בתשובה לדב אנשלוביץ, 27/08/13 19:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חושב שזה לא רע שארה''ב חוזרת. שתהיה נוכחת כאן עם הספינות וטילי השיוט והמטות התת קרקעיים והקצינים הבכירים שלה. קרוב לוודאי שהדבר יאיץ את בניית הכוח הרוסי באזור, אבל הרוסים הלא ממילא התכוונו לעשות זאת. קרוב לוודאי שהזירה תהפוך להיות יותר רווייה, וייכנסו אליה אותם כלי נשק מתקדמים מפרי איזון, אך העול של השגת שיווי המשקל למול כל אלה לא יהיה מונח על הכתפיים הצרות של המדינות הקטנות של האזור ובהן ישראל. חוש הומור יש לדברים, שהסתדרו כך שבעוד טרם הספיקה אמריקה לאסוף את כוחותיה ולסיים את המערכה נגד אלקאעדה בקווקז, הריהי מוצאת את עצמה כמעט בת ברית לאותו ארגון בזירה שלנו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה פירוש כלי נשק מפרי איזון? זהו אחד הניסוחים האורווליאניים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע להגיד. דובר על הצבת מערכות נשק מתקדמות של הרוסים, אותן אלה שיכולות לפגוע במטוס נוסעים בנתב"ג עוד לפני שהוא ממריא. לצורך העניין גם הצבת צי ימי רוסי קבוע בנמל טרטוס, הצבת משחתות רוסיות, צוללת גרעינית שתשייט קבוע בים התיכון, טכנולוגיות מודיעיניות.. כל אלה מפרים את מאזן הכוחות האזורי. רוסיה הכריזה שהיא מתכוונת להכניס אותם לזירה בתור דריסת רגל. מהו "ניסוח אורווליאני"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איציק התכוון לומר ש: כשלי יש פצצה יותר גדולה משלך, זה הכי מוסרי בעולם, וכשאתה מקבל פצצה יותר גדולה משלי, זה נשק מפר איזון. לכן זה סוג של ניסוח אורווליני. ואני לא בהכרח מצדד בתיאור הזה, וגם לא מתכוון להיכנס לוויכוח למה הוא לא נכון, רק מפרשן כמשרה צדדית :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הניסוח האורווליאני הוא שאלו כלי נשק יוצרי איזון ולא מפירי איזון. . לקרוא למצב הנוכחי ''מאוזן'' הוא ניסוח אורווליטני. כשנוצר מאזן אימה-לאו דווקא גרעיני- אז נוצר איזון ואף צד אינו מרגיש חופשי להפעיל כוח כנגד הצד השני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכאורה אם דברים היו כאלה, כשאין מה שאתה קורא לו 'איזון', הצד החלש לעולם לא היה פותח במתקפה יזומה (כי קל וחומר אם הוא מורתע כשיש איזון, הוא צריך להיות מורתע בריבוע כשאי-האיזון הוא לרעתו). ההיסטוריה הקרובה אלינו, במרחב ובזמן, מראה שזה לא עובד. זה לא עובד בין השאר כי הפרמטרים המשפיעים על כל צד יכולים להיות שונים לחלוטין. לכן למשל, בגלל שוני כזה בכלל לא ברור שגודל הפצצה בלבד הוא המשפיע על תחושות האיזון של ההדדיות. וזה עוד כשמניחים שכלכלה (או מדיניות לצורך הענין) היא תורה שמבוססת על רציונליות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה זה לא עובד? כמה פעמים סוריה תקפה אותנו מאז 67? פעם אחת. בלית ברירה השלימה עם זה שאנחנו מתיישבים ובונים על השטח שנכבש ממנה. הצד החלש-מצרים וסוריה-פתחו במתקפה יזומה כי לפחות אחד המשתתפים-מצרים- הציב לעצמו שתי מטרות: 1. שלא יצליחו לעקור אותו מהגדה המזרחית של התעלה. 2. להתניע מהלך מדיני. ההתנהגות הזאת אינה קשורה דווקא לאזור הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת צר לי לספר לך, אבל מאז 73' היו פה עוד כמה וכמה עימותים. והפעם האחת של 73' מצד סוריה עלתה לנו במחיר כבד - זאת הדוגמה שלך להצלחת האסטרטגיה שאתה מתאר? באמת? אני חושש לחשוב איך תראה דוגמה לכשלון אסטרטגיה כלשהי. וכמובן, לא חשבתי שהאזור שלנו מיוחד בענין הזה, פשוט אנחנו יותר מודעים להיסטוריה שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזון אינו שוויון בכוח, אלא נקודת שיווי משקל במסגרת יחסי הכוחות. כך למשל אם אובמה מעריך שתחול עלייה בכוחו של ההמון המוסלמי ובוחר להטות את מדיניותו כדי להיות עם הכוח העולה, חלה הפרה של מאזן הכוחות. התוצאה, משבר מתוקשר ביחסי ישראל ארה''ב. בסוף המשבר מגיעים לנקודת איזון חדשה. כך, אם רוסיה מכניסה כלי נשק מתקדמים לזירה, המאזן הקיים מופר, מה שגורם לכל מדינה בתורה להגיב. אחת עשויה לאמץ מדיניות מתרפסת כלפי רוסיה ולקבל את העליונות שלה. אחרת עשויה להטיל מצור ימי עד לסילוק הטילים. שלישית עשויה לערוך ניסוי גרעיני לעיני העולם ולאיים במלחמה עם המדינה השכנה. אין שתי מדינות שוות. יש תנועת כוחות בלתי פוסקת במערכת. כך נוצרים משברים, וכך נוצרים משברים חדשים. לכן שלום, כמו גם מלחמה, הם ייצוג של מצב פוליטי. לכן כשמנהיגים מדברים על סוף המלחמות או על קץ של מאה שנות סכסוך, אז או שמשהו לקוי בתפישת המציאות שלהם, או שהם מבקשים לטמטם את הציבור כדי לזכות בתמיכתו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |