשחק בחוץ מחבואים, תופסת, גע-גע-גע ושמות. וזה שעכשיו לכל ילד שני יש אופניים חשמליות אומר שגם אלה שנוסעים על אופניים לבית הספר ואחה''צ עם החבר'ה כבר לא עושים פעילות פיזית. |
|
||||
|
||||
לא הייתי פוסל או מזניח את חלקה של התזונה הקלוקלת בהגדלת (הה הה) התופעה הזאת. |
|
||||
|
||||
ובכן, כמובן. אם הם היו יושבים מול הטלויזיה או המחשב ואוכלים מקלוני גזר ומלפפון, הם לא היו משמינים גם בלי פעילות פיזית. |
|
||||
|
||||
אוי, איזה סיפור מטריד ונורא. הראשון. מזכיר את הפרסומת של סטודיו סי שחוזרת שוב ושוב על המילה ''פחות''. תהיי רזה וצמצמי דרישות, עד שתיעלמי. |
|
||||
|
||||
אותי הפרסומות של סטודיו סי משעשעות. הן תמיד מדברות על כך שכל מה שצריך לעשות כדי לרזות ולהתחטב (ולהכנס לג'ינס המיתולוגי) זה מנוי לסטודיו סי. הן לא מזכירות שצריך גם ממש לבוא ולתרגל. |
|
||||
|
||||
באמת הפעלתי את ההליכון כל יום במשך שעה, ולא ראיתי שום תוצאות. אולי פעם הבאה ננסה להפעיל שעה וחצי. |
|
||||
|
||||
הצלחת להפעיל את ההליכון מבלי ללכת עליו? תקלה חמורה! ההליכון אמור להיות מצויד ב dead man switch |
|
||||
|
||||
ההתקן הנ''ל הוא פשוט קליפס לבגד, שאת מחברת אל עצמך ותוחבת להליכון. אם תעופי ממנו - הוא יתנתק וינתק את ההליכון. אם הקליפס התנתק או שהבגד נקרע - זה כנראה לא היום שלך. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |