בתשובה לאריק, 20/08/13 14:55
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בהחלט לוקחים בחשבון את מה שטוב לבע"ח! מה שטוב לבע"ח מנקודת הראות שלנו. כפי שאמרתי, כשתמצא חתול שיסביר לי אחרת אקשיב בשמחה. החדשות המהממות לגבי זה שאנחנו חיים על כדור שבו יש דומיננטיות אנושית, בעינן עומדות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
>>בהחלט לוקחים בחשבון את מה שטוב לבע"ח! מה שטוב לבע"ח מנקודת הראות שלנו. זה לא מה שטוב לבע"ח, זה מה שטוב לנו. בעצמך אמרת שאיננו יודעים מה טוב לבע"ח. ובפעם השלישית - בהחלט מקובל עלי שחובבי החיות נוהגים על פי המוסר האנושי. מה שמפריע לי זה שהם מתיימרים לומר שכך טוב לחיות. מסתבר שאחרי כל ההתפתלויות המגיבים בעצם מסכימים איתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולי מפריע שאתה מצד אחד חרד לנפשו של הכלב ולשלמות ייעודו בעולם ולוחם למען האינטרסים שלו וכולי, ומצד שני לא ממש מזיז לך (כפי שכתבת לרנני) שתרנגולות או פרות יסבלו קשות למען ארוחתך הבאה. זה לא מטריד אותי בפני עצמו, אבל זה דיסוננס שלא עוזר לטיעונים שלך בעניין עיקור הכלב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שהתמונה שמצטיירת מהתגובות שלי לא מתארת את העמדות שלי בענין כמו שצריך. אני לא חרד ולא לוחם. תמונות של התעללות בבעלי חיים מזעזעות אותי כמו כל אחד אחר, אבל לא אוותר על קבאב ושווארמה. אני חושב שבשני המקרים אני שייך לרוב הדומם שחי עם הדיסוננס. הטיעונים בעד עיקור חיות מחמד וחיות רחוב כבדי משקל. האמת אין לי טיעון מספיק חזק נגדם. אבל מה שאני לא אוהב זה שמחליטים בשבילי1. הכלב שלי מסורס וחבל לי על כך. אם הייתי צריך לקבל את ההחלטה בעצמי יכול להיות שהייתי מחליט אותו דבר, אבל אני מתרעם על שהכריחו אותי. ולחדד- אני מקבל את העמדה של חובבי החיות שאומרת- אלו הערכים שלנו, וחיית מחמד מאיתנו תוכל לקבל רק מעוקרת. אני לא מקבל את הכסות המתחסדת שלה - ככה טוב לחיות. הסכמנו שאנחנו לא יודעים מה טוב לחיות עצמן אלא רק מה עולה בקנה אחד עם הערכים שלנו כבני אדם, ואני חושב שחובבי החיות צריכים להכיר בזה גם כן. ____ 1 את לא מתארת לעצמך איזו חגיגה עשיתי כשקיצצו בתקנות התעבורה לתמרור המשולש ההפוך של "האט ותן זכות קדימה" את ה"האט" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אתה מתרעם כשמחליטים *בשבילך/במקומך*. זה ממש לא כמו להתרעם על כך שמחליטים *בשביל/במקום הכלב*. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם היית מתרעם גם אם היתה לך כלבה, והיא עוקרה? כי לי נראה, שמי שמקבל כלב, היינו - לא עליו ההתמודדות עם תקופת הייחום, ולא עליו ההתמודדות עם מה-עושים-עם-הגורים, נקל עליו להתרעם על "באיזו זכות מסרסים לי את הכלב ומונעים ממנו את ההנאה שבהבאת צאצאים לעולם", בעוד שסביר להניח שהכלב אפילו לא ידע שיש לו צאצאים ולא יהיה מעורב בגידולם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בכלל לא מדבר על הנאה של הכלב. אני מדבר על הזכות שלי להחליט לגבי חיית המחמד שלי. וסביר להניח שההחלטה שלי הייתה דומה, אבל אולי מישהו אחר רוצה לחשוף את ילדיו הקטנים לחיה שיולדת ומניקה את גוריה. ולא תפחידי אותי עם הגועל נפש- פעם מזמן כשהיו לי חתולים החתולה המליטה ואני ילדתי אותה. הראשון בשגר היה מת ונשאר תקוע חציו בפנים וחציו בחוץ. עזרתי לה להוציא אותו והיא המשיכה ללדת את שלשת או ארבעת אחיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יכול להרגע - הזכות שלך להחליט לגבי עיקור חיית המחמד שלך לא נפגעת. יש עוד דרכים לאמץ חיית מחמד פרט למכלאות של ארגוני בעלי החיים. ה''זכות'' שלך לאמץ כלב לא מעוקר מצער בעלי חיים, היא שנפגעת. ובכל הכבוד, זו לא ממש זכות. זה אפילו לא אינטרס. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |