|
||||
|
||||
אצלנו למרבה הנוחות הילדה עצמה המציאה שם אחר וייחודי ככה שהבעיה הזאת נפתרה מאליה. |
|
||||
|
||||
אצלנו הילדה התחילה לשאול "בָּה זֶה1?" ולהצביע על השד, כמה חודשים טובים לאחר שגמלה את עצמה בעצמה. 1 מה זה, בתמרית. |
|
||||
|
||||
הייתי מניח שיש עוד כמה עצמים שזוכים לשאלה הזאת, לא? |
|
||||
|
||||
כמובן. כל עצם, כמעט. כולל אלה שהיא מכירה ויודעת, אבל עוד לא אומרת, והיא רוצה לשמוע אותנו אומרים1. 1 כך, שלמשל, היא יכולה להצביע על תפוח ולהגיד "אההההההההה", ואני אשאל אותה, "רוצה תפוח"? והיא תגיד "כן!". ואז, בשעה שהיא תאכל את התפוח, היא תושיט לי פלח ותשאל, "בָּה זֶה"? ואני אומר לה "תפוח". והיא תשאל שוב, ואני אענה לה שוב, ככה, 5 פעמים, לערך. |
|
||||
|
||||
1 גם אני מכיר מקרוב את צורת הלימוד הזאת, וזאת אחת הסיבות שאני רואה את כל המגמה העכשווית שרואה בשינון וחזרה על חומר את החטא הקדמון של מערכת החינוך, כקשקוש שנובע מבורות. ועצלנות. |
|
||||
|
||||
אינך נסחף קצת ? השיטה שנועה תיארה מתייחסת לכל מערכת החינוך? |
|
||||
|
||||
הפונז, אני משערת, מתכוון שכמו שזה יעיל מאוד בקרב פעוטות, כאמצעי ללימוד שפה, והם אפילו מבקשים את זה בעצמם - ככה זה יעיל גם בקרב ילדים ונוער. |
|
||||
|
||||
Yep.
|
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |