בתשובה לארז לנדוור, 11/09/13 8:36
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם אתה טוען שחלה אצלי איזו מהפיכה מחשבתית אתה טועה. תמיד חשבתי שכל פעולה בין אם היא צבאית ובין אם היא אחרת מטרתה להשיג איזו מטרה. כך למשל כתבתי את "יריחו תחילה" בתקופה של פיגועים שגבו מאתנו מאות קורבנות, וחשבתי שבדרך שהצעתי נוכל להשיג הרתעה שתמנע את הקורבנות האלה וגם את הקורבנות בצד השני. במקרה שלפנינו האיום מצד אובמה בה עקב שימוש בנשק כימי כנגד אזרחים וטבח 1400 איש באיבחה אחת. אז לא העלתי בדעתי אפשרות שאפשר יהיה לאלץ את אסד לוותר לחלוטין על הנשק הכימי שברשותו ומטרת הפעולה נראתה לי הרתעת אסד מלשוב על מעשהו המתועב פעם נוספת. אבל אם נפתח סיכוי לכך שבדרך דיפלומטית יקרה משהו כה גדול שמניעת אסד מלשוב על מעשהו תהיה רק פריט קטן בו, בפרוש שווה לתת לכך סיכוי. אני חושב שהסיכוי להשיג זאת גבוה יותר מהסיכוי שנותן לכך השוטה. הצהרה רוסית כל כך ישירה וברורה, והסכמה סורית, אינם דברים של מה בכך. כמו שכתב כאן מישהו, אי אפשר היה להשיג זאת ללא האיום1. 1 וכאן אני חוזר לאיום שב"יריחו תחילה". במאמר הזה כתבתי לכל אורכו שפעולה כזאת תוכל להימנה בקלות עם "אם" פשוט וקל להשגה ע"י האויב. פשוט שיפסיקו להרוג את אזרחנו ברחובות ערינו ובאוטובוסים. המקרה של היום מראה שאיומים יכולים לעזור. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובשורה הרביעית: בה=בא | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעניין הזה אני מקוה שאתה צודק ואני טועה. (הרמה להנחתה, אני יודע) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי לקבל עוד קצת פרספקטיבה על מה שקורה כאן, ואיזה תפקיד אנו הישראלים משחקים בו, כדאי לקרוא את דבריהם של ידידינו בסוריה. למה צריך לפרק את הנשק הכימי בסוריה ? זה לא משרת בכלל את העם הסורי. זה משרת את ישראל. כלומר, העם הסורי עם או בלי אסד צריך את הכימיה בשביל היהודים. בטרם ננקוט עמדה במשבר הנוכחי, אנו צריכים לחשוב גם על הדברים האלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דרך אגב, אם סוריה באמת תתפרק מנשקה הכימי, המאגר הכימי הישראלי יעלה על הפרק. ישראל לא אשררה את חתימתה על האמנה. מצריים לא חתומה עליה (כמו סוריה). לא הבנתי מהו בדיוק מצב המאגרים הכימיים של אירן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לנו היום מאגר כימי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בימים הטובים שבילינסקי היה כאן, היית מקבל עכשיו הרצאה שלמה כולל מיקום מדויק, סוגים, תאריכי תפוגה, כמויות ואיפה יש פירצה בגדר שמאפשרת לגנוב קצת לשימושים ביתיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות. אבל בעוד שלא אתפלא אם יש לנו כנטען נשק גרעיני, מאוד יפתיע אותי אם יש לנו נשק כימי - ולו מעצם העובדה (הלא סודית) שכל תרגיל צבאי שהכרתי בעשור ומשהו האחרון שכלל תסריט של חל"כ היה הגנתי לחלוטין, בעוד שהצבא הסורי, למשל, התאמן גם על תרגילים התקפיים בסיוע חל"כ, וגם הרבה יותר תרגילי חל"כ. אם אין לך הכנות ואימונים לשימוש התקפי בחל"כ, תתקשה לעשות בזה שימוש צבאי; ולהחזיק חל"כ כדי להשתמש בו נגד מטרות אזרחיות - זה אולי הגיוני אם אתה אסד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני בתמימותי סברתי שאם ייעשה שימוש בנשק כזה הוא ייעשה מרחוק, ולא כאמצעי טקטי אלא כאמצעי ענישה. אבל עזוב, זאת היתה סתם הערה. מצידי פרוק הדדי מנשק כימי (אנחנו, סוריה ומצרים) הוא עיסקה טובה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב: ומי אמר שיש לנו נשק כימי? וכאמצעי ענישה הוא לא יעיל; הוא לא איום ברמה שאפילו מתקרבת לנשק גרעיני, והוא יכול לגרום לתגובת נגד בינלאומית (לפחות ככה היה אפשר לחשוב פעם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובתרגול נשק גרעיני התקפי השתתפת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשק כימי לא היה ולא יכול להיות 'נשק יום הדין', וגם לא 'נשק מהלומה שניה'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל בנשק גרעיני טקטי אפשר להשתמש להתקפה צבאית, לא כן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שמאז שנות השישים אף אחד במערב לא התעסק ברצינות בנשק גרעיני טקטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גונבה שמועה לאוזניי שיש דבר כזה ''פייסבוק'' ושם יש ''לייק''. לו היה דבר כזה באייל הייתי עושה ''לייק'' שכזה לתגובתך זו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושוב אני, הפעם מידע אישי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכיר מישהו שעבד באיטום חדרי הנסוי של הטינופת. את האחראי הם כינו מנגלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מחקר של הטינופת היה. אם הבנתי נכון, השאלה היא אם ישראל הכינה מאגרים מוכנים לשימוש שאינו מו''פ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ממש לא יודע האם ישראל הכינה מאגרים מוכנים (של חל''כ) לשימוש שאינו מו''פ או לא, אבל אני יודע שמשפחת החל''כ המכונה ''גז עצבים'' היא משפחה המכונה ''תרכובות זרחן אורגני''. הזרחנים האורגניים הללו משמשים לא רק כחל''כ, אלא גם כחמרי הדברה לגיטימיים ומקובלים. ככאלה, יש (הן במלאי והן בכושר ייצור) לא מעט בישראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמדומני יש מקום קטן בנס ציונה, שעוסק, כך מספרים, בפיתוח נשק ביולוגי וכימי, ונדמה לי שאפשר להניח בשקט, שלאחר 60 שנה, ומכיוון שלא מדובר במדע מסובך במיוחד, ישראל מצויידת במיטב הנשק הכימי. למרות זאת, נדמה לי שלא תראה את טירוני גולני מתאמנים בהמטרת נשק ביולוגי על האוייב. וזה לו רק בגלל שגם אם יש תכנון תיאורטי, למקרה קיצון חריג, להשתמש בנשק כימי\ביולוגי כנשק טקטי, הרי מבחינת החי"ר בשטח, האפקט דומה להתגוננות מנשק כימי, כך או כך, הוא יצטרך לצעוד לשטח הרווי בנשק הכימי עם מסיכת אב"כ. טייסי חיל האוויר, שאמורים להטיל את הנשק הכימי1 זקוקים, אולי, לתרגול מיוחד. 1 כן, בתיאוריה אפשר להשתמש גם בתותחנים לשם כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשק ביולוגי הוא סיפור אחר לגמרי (ולא מכיר אף מדינה שיש לה תרגול טקטי של שימוש בנשק ביולוגי, מה גם שההשלכות שונות מאוד). אין לי ספק שיש לישראל (ולכל מדינה מפותחת אחרת) מספיק ידע כדי לייצר נשק כימי (זה מזמן כבר לא 'לפתח'). אבל יש לי ספק מאוד גדול לגבי תכניות ישראליות להשתמש בנשק כזה. ואגב, מסכת אב''כ היא רק תחילת העניין. צריך גם במ''פ ועוד כמה דברים אחרים. כמו-כן, למיטב ידיעתי כבר שנים לא נעשו בצה''ל תרגילים ממש בלחימת אב''כ, בניגוד למצב בו היה פעם שבו חששו מאיום קונבנציולי הכולל מתקפה כימית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה שיש חוקרים לתחום לא אומר שמדינת ישראל מחזיקה חימוש כזה בפועל. בפרט, אם אין תוכניות ותורת לחימה לשימוש בנשק כזה, אין סיבה לבזבז כסף על אחזקה שלו. המכון יכול להסתפק בלחקור דרכי התגוננות נגד נשק כימי וביולוגי, ולכל היותר להחזיק בידע כדי שיהיה אפשר לייצר את מה שצריך בזמן קצר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהא | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינסטינקטיבית זה גם מה שאני חשבתי. אבל אם נצא מאווירת 'תיקים באפילה' שאומרת שכל טכנולוגיה שהיא מן הסתם מנוצלת על ידי הממשלה ליצירת נשק, אולי זה לא כל כך ברור. הרי גם בתחומים קונבנציונליים לגמרי, נלקחות החלטות לרכוש סוג נשק א', ולא לרכוש סוג נשק ב'. הכל בהתאם לצרכים המתוכננים ולשיקולי תקציב. במסגרת זו, לא ברור לי כלל מה תרוויח ישראל מלבזבז את כספה על נשק כימי. אני לא רואה שום יכולת מהותית שהוא מוסיף שאיננה קיימת כחלק משאר הכלים של צה"ל. הרי זה נשק שפגז שלו יכול להרוג מאות אנשים בשטח בנוי, לא משהו אסטרטגי כמו נשקים אחרים לכאורה. בשטח אזרחי למשל - המטרה המוצהרת בדרך כלל של נשקים כאלה - גם פצצה ממטוס שמוטלת במקום הנכון תהרוג מאות אנשים1, ואם צריך יותר אפשר לשים על המטוס ארבע פצצות בעלות שולית זניחה. פיתוח ארוך שנים של נשק כזה עשוי לעלות מאות מיליוני דולרים, ולא נשמע לי בלתי סביר שמישהו יכריז שחבל על הכסף ואפשר להשקיע בדברים אחרים. ולהשאיר כמובן את המחקר ההגנתי, כאמור לעיל. 1 סליחה על הניסוח היבשושי והקר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למדינת ישראל במשך לפחות 2 עשורים לא היה נשק גרעיני, וגם אחר כך, כמות הנשק הגרעיני ייתכן שהייתה מוגבלת. באותו הזמן, החזיקו אוייבינו בנשק כימי, כך שאני מניח, שמדינת ישראל החזיקה בעבר בנשק כימי, ייתכן כמובן שנפטרה ממנו בשלב זה או אחר. אין לי מושג מה העלויות של החזקת מיכל עם 50 טון גז מסוג כלשהוא ומלאי של פצצות מתאימות, אני מנחש, שהעלות היא כמה עשרות מיליונים בשנה, לא משהו שיפיל את מדינת ישראל. שימור היכולת הוא חשוב, זה דומה לצנחנים, שאף שלא צנחו בישראל מאז 56, ולא נראה שיש תרחיש שבו יעדיפו להשתמש בהם על פני אמצעים אחרים, עדיין משמרים את היכולת הזאת, למקרה נדיר בו יהיו חייבים להשתמש בהם. אני גם מעריך שבשביל לעשות ניסויים בהתגוננות או במציאת פתרונות לגז סארין נניח, צריך לייצר אותו, כך שהמכון בנס ציונה ייתקשה לעשות מחקר בסארין בלי יכולת ייצור ומה שחשוב לענייננו, החזקה של מלאי כלשהוא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצנחנים צונחים מדי פעם. האם יש תרגול של שימוש בנשק כימי? כמוכן: מהמעט שאני יודע, חלק מסוגי הנשק הכימי דורשים קצת יותר תחזוקה ממיכל מאיזשהו בונקר (לדוגמה: חידוש המלאי כל כמה שנים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(זה גם מה שאני הייתי מנחש). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התרגול היחיד שידוע לי שכולל נשק כימי (קטלני) שעוברים חיילים בצה''ל הוא של מפקדים בגדודי האב''כ של פיקוד העורף ושל קצינים בכירים (סא''לים ומעלה) בפיקוד העורף. התרגול נעשה בארה''ב וכולל שימוש בגז עצבים. כמובן שיכול להיות, שיחידות מסויימות נוספות עורכות תרגילים דומים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה פעם איזה תרגול לחיילים של לבישת מסיכת אב"כ בחדר עם גז מדמיע - כנראה כדי להראות את אמינותה ולטעת אמון ביעילותה - ואז הורדתה בחדר, שהייה בו למספר שניות ללא מסיכה, ואז ריצה החוצה בעיניים דומעות ואף נוטף, לכל מצהלותיהם של שאר החיילים שבחוץ שהיו באותו מצב דקות ספורות לפני כן. זה נחשב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה תרגול שאני עברתי לפחות שלוש פעמים בשירות הצבאי שלי. למרות שפורמלית גז מדמיע נחשב לחומר לחימה כימי, אני בספק אם הוא נחשב לנשק השמדה המוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, נשקים כאלה קשה לתרגל באימון ולצאת חי, אלא אם אתה אינדיאנה ג'ונס ויש לך מקרר בסביבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם צה"ל משמר את יכולת הצניחה למקרה של צורך עתידי נדיר? אני חשבתי שזה לצרכים סמליים וטקסיים בלבד1. (אם כבר לשמר יכולות ארכאיות לצורך עתידי נדיר, הייתי שוקל יוני דואר וחיל פרשים. טוב נגד שיבושים אלקטרוניים של תקשורת ומחסור בדלק.) 1 אני מניח שאפילו למבצעי קומנדו נועזים בעורף האויב כבר לא משתמשים בצניחה, אבל למען האמת אני סקרן במה כן משתמשים, בפרט אם היעד רחוק מהחוף ואי אפשר לצלול אליו. ואם כן משתמשים בצניחה, איך חוזרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במסוקים, כמו במבצע_עוקץ_ארסי [ויקיפדיה], או בטרמפים. צניחה זה בשביל מפגני ראווה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכשזה בארצות כמו עיראק או סוריה, או מצרים לפני הסכם השלום, שיש להן הגנה אווירית מינימלית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאף אחת מארצות אלה לא הייתה "הגנה אוירית מינימלית". (אם כי אני חושב שבהחלט יש מה לעשות עם צניחה. הנה למשל מאמר על שימוש ייחודי בצניחה בלחימה נגד כוחות לא-סדירים - היינו, מה שמקובל לכנות 'גרילה' או 'טרור', תלוי באיזה צד אתה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה למבינים (טווידלדי?) שמסתובבים פה: כידוע, אסון צאלים ב' [ויקיפדיה] התרחש בזמן אימונים לחיסול סדאם חוסיין בעיראק. ע"פ הערך בוויקיפדיה, "כוח הסיירת היה אמור לטוס לעיראק באמצעות שני מסוקי 'יסעור' של חיל האוויר", אולם ע"פ אותה ויקיפדיה, טווח הטיסה המירבי של היסעור הוא 1000 ק"מ, שזה פחות אפילו מכיוון אחד של הטיסה. במגבלות ביטחון שדה - איך התכוונו לפתור את הבעיה? כמה תדלוקים אוויריים? נחיתה והמראה מסטי"ל במפרץ הפרסי? משהו אחר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מושג מה התכנית הייתה, אבל אכן יסעור במצב רגיל יתקשה מאוד להגיע אפילו לכיוון אחד. את הסטי"ל אפשר להוציא מכלל חשבון כי אין אפשרות פיזית להנחית עליו יסעור (הרוטורים גדולים מדי). אם באמת הייתה תכנית להביא כח סיירת לעיראק במסוקי יסעור, הפתרון יכול להיות כל אחת משלוש אפשרויות: 1. שני תדלוקים אוויריים לפחות (אחד לכל כיוון), רצוי שלושה, או - 2. הפיכת חצי היסעור למיכל דלק ענק; כיוון שצוות יחידה מיוחדת איננו כה גדול, אזי אם נניח שיש לך בכל יסעור כמה נוסעים וג'יפ, תוכל להוסיף לא מעט ליטרים דלק + משאבה להעברתם לצנרת המטוס. זה לא פשוט, אבל דברים יותר מסובכים כבר נעשו. כמובן, שינוי כזה מקטין מאליו את הטווח, אז צריך כמות דלק גדולה יותר מבתסריט הקודם. 3. לחילופין, אם מישהו הקים מראש מנחת קטן בעיראק והסתיר שם דלק, אפשר לנחות שם ולמלא. האמריקאים ניסו את זה בצורה כושלת בחילוץ בני הערובה באיראן, עד כמה שאני זוכר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
4. אופס! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אופס'' מתוכנן שכזה היה חוסם את דרכו של המתכנן לראשות הממשלה (מסתבר ש''אופס'' בפועל מפריע מאוד, אבל לא מספיק לחסימה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אמנם משתמע מהטקסט, אבל נשמע לי לא סביר שכל הטיסה תהיה במסוק. ב92 לכווית לא היתה חיבה יתרה לסדאם, גם לירדן לא. אם הייתי צריך לנחש, הייתי מהמר על שיתוף פעולה או לפחות העלמת עין של אחת משתי המדינות הללו ושימוש בשטחן ליציאה וחזרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם אני הייתי צריך לנחש, הייתי מהמר שהתכנון לא כלל נחיתת ביניים באף אחת מהמדינות השכנות שלנו. המבצע היה כל כך סודי, שאפילו רוב החיילים בכוח ביום האויב בתרגיל, וביניהם חלק מההרוגים (כולם משרתים בסיירת מטכ"ל, כן?), לא ידעו מהי מטרת התרגיל שהם השתתפו בו. לא נראה לי סביר שבצה"ל היו סומכים בעניין הזה על דיסקרטיות של איזושהי מדינה ערבית. במבצע אנטבה, הדלק שבמטוסים הספיק בשביל להגיע לאוגנדה אבל לא לדרך חזרה. אם אני זוכר נכון את מה שקראתי פעם, הכוחות לקחו אתם משאבות דלק, וכבר התחילו לתפעל אותם בשדה התעופה באנטבה, ואז התקבלה פקודה לעצור את התדלוק, לנטוש את המשאבות (שעלו הון), ולטוס לתדלק בניירובי השכנה. מסיבות של בטחון שדה, שאלו את הקנייתים אם אפשר יהיה לעצור אצלם לתדלוק רק אחרי שהחילוץ התחיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא טענתי שהשכנה צריכה לדעת בדיוק בשביל מה משתמשים בשטחה, רק להעלים עין ולדעת שהאינטרסים שלה ישמרו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא צריך הסכמת מדינה. אם יש לך יכולת לעבור בשמיהן בלי שהן ירגישו, אתה גם יכול לתאם עם שני סוכני מוסד ומשאית דלק בנקודה נידחת במדבר (מסוק לא צריך יותר מדי שטח כדי לנחות). אופציה נוספת, אגב, היא להשתמש במטוס הרקולס; הוא יכול לנחות על המון סוגי משטחים, ובעיראק יש מספיק סוגי קרקע שיכולים לשמש מנחת מאולתר - ואז אתה גם יכול לוותר על תדלוק אמצע, לנחות בנקודת המוצא ולחסוך הרבה זמן טיסה (וסכנת גילוי) הלוך ושוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הניחוש שלי הוא דווקא תדלוק אווירי. הנה סיפור מותח ולא כל כך מוכר על תדלוק אווירי של יסעורים בידי הרקולסים אי שם מעל מדינת אויב, מאות קילומטרים מהארץ. זה לא כתוב במפורש, אבל אני שם את הכסף על זה שגם שם מדובר במבצע של סיירת מטכ"ל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני קצת מופתע מהיעדר כיסוי המכ"ם של מדינות ערב. בתור טכנולוגיה שבמלחמת העולם השניה כבר נעשה בה שימוש, דמיינתי שבימינו זה כבר שווה לכל כיס. ברור שישראל במצב יותר נוח, בזכות קוטנה, ויתרון טכנולוגי-כלכלי וכו'. ובכל זאת הייתי שמח אם אתה או מישהו אחר יכול לשרטט בקווים גסים ובניחושים מושכלים לאילו סוגי מדינות יש כיסוי מכ"ם מלא (זה בטח לא מוגדר במדויק, אבל בוא נאמר, לאילו מדינות יש סיכוי מעל 50% לאתר כניסת יסעור או הרקולס לשטחן) ולאילו לא. למדינות מערב אירופה יש? (כסף וטכנולוגיה יש, מוטיבציה - לא ברור.) לארה"ב? לסין ורוסיה? (טכנולוגיה יש, מוטיבציה אני מנחש שיש, אבל הגבולות ארוכים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העניין מן הסתם הוא לא רק איכות הכיסוי, אלא איכות המספריים שלך לפתוח בו פתחים, בקווים גסים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי, שהטכנולוגיה דורשת קו ישיר בין מתקן הרדאר לבין האובייקט אותו רוצים למצוא, ובנוסף, שהוא ישהה בטווח הכיסוי של הרדאר לאיזה זמן מינימלי1, ולכן אם רוצים למצוא אובייקט שטס נניח בגובה 10 מטר מעל פני הקרקע מדובר במלאכה קשה, שתלויה מאוד בתוואי השטח ובמקומות מסויימים דורשת מכ"מ ממש כל כמה מאות מטרים, ואם רוצים לאתר אובייקט שנע בגובה 30 אלף רגל מדובר במלאכה קלה יחסית. מכאן אני מסיק, שכמעט כל המדינות כנראה חדירות לכלי טיס (בפרט מהירים או קטנים) המגיעים בגובה נמוך, מעל אזורים הרריים לא מיושבים, בפרט אם לתוקף יש מושג לגביי מיקום תחנות הרדאר של המגן. וזה עוד לפני לוחמה אלקטרונית לסוגיה. כך שנראה שקל יחסית להחדיר מסוק למדינת אוייב, לגביי הרקולס... זאת שאלה טובה. (האם אפשר לפתור את הבעייה באמצעות מכ"מים על בלונים שיכוונו גם למעלה וגם למטה?) 1 כלומר, שאם האובייקט נמצא בשדה הראייה למשך פחות מ-X זמן, הרי שהוא לא מזוהה, או שהוא עלול להיחשב כ- False Positive |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש מכמ שרואה מעבר לאופק |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
('האם אפשר לפתור וגו'... - פעם קראו לזה אייווקס, גלגל למטה לתמונות) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(תודה למערכת ההתרעות הידנית שהסבה את תשומת ליבי. האמת היא שאין לי מושג. פעם ראיתי באיזה בסיס משהו שחשדתי שהוא נשק כימי. אני חושב שאחר כך מישהו אמר לי שזה דווקא מחסן של חומר טיהור אזור שנפגע מנשק כימי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאחר פרק זמן שבו לא הייתי בעניינים, שבתי וצפיתי בתכנית חדשות ערב שבת בערוץ הראשון ובפרשניות "צוות החכמים" של התכנית. הפאניקה העכשווית היא, ההיענות, כביכול, למתקפת החיוכים של רוחני בניו יורק, אליה אשוב בהמשך דבריי. אבל תוך כדי הדיון הזה צדה את אוזני הערתו של אחד החכמים, כמדומני, הפרשן הצבאי, בעניין ההתפתחויות בנושא הנשק הכימי בסוריה. הוא ציטט "גורמי ביטחון" אצלנו שעקבו אחר הרשימה שהגיש אסד כפי שהתחייב, והעריכו שהרשימה מליאה ושכפי הנראה החליט אסד החלטה אסטרטגית לוותר על הנשק הכימי שברשותו כדי לשרוד. אני חושב שזה מצב אפילו יותר טוב מהתרחיש השלישי בעל הסיכויים הגבוהים של עמוס ידלין, שעליו דברתי באחת מתגובותיי. ולעניין פיתוח הנשק הגרעיני בידי איראן. בזמנו בין השאר בתגובה 603144 הערכתי שארצות הברית בראשות אובאמה החליטה כבר לוותר בנושא הזה והשלימה עם קיומו של נשק גרעיני באיראן. בתגובה אחרת, תגובה 603258 כתבתי שלאחר שיתחלף אחמדיניגד צפוי שהסכנות אך יתגברו, שכן הנשיא בעת כתיבת הדברים רק עזר לנו ע"י התבטאויותיו הקיצוניות. למרות זה, אני חושב שמוקדם מדי להכנס לפאניקה. דווקא היום, לאחר ההסכם בסוריה אני חושב שאולי אפשר יהיה ללהשאיר את איראן נקיה מנשק גרעיני בדרכים דיפלומטיות. איני נותן לכך סיכוי גבוה מחמישים אחוז, אך הוא יותר גבוה ממה שהערכתי כשכתבתי את תגובתי הראשונה הנ"ל. בתכנית היה גם ראיון בעברית עם שגריר ארצות הברית בישראל, שהזכיר לי ראיונות קודמים עמו שמצאו חן בעיני, והציבו את עניין הייחסים עם ארצות הברית ומדיניותה, באור הנכון ולא באור היותר פסימי כפי שפרשנו "חכמי" התכנית. החיוכים של רוחני וחיוכי התשובה יש בהם אולי פוטנציאל לטעויות ושגיאות, אך עד כה לא קרה שום דבר נורא ולכן חשבתי שהפאניקה של "החכמים" מוקדמת ומוגזמת. הרי עדיין לא היו שום הקלות בסנקציות, ואלה, אם יבואו בודאי יבואו בעקבות צעדים מעשיים של איראן ולא בתשובה לחיוכים. וזה היה גם ייחסו של דן שפירו לעניין. נזכרתי בתקופה שבה אחד ה"חכמים", ארי שביט דיבר בכל תכנית שבועית כזאת על התעוב שמתעב אובאמה את נתניהו, וראה בכך עניין חשוב במאין כמוהו. אני חשבתי אז שגם אם מקורותיו של ארי שביט אמינים, היחס האישי הוא לא ממש העניין החשוב כשמדברים על מדיניות של מדינה כארצות הברית. דן שפירו שהתייחס לכך אז בראיון לא ראה את הדברים כפי שראה אותם ארי שביט, ואמר שהייחסים בין שני האישים קורקטיים. בחלק מהדברים הם מסכימים ובחלק לא. לאחר מכן היה ביקורו של אובאמה בישראל וכל עניין התעוב של אובאמה את נתניהו הפסיק להיות נושא אצל ארי שביט. גם בראיון עם דן שפירו היום, הוא אמר ששווה לבדוק את האופציה הדיפלומטית, ואפשר יהיה לבדוק את כוונותיה של איראן. זו עמדה שמתארת, לדעתי, יותר טוב את המצב מאשר ה"מפולת המדינית של ישראל" כפי שתיארוה "חכמי"התכנית. נושא נוסף היה ה"לינקייג"' בין המו"מ עם אבו מאזן ונושא איראן בנאומו של אובמה. איני יודע מניין לקחו ה"חכמים" את עניין ה"לינקייג"'. צפיתי בנאומו של אובאמה, ולדעתי הוא אמר ששני הנושאים האלה חשובים1, אך לא אמר שההתקדמות בשיחות היא תנאי להתקדמות עם איראן. גם דן שפירו שמע מה שאני שמעתי ולא את מה ששמעו איילה חסון וחבריה. 1 בעניין חשיבותו של המומ עם אבו מאזן אני מאד חולק על אובאמה, אך כאן מדובר בטעות רבת שנים של חוסר הבנה ש"הצלחה" בשיחות האלה יכולה להביא רק לאסון. אבל לטעות הזאת שותפים רבים בשמאל גם אצלנו, ולכן קשה להלין על אובאמה שנכנס להתבוננות בעניינים האלה הרבה יותר מאוחר מאתנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאתה עובר לארצות השכנות אתה הגיוני. כשאתה חוזר לפלסטינאים, השקפותינו מתרחקות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאתה חושב כמוני אתה הגיוני. כשאתה חושב אחרת ממני, המחמאות נעלמות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מאוד מתקבל על הדעת שאדם בעל ראייה צלולה ומפוקחת מאבד אותה כשמדובר בענינים הקרובים יותר אליו. בתחילת שנות ה70 נעשה כאן ניסוי במערכת החינוך על גנרל סיני דמיוני שמצווה להשמיד את כל שכניו ולעומת זאת הובא סיפור יהושע בן נון. התלמידים ידעו להצביע על כך שבמקרה הראשון מדובר על ג'נוסייד אבל כשלו לתפוס את העובדה שהמקרה השני זהה והצדיקו את יהושע. זוהי תוצאה של שטפת המוח הלאומנית שמקבלים כאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זה סותר את הביקורת שלך על איציק. זה לא צביעות או משוא פנים מצידו כפי שאתה מציג זאת אלא הצבעה על חוסר העקביות של דב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא עקבי ? דרוש הסבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בענין הסורי אתה לא נגרר אחרי ההיסטריה המטופטפת כאן מכל כלי תיקשורת אפשרי ולעומת זאת כל ויתור לפלסטינים הוא בעיניך סכנה קיומית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני משתדל בכל נושא לא להיגרר אלא להתבונן במציאות, ולגבש דעה בכחות עצמי. בעניין הנשק הכימי בסוריה, האירוע שעברנו היה שימוש בנשק כימי במאבקים פנימיים בתוך סוריה. אובאמה שרואה עצמו ממשיך מסורת מסויימת של "שמירת מוסר מלחמה" בעולם, התחייב בהתבטאות בעבר להתערב אם יופעל נשק כימי, ואמר שזה יהיה קו אדום מבחינתו. כשהנשק הזה הופעל בצורה מסיבית, הייתה אצלו התחייבות מוסרית לפעול כפי שהבטיח. יש אומרים שמבין האלטרנטיבות של המשטרים השונים בסוריה משטר אסד הוא הגרוע ביותר עבורנו, וייתכן מאד שזה נכון. אבל אובאמה גם אמר וגם בודאי התכוון לכך, שיעדה של פעולה צבאית אינה הפלת אסד ושינוי המשטר שם, אלא מעין הענשה שתגרום לאסד לא לחזור על מעשים כאלה במאבקים הפנימיים בסוריה. אני מעריך שאכן הפעולה הצבאית לא הייתה מביאה להפלה של המשטר אלא שהייתה גורמת לו נזק ניכר. לו הייתה מתממשת הפעולה הצבאית, המצב היה נשאר כפי שהוא היום כשמשטר אסד אולי מוחלש במעט. אבל כל ארסנל הנשק הכימי שמבחינתו הוא "ערכות מגן" ובלבול מוח לא קטן היה נשאר. הסיכוי לחסל את המאגר הזה שמיום ליום נראה ריאלי יותר, הוא אינטרס שלנו הרבה יותר מאשר מכה כזאת או אחרת לאסד. לכן מרגע שהוצעה ההצעה ע"י הרוסים והסורים ראיתי בכך הליך שיועיל לנו שבא כתוצאה של מאבקים שאינם קשורים בנו, וראיתי בכך הזדמנות שצריך לצפות להתממשותה. אין כאן שום סתירה עם איזו דעה שלי בעבר. אני בעד עצמנו. בעניין הקמת מדינה ערבית נוספת שתחזיר אותנו ל"גבולות אושויץ" כפי שהתבטא פעם אבא אבן, ותגרום לעקירת מאות אלפי תושבים יהודים מבתיהם, מעין "התנתקות" ענקית, אני חושב שאכן מדובר באסון. לא השתמשתי בביטוי "סכנה קיומית", אם כי גם זה ייתכן. אני מעריך שאם יקרה דבר כזה נתגלגל במוקדם או במאוחר שוב לגבולות הנוכחיים, בגלל האופי הבלתי יציב של שכננו שבו אנו חוזים בעת האחרונה בכל כוון שאליו נפנה מבטנו. בשני המקרים דעותי באות, כאמור, מהתבוננות במציאות, ואני עקבי ביותר. מי שמאמין ב"שתי מדינות לשני עמים1", אחרי שעברנו מה שעברנו כולל אוסלו המהוללת הוא זה שאינו מסיק מסקנות מהתבוננות במציאות אלא מחזיק באמונות הבל שאינן מבוססות על שום הגיון. 1 וכבר למדנו רבנו עזמי בישארה שהפלשתינים כלל אינם עם, אז מי הם "שני העמים" ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רובין רייט משרטט מפה אפשרית (או לא?) של מזרח תיכון חדש שבו 5 מדינות ערביות - לוב, סוריה, עירק, ערב הסעודית ותימן - מתפצלות ל-14 מדינות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, הראה לי דוגמאות ל"ההיסטריה המטופטפת כאן מכל כלי תיקשורת אפשרי". ישנו אמנם dd אבל יש עוד כמה כלי תקשורות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בודאי שאתה לא עקבי: כשמדובר בנושאים רחוקים - אתה הגיוני בעיני איציק. כשמדובר בסכסוך היהודי-ערבי - אתה לא הגיוני בעיניו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איציק, בדומה אליך, אלי, לדב ולשאר האיילים, אינו מחזיק באמת המוחלטת אצלו בכיס. לדב יש את דעותיו, עקביות לדעת אחדים, פחות לדעת אחרים. רק ניסיתי לרמוז שתגובתו של איציק משתמעת כאילו הסכמה איתו היא הדרך הנכונה, ולא רק עוד דעה מבין מגוון. זה לא סותר את העובדה שיש הבדל בין איך שאנו שופטים את הקרוב והרחוק, תופעה שהשמאל אינו מחוסן ממנה יותר מהימין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם התגובה הזאת קשורה בדרך כל שהיא אליי ? אם כן, מה הם העניינים הקרובים שבנמשל, ומה הרחוקים ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקרובים הם השקפתך לגבי הפלסטינים והרחוקים הם הניתוח המפוקח יותר שאתה מציג לגבי מה שקורה מחוץ לגבולות ישראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה שהניתוח המפוכח של דב התבסס על דעותיו והבנתו שלו, ולא בוצע תחת פיקוחו של אף אחד אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המושג "קרובים" במשמעות של קירבה גיאוגרפית חסר משמעות לחלוטין בנושאים שאנו דנים בהם. למשל, מה שקורה במשפחה שגרה בקומה 6 שתי קומות מתחתיי מעניין אותי כקליפת השום. איראן, אולי רחוקה גיאוגרפית, אך נושא הגרעין שם הוא נושא קיומי לגביי, ולכן הוא מאד "קרוב" אליי, לא פחות מנושא ייחסנו עם שכננו הקרובים יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי אתה ומה עשית לדב אנשלוביץ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם איני טועה בהבנת כוונתך התשובה בתגובה 621444 מתאימה גם כתשובה לשאלתך. אם אין התשובה הזאת מספקת אותך אתה מוזמן להצביע באופן פרטני על שינויים בעמדתי, ואענה אחת לאחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שאת תפקיד נושא הדגל בנושא פאניקת ''ההיענות לחיוכים'' לקח לידיו מיודענו ארי שביט, הזכור לטוב גם מתגובתי למעלה. מאז שכתבתי תגובה זו זרמו קצת מים. הייתה הפגישה בין נתניהו ואובאמה שבסיומה לא הוצגו חילוקי דעות מפורשים, היה נאומו של נתניהו ובו האיום בפעולה עצמאית של ישראל במקרה שיהיה צורך, והיום ההודעה המיוחדת על תרגיל חיל האוויר. מה שלא קרה מאז הוא איזו הודעה על הקלה איזו שהיא בסנקציות, כלומר היענות לחיוכים בלבד עד כה לא הייתה. כפי שכתבתי בתגובה קודמת, חיוכי רוחני יש בהם, אולי, פוטנציאל לטעויות ומישגים, אך עצם האירוע עצמו אינו שלילי אלא, בהצביעו על כך שהסנקציות מכאיבות, חיובי דוקא. ארי שביט ממשיך גם הערב בתכנית החדשות בערוץ אחת להפיץ את השמועה שהמערב נענה לחיוכי רוחני, ונראה לי שזה הולך להיות הסיפור שאותו יריץ בשבועות הקרובים. מה שיקרה בעתיד אין אנו יודעים. נושא איראן הוא נושא מאד רציני ולא נעים, אבל אין טעם להוסיף על החומרות האמיתיות חומרות שלא קיימות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אמש, בתכנית חדשות ערב שבת בערוץ הראשון המשיך, כצפוי, ארי שביט בשלו. הוא זרק איזה משפט על בדידותו הנוראה של נתניהו בעולם על רקע שיחות הגרעין עם איראן. את המשפט הזה הוא לא גיבה בכל התכנית באילו שהן מקורות, ורק זרע רושם שהמשפט מבוסס על ידיעות ידועות בציבור, ולכן אין צורך בהוכחות. עובדתית, מה שקרה בשבוע האחרון בהקשר הזה, הוא שהתפרסמה ידיעה בניו יורק טיימס שארצות הברית שוקלת לבטל את הקפאת הנכסים של איראן (שהם חלק קטן מאד מהלחץ על איראן), אבל היום פורסמה ידיעה שבין השאר מכחישה זאת. בידיעה מסופר על הצעות איראניות בשיחות הגרעין הרבה יותר טובות ממה שהסכימה לו בעבר. השורה התחתונה היא שהאיראנים מגיבים ללחץ הסנקציות שמופעל עליהם. למדיניות נתניהו יש כנראה חלק בלחצים האלה, ולכן אין סיבה שיהיה מאוכזב, והסיפור על בדידותו בעולם על רקע שיחות הגרעין אין לו על מה להסתמך, ואין בו גם שום הגיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא כנראה נסמך על ראיון/כתבת הפרופיל של הנ"י טיימס למשל http://www.nytimes.com/2013/10/12/world/middleeast/a... . ובעברית http://www.google.com/search?q=ניו+יורק+טיימס+נתניהו... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכל זה היה משתנה כמובן אם חיל האוויר היה מפציץ. רק דבר אחד טוב היה יוצא מזה: היו מעלים את ההצעה לפרז את המזרח התיכון מנשק גרעיני. כי הרי אין לנו באמת יכולת להשמיד את היכולת האיראנית לפתח פצצות גרעין. אם הם היו מתאפקים ולא משיבים, היו יכולים בשקט לפתח את הנשק הזה כי היכולת שלנו היא של גיחה אחת וארה"ב לא הייתה מצטרפת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי שום מושג מה היכולת של חייל האוויר בעניינים האלה, ואני מניח שגם לך אין יותר מידע מאשר לי. שמעתי פעם ראיון עם מפקד חייל האוויר בודנגר (שהביע תיכה בפעולה כזאת בתנאים מסויימים), ובראיון הזה הוא אמר שגם האמריקאים לא יודעים מה היכולת שלנו. לכן אני תמה על קביעתך. על מה היא מסתמכת ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניתוח על סמך הידע הגלוי. בין היתר הייתה התייחסות בארצות הברית לגבי תקיפה. כמעט כולם הסכימו שכדי לחסל את היכולת הגרעינית האיראנית, צריך נוכחות אווירית במשך שבועות מעל איראן. תסכים איתי שישראל יכולה להוציא גיחה אחת או לכל היותר-שתים. היא תצטרך לטוס מעל ירדן ועיראק או סוריה ועיראק. ירדן יכולה להעלים עין מגיחה אחת ולא יותר. אחרי גיחה כזאת, אם איראן תשכיל לא להגיב, היא יכולה להציב אולטימטום לפירוק ישראל מנשק גרעיני או שהיא תפתח נשק כזה להגנה מפני ישראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני יודע מניין אתה שואב את המידע, ולא טרחת להצביע על איזה מקור ספציפי. מכל מקום אני סומך יותר על בודינגר. זה לא אומר שאני אוטומטית בעד תקיפה כי יש לתקיפה כזא כל מיני השלכות שקשה לחזות, לא דווקא בכיוונים שעליהם אתה מדבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בישראל אנשי חיל האוויר סוגרים שורות. אנשי חיל האוויר בארצות הברית טוענים שזה גדול על ישראל. גם דמפסי אמר את זה. השאלה איננה האם בודינגר חושב שחיל האויר מסוגל לתקוף באיראן אלא האם בודינגר בעד תקיפה או נגדה? אם הוא נגדה, למה הוא נגדה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתגובה 624019 נפלה אמנם טעות של השמטת האות מ'1, אבל אני חושב שבכל זאת היה אפשר להבין שבודינגר כן תומך בתקיפה. לכן כל החלק השני של תגובתך לא ברור והיה צריך להכתב בדיוק הפוך. כמו כן יש בדברים אחרים שתארתי בתגובה זו תשובה למה שכתבת בחלק הראשון של תגובתך, לגבי דעותיהם המוצהרות2 של אנשי חייל האוויר האמריקאי וקציניו. כמו כן דברים שכתבת בתגובה אחרת לפיהם יידרשו שבועות של פעולות אוויריות באיראן כדי לפגוע במתקני הגרעין שם, אינם הגיוניים. אמרתי שאין לי ידע הרבה בכך, אבל ההגיון אומר שאם יש פתרון (כפי שסבור בודינגר), לא ייתכן שמדובר בפתרון של שבועות. זה לא מעשי כלל. 1 "תיכה" במקום "תמיכה" 2 "המוצהרות", כי בדברים האלה משחקת גם פוליטיקה ולא רק מקצוענות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לא לשקלל גם דברים שאמר מח"א (ורמטכ"ל) אחר, דן חלוץ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריך להקשיב לכולם, ובעניין הזה, להבדיל מענייני ביטחון אחרים שבהם דן חלוץ אכזב בהערכותיו, צריך להניח שהוא דווקא כן מבין. מה הוא אמר ? יש לך קישור ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"<תקיפה באיראן תהיה טעות", כי ""איראן מהווה איום חמור אך לא איום קיומי". אבל, "רק תקיפה גרעינית תחסל את הגרעין האיראני", "[כש]הפעלת הכוח...מובלת על ידי אחרים", אולי כי "גורמי התכנון של צה"ל הגיעו למסקנה שתקיפה קונוונציונלית עלולה להיכשל". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן, אם תקרא את הדברים בעיון, חלוץ לא ממעיט בהערכת יכולותינו, והכותרות שהבאת במקורות, וגם המילים שבחרת להדגיש אינן משקפות את דבריו חוץ מהמילה "טעות", כשהנימוק לה הוא שאיראן אינה מהווה איום קיומי. הידיעה על כך שכינה "טרוף" את האפשרות לתקוף אינה מובאת מפיו, אלא כסיפור לפיו התבטא כך באזני מקורביו, וזה לא משכנע, כי לו באמת חשב כך לא היה מתבייש לומר זאת באופן ישיר. גם ההערכה שפעולה קונבנציונאלית עלולה1 להיכשל וניתן לחסל את הגרעין האיראני רק באמצעות תקיפה גרעינית, אינה מובאת מפיו אלא ממקורות בלתי מפורטים, והחלק השני שלה הוא פשוט שטות מוחלטת, כי אי אפשר לחסל בונקרים מבוצרים עמוק בתוך האדמה באמצעות נשק גרעיני. אשר לנימוק היחיד שמובא מפי חלוץ, לפיו תקיפה תהיה טעות, בגלל שאיראן גרעינית אינה מהווה איום קיומי, כאן, מומחיותו של חלוץ אינה נותנת לו יכולת הערכה יותר גבוהה מזו שלי או כל הדיוט אחר שמנסה לחשוב, ובעניין זה חשוב מאד לא להית שאננים, כי הפתעה יכולה להיות גורלית ולחרוץ את גורלנו. 1 "עלולה" זאת אומרת שיש גם סיכוי להצליח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהתבטאות ציבורית נוהגים לומר בהרבה מלים מה שבשיחה פרטית נוהגים לקצר למילה [וולגרית] אחת, הלא כך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמעתי את תחילת דבריו של חלוץ בראיון והספקתי לשמוע שעל יכולותינו שהם נושא הפתיל ובגינן אמרתי שחלוץ מבין, הוא לא ידבר, ובהמשך (עד שהפסקתי להקשיב כי זה ארוך ולא מתאים לי כרגע) הוא דיבר על דברים שגם אני ואתה יכולים לדבר עליהם באותה רמת הצלחה. לפחות ממה ששמעתי לא קלטתי שום רמז לכך שמבחינה טכנית אין לנו יכולות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנשי חיל האוויר האמריקאי טענו גם שיש קושי (לחיל האוויר האמריקאי!) לתקוף בסוריה, ונו... חיל האוויר הוכיח שהוא עושה את זה פעם אחר פעם כשמתחשק לו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקושי האמריקאי נובע, בין השאר, מכך שתקיפה אמריקאית תכניס אותה באופן רשמי למלחמה. לישראל אין את ''הבעיה'' הזו. כמוכן, המטרות שישראל תקפה היו צנועות יחסית למה שארצות הברית נדרשה לתקוף. במקרה של איראן הלגיטימיות של ישראל לתקוף ברורה הרבה פחות. בפרט אם מדובר על גל שלם של פשיטות שימשכו במשך מעל יום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) זאת פרשנות שלך לדברי מפקד חיל האוויר האמריקאי. 2) היכולות של הכוחות האמריקאים, טובות משל חיל האוויר הישראלי (מפציצים כבדים, חמקנים, וטילי טומוהוק אם למנות כמה דברים שייקלו עליהם במשימותיהם) 3) בשום שלב לא היה ברור מה המטרות אותן רוצים האמריקאים לתקוף. 4) אתה סבור שמפקד חיל האוויר האמריקאי אמר אמת? כלומר שהצבא האמריקאי ייתקשה לתקוף בסוריה? נדמה לי שאם לצבא האמריקאי לוקח יותר מ-24 שעות להשמיד את חיל האוויר הסורי ולפגוע משמעותית במערך ההגנה האווירית שלה, הם צריכים לעשות בדק בית משמעותי. בכל זאת מדובר במדינה שחיל האוויר שלה לא התחדש כבר שנים רבות, והיא מצויה במלחמת אזרחים, שבה, לפי התמונות שיוצאות משם, נפגעו חלק ממערכי ההגנה האווירית ומחיל האוויר שלה, ובוודאי שנהרג חלק משמעותי מהחיילים והקצינים המאומנים שלה. וכאשר ידוע (מהתקיפות הישראליות), שלפחות את המכה הראשונית ניתן להכות ללא התנגדות. אם שם ארצות הברית מתקשה, איפה יהיה לה קל? אם זה לא היה ברור הטענה שלי היא שלחיל האוויר האמריקאי יש לפעמים מטרות ואינטרסים משלו, ולא צריך להתייחס לכל התבטאות (גם של קצינים ישראלים) כניתוח מקצועי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שגם חיל האוויר הישראלי יכול להשמיד את חיל האוויר הסורי תוך 24 שעות. יכול להיות שלא. אבל בתקיפות הישראליות בסוריה "כשהתחשק לישראל" השאלה הזו כלל לא עמדה למבחן. דובר בתקיפות נקודתיות נגד מטרות מוגבלות. לדוגמה: לעניות דעתי ישראל לא הייתה יכולה לאכוף "אזור אסור בטיסה" בסביבות דמשק (יש שם לחימה. זה קרוב לישראל) רק בעזרת תקיפות דומות. מטרה כזו הייתה מחייבת אותה להיכנס למלחמה מלאה מול חיל האוויר הסורי (ולהסתכן בכך שהיא תיבלם תוך 24 שעות משיקולים מדיניים). שיקול אחר ששמעתי שהוזכר היה העלות הכספית: נניח שמביסים את חיל האוויר הסורי, אבל משקיעים בכך כמה מאות מיליונים. מה הרווח מכך לארצות הברית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לתקוף בסיס בסוריה הוא עניין אחר מאשר לחסל את היכולת הגרעינית האיראנית. אלו טווחים אחרים, מעבר מעל מדינות ללא רשות ונוכחות מתמשכת מעל איראן. חיל האוויר שלנו אינו יכול לעשות את זה. אחרי 67 גם צה"ל "סבל" ממוניטין של כל יכול ונרפא מזה. לאחר התקיפה של איראן גם חיל האוויר ירפא מזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעת שחמנאי המנהיג הקובע באיראן מתבטא בביטויים אנטישמיים לנוכח קהל מריע שקורא גם ''מוות לאמריקה'', יושבים בזנבה נציגי המערב ונציגי איראן ומדברים ביניהם על הסכם. לא שמענו על השעיית השיחות לפחות עד הבטחה שקריאות בנוסח ''מוות לאמריקה'' לא יישנו, או לפחות הערה לאיראנים שיושבים בשיחות בגין אירוע זה. בעבר אמרתי שעצם השיחות אין בהן שום רע, אלא להפך, אך לנוכח ההתבזות העצית הבלתי מובנת הזאת, כבר איני בטוח שיכולות לצמוח מהן תוצאה טובה. זה נראה כאילו המערב דוהר להסכם איזה שהוא בכל מחיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לענ''ד ההצהרה הרוסית וההסכמה הסורית הם דברים של מה בכך. ואם זה לא מינכן, אני לא יודע מה זה מינכן. כבר היה עדיף שלא יתערב בכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תוך זמן קצר אנו אמורים לדעת עד כמה הסורים רציניים. האיום האמריקאי בתקיפה יכול להישאר בתוקף עד אז. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שמה שנתקבל בשבת האחרונה, הוא אותה פיסת נייר חסרה, לנפנופים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדובר שם על פרק זמן של שבוע שבו חייבת סוריה לחשוף את מאגריה ולאחר מכן פרק זמן של שנה (פרק זמן סביר, בהתחשב בקשיים הטכניים) לטיפול באותם מאגרים. שבוע הוא פרק זמן סביר בהחלט שאחריו נדע עד כמה הם רציניים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש לא. אני מבין שהרמז הוא לצ'מברלין המנפנף בדף ריק. מאד אוהבים את ההשוואות האלו אצלנו אבל זה כמו להשוות את השמש לכדור הארץ. צ'מברלין הגיע להסכם עם הכוח החזק ביותר באירופה. כוח רויזיוניסטי שנמצא בהתעצמות מואצת. כך אתה מגדיר את אסד? הוא תלוי ברוסיה לחלוטין. אם רוסיה החליטה שעדיף לה אסד בלי החל"כ כי זה מגדיל את סיכויו לשרוד, אז לא יהיה חל"כ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדברים אמורים ברוסיה ולא בסוריה. גם ההסכם שנערך, הוא הסכם בין ארה"ב לבין רוסיה ולא בין ארה"ב לבין סוריה, ועל רוסיה אפשר לומר שהיא כוח רויזיוניסטי שנמצא בהתעצמות מואצת, והיא אולי הכוח החזק ביותר כיום באסיה. כבר מרפרוף קל בהסכם אפשר לראות שלאחר שניסתה ארה"ב להוליך מהלך מחוץ לאו"ם וחיפשה לכך נימוקים משפטיים, הריהי שבהסכם היא מסנדלת את עצמה לאחור ומתחייבת במקרה של הפרה לבקש מנדט ממועצת הביטחון. כלומר, אם כבר כעת התקשתה ארה"ב לגבש מצע משפטי למהלך שיצר את המשבר, הרי שבפעם הבאה אם ובמידה ותבקש להוציא מהלך חדש, הריהו לא רק בבחינת שאין לה קייס משפטי, אלא שתהא זו ארה"ב עבריינית לחוק הבינ"ל בכך שהיא מפרה הסכם שהיא עצמה חתומה עליו. וכל זה, כל התוצאה העגומה הזו, היא כאמור תוצאה של מהלך שארה"ב עצמה יזמה. אז עדיף שלא היה מתערב. כי בנוסף לסדרת ההשפלות, לחזות אשר אין לטעות בה של ההתנהלות המגומגמת הנפשעת, להסכם הגרוטסקי והמגוחך, גם דחקה ארה"ב את עצמה אל הפינה. אני תוהה מי ירצה לעשות עסקים עם אמריקה בזירה הבינ"ל בפעם הבאה שיעלה הצורך בשוטר עולמי. כפי שאני רואה את הדברים, הדגים הממשל של אובמה איך לוקחים מצב מנצח והופכים אותו למצב מפסיד. בסך הכל זה מעיד על כישרון מסויים ולכן זה לא לגמרי בלתי ראוי להערכה. עתה קראתי את דבריו של אובמה, וכך הוא אומר: אם רוסיה רוצה להיות מעורבת בסוריה, זה לא פוגע באינטרס שלנו. ומנמק, מכיוון שזו לא המלחמה הקרה וכו'. משתמע מן הדברים שגם אובמה סבור שלמעשה ההסכם שיחק לידי הרוסים, כלומר שיש להם עניין בסוריה, והאמריקאים מניחים להם להיכנס. זה יכול להיות. אבל ארה"ב מתעמתת מול רוסיה בכמה זירות ובשורה של נושאים. אז אם כבר יצאת למהלך ויש לך עליונות בזירה, ההיגיון מורה שלא תתן לרוסים את מה שהם רוצים מבלי לפדות את זה בתמורה כלשהי ממשית. זה שהרוסים רוצים, זה לגיטימי. אבל ממתי מדינות מחלקות מתנות זו לזו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והנה שעות וימים בלבד לאחר ההסכם, לא רק שרוסיה ובעלות בריתה מפגינות שחץ, אלא הן גם מכריזות על עסקאות נשק חדשות, ואשר עליהן אמרנו שהן מפירות איזון. נשאלת השאלה האם ארה"ב השיגה איזו תועלת שהיא, מילא עבור בעלות בריתה, אלא עבור עצמה בכלל? ואם לא הושג דבר, נשאלת השאלה מה בכלל מנחה את הנשיא האמריקאי שאולי כל מה שהוא מבקש זה לייצר לעצמו שקט עד סוף הכהונה שלו ואחריו המבול. אולי כדי לשחק גולף. אבל אם רצית לשחק גולף, למה יצאת לכל המהלך הזה מלכתחילה? אבל נכון אמרת, אף אחד מאיתנו איננו חשוף למידע ולטווח השיקולים של הנשיא האמריקאי, ייתכן שישנם סעיפים סודיים, ייתכן שישנם כל מיני דברים. על פניו ההסכם מגוחך. הכותרות בעיתון מבשרות- עד אמצע 2014 הארסנל הכימי של אסד יושמד. נו. אפילו שכ"ג לא מאמין לזה. ואולי זה מראה שכאן בישראל למד הציבור על בשרו לפקפק בהבטחות גדולות. לפחות חלק מן הציבור, לא כולו. ישנם אשר אין להם את המסוגלות הנפשית לעיין בדעותיהם מתוך שיקול דעת וחשבון נפש, ואולי זה רק מכיוון שהם השקיעו כל כך הרבה אנרגיות נפשיות בתקווה ובציפיות. לא מסוגלים. נפשית. אי מסוגלות. לקות. צריבה. וירוס. פירמוט. אי מסוגלות. אבל ישנם שמסוגלים. דליה רבין למשל מביעה דברים בשם אביה המנוח, ואני כל כך שמח. שסוף סוף הוחזר אליי המנהיג האהוב הנערץ שלי שנרצח על ידי עלוב נפש, ואשר שמו נחטף על ידי..אתה. ושכמותך. אבל אין כאן שום דבר דטרמיניסטי, גם אם פיסת הנייר מתנפנפת, וזה לא חייב להיות שיעתוק של הסכם מינכן על רקע מלחמת האזרחים בספרד. ואין זה מחייב שתפרוץ מלחמת עולם, אבל נדמה לי שקיים דמיון, ואם ברקע הדברים מחליטה ארה"ב גם לרכך את מדיניותה כלפי טהרן, אז ברור לי מי היא פה צ'כוסלובקיה. ורק ניתן לברך על כך שבירושלים כנראה הבינו די מוקדם לאן הרוח נושבת ונערכו לימים כאלה. לא כולם. אולמרט למשל, כמו אתה.. ושכמותך, סבורים היו שעדיף להשקיע את המשאבים בעקירת יישובים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |